המתח של השעות האלה, מחזיר אותי לסוף נובמבר 23, לפני העסקה האחרונה. לימים הנוראים, של פרסומי הרשימות והאכזבה החוזרת מדי יום שאמא שלי לא ברשימה ובמקביל, השמחה על כך שסוף סוף מתחילים החטופים לחזור.
יותר משנה עברה מאז הבשורות הטובות האחרונות, שנה שבה קיבלנו רק בשורות על חטופים שנרצחו, ועוד ועוד הותרו לפרסום על מותם של חיילים שנשלחו לכאורה כדי להשיב את החטופים. בסוף, אמא שלי חזרה, בזמן הפציעות של העסקה, אחרי 53 ימים נוראים, ואני זוכרת כאילו זה היה אתמול, את ליל ה-30.11.23, מתוך אדי השמחה על חזרתה של אמא שלי, אני מבינה שבגלל שחמאס מוכן לשחרר חטופים אחרים מאלו שישראל דרשה, הקבינט מחליט לפוצץ הכל.
זה הרגיש כאילו נופלת משמים אבן של אלפי ק"ג ומפוצצת הכל לרסיסים. ההבנה שיש חטופים שיכולים להיות מחר בבית וזה לא יקרה רק כי המדינה שלי מחליטה שזה לא יקרה, איך בכלל אפשר לעכל דבר כזה?
אני זוכרת היטב איך כבו עיניה של שאמא שלי כששמעה על כך, בעיניה הופיע אותו מבט עצוב ומיואש שאני רואה אצלה בכל פעם כשמדברים על אלו שעדיין שם. 466 ימים ולילות נוראים עוברים על החטופות והחטופים ועל בנות ובני משפחותיהם שחיים את הסיוט כבר יותר מ-15 חודשים.
במהלך כל הזמן אנחנו ממשיכות לצאת נגד מר הפקרה נתניהו וממשלתו, ושוב ושוב הם מגלגלים עיניים וטוענים - חמאס אחראי. מבלי להפחית ולו במעט את האחריות של חמאס על הפשעים הנוראים ביותר שאפשר לדמיין, ההודעה של השר בן גביר הבוקר היא לא פחות מהודאה בפשע מוסרי של הפקרת החטופים בעזה.
כשבן גביר מספר לנו: "בשנה האחרונה, באמצעות כוחנו הפוליטי, הצלחנו למנוע מהעסקה הזו לצאת לפועל, פעם אחר פעם", הוא מטיל את האחריות המשותפת לפשע הזה על כל שותפיו לממשלה - מנתניהו ועד אחרון השרים.
הרש, כרמל, עדן, אלכס, אורי, אלמוג, אברהם, אלעד, יגב, אלכס, חיים, יורם, נדב, אופיר, עדן, אלון, סאמר, יותם, נועה, ניק, רון, גיא, סהר, יוסי, עמירם, איתי, אריה, אליה, יוסף חמזה, כולם נחטפו בחיים ונרצחו כי השר בן גביר הצליח למנוע מהעסקה לצאת לפועל, ואלו רק מי שאנחנו כבר יודעים בוודאות, הלב מפרפר בחרדה מהמחשבה כמה כאלו עוד יש, ובעיקר - כמה עוד יאבדו את חייהם אם גם הפעם יצליח לבצע סיכול ממוקד בהשבת החטופים.
חוק העונשין קובע: הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו - מאסר עולם. האם השארת חטופים בידי אויב אכזר במודעות מלאה להשלכות ההפקרה, לא נכנסת בהגדרה זו? חמאס אחראי לרצח, לטבח ולשורה של מעשים נוראים בחטופות ובחטופים. אבל הדם של לפחות 30 חטופים הוא גם על ידיהם של ראש הממשלה, השר בן גביר ושותפיהם שהחליטו להפקיר אותם שם למותם.
היום ישנה הזדמנות שלא תחזור על עצמה, להציל את מי שעדיין אפשר, כי גם אם בעתיד תהיה הזדמנות נוספת לעסקה, יהיו חטופים שיאבדו את חייהם בדרך.
ראש הממשלה - זו ההזדמנות שלך לשנות את הדף האחרון בספר ההפקרה, עשה הכל בכדי לא לחבל ולא לטרפד הפעם, זכור שחיי אדם הם העומדים על הכף, אל תיכנע שוב לקיצוניים, חתום על ההסכם שיפסיק את המלחמה ויחזיר הביתה את אחרון החטופים.
נטע הימן מינה היא בת קיבוץ ניר עוז ובתה של דיצה שנחטפה ושוחררה ביום ה-53 בעסקה מצילת חיים.