ליבנת לוי, אמו של נאור לוי שנרצח בנובה סורבה על ידי משרד הביטחון ולא הוכרה כנפגעת איבה. לוי הייתה עם בנה בטלפון ב-7.10 במשך 50 דקות ושמעה כיצד הוא מאבד דם ולמעשה נרצח בעת שהיא משוחחת איתו. לוי הגישה ערר על החלטת משרד הביטחון לבית המשפט המחוזי בת"א באמצעות הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. ההכרה לאדם נפגע פעולות איבה, כוללת סיוע כלכלי בתחומים ספציפיים - טיפולים רפואיים, דיור, לימודים, תעסוקה ועוד. מי שאמון על קבלת ההחלטה היא הרשות המאשרת במשרד הביטחון שדחתה את בקשתה של לוי בנימוק שהיא לא נכחה פיזית בנובה אלא הייתה עם בנה בטלפון - ולכן לא ניתן לראות בה נפגעת.
בשיחה עם וואלה אמרה לוי: "במשך 50 דקות הייתי עם הבן שלי על הקו. שמעתי את האזעקה ב-6:30 התעשתי, קמתי ומיד חייגתי לנאור כי הבנתי שהוא במסיבה בנובה, הוא קיבל כרטיס באמצע ארוחת שישי. צלצלתי אליו והוא ענה לי באותה שניה שזה לא אופייני ואמר אמא ירו בי. לא יכולתי לקלוט אמרתי די נאור בבקשה אל תתחיל אותי על הבוקר והוא אומר אמא כואב לי חשבתי שהוא עובד אליי, ואז פתאום התחלתי לשמוע קולות מוזרים שמעתי שוטרת שאומרת מקשר תגידו לי איפה אתם, הבנתי שזה רציני הוא אומר אמא כולם מתו מסביבי אמא עבר פה טנדר לבן עם בנדנות וריססו לי את היד".
לוי המשיכה בסיפורה מסמר השיער, ותיארה את המשך שיחתה האחרונה עם בנה: "הייתי בהלם לא ידעתי מה להגיד לו ואז הוא אמר לי אמא אני כולי דם. שמעתי קולות בערבית הוא אומר לי אמא כולם שוכבים מתים ואז הוא אמר אמא יורד לי הרבה דם. ואז הוא אמר לי שמע ישראל ואני עכשיו אני שומעת הוא אומר לי שמע ישראל. התחלתי להרגיע אותו ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף ואני מחזיקה את עצמי על הקו. אני חושבת שהוא ידע שהוא עומד למות, אני לא רציתי שהוא ירגיש שאני יודעת שהיא עומדת למות. 50 דקות שהייתי שם איתו עד הנשימות האחרונות שלו ואז חייגתי למשטרה ואחר כך הוא לא ענה לי יותר."
עו"ד עינת קנפו-לוי, שמייצגת את ליבנת מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים: "מדובר בשיחה טלפונית, ממושכת, מתועדת ברישומי חברת הסלולר, אשר השתרעה על פני 50 דקות מייסרות, בין ליבנת לבין בנה המנוח נאור, במהלכן נחשפה האם לאירועי הזוועות, לירי המחבלים, לקוחותיהם, לצרחות האימה והבעתה של בנה והקורבנות מסביב, לתיאור בדבר המחבלים וגופות הנרצחים מסביב . למעשה, שיחתם זו הפכה את ליבנת כמי שנכחה באירוע טרור - הגם שהמדובר בנוכחות וירטואלית, זו נוכחות משמעותית וממושכת, אשר חשפה אותה במלוא העוצמה לפרטי אירוע האיבה על זוועותיו. חשוב לציין ולהדגיש שהרשות המאשרת במשרד הביטחון הכירה בעבר במקרים שכאלה שניתן לראות בהם פגיעת איבה, ולשיטתנו אין שום שוני בין נסיבות המקרה של ליבנת לבין המקרים שאושרו בעבר על ידי משרד הביטחון. קיימת זהות מכרעת, ומשכך יש בדחייה הגורפת והדרקונית של הרשות המאשרת, משום פגיעה קשה בשיויון."