הטעות של כל אלו שדרשו להקדים את הבחירות כדי לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים, הייתה שהם דרשו להקדים את הבחירות בישראל. הם היו צריכים לדרוש להקדים את הבחירות באמריקה. אם אכן לא תקרה תקלה של הרגע האחרון (מהסוג שכבר קרה לא פעם), מתווה שחרור החטופים שאליו אמורים להגיע ישראל וחמאס הוא פרי האיומים המפורשים של נשיא ארה"ב הנכנס דונלד טראמפ. כך גם הסימנים המעידים והמפורשים על סיומה המתקרב של המלחמה בתצורתה הנוכחית.
כי עם כל הכבוד לאידיאולוגיה, לעקרונות, ל"ניצחון המוחלט" ולכל הקרקורים האלו שאין מאחוריהם שום דבר זולת פחד מבן גביר - כל זה נמס ומותך בתוך שניות כשנתקלים בטראמפ. נתניהו עשה את החישובים שלו. עם בן גביר הוא יסתדר. עם טראמפ יהיה קשה יותר. הוא לא רוצה לגמור כמו קנדה, או לבלות את הפנסיה בגרינלנד. התוכנית שלו כרגע היא לסגור את העניין בעזה וללכת, אפילו לרוץ, להסכם עם סעודיה. סטיב וויטקוף, השליח של טראמפ, הבהיר לנתניהו שזה אפשרי, ברמה מיידית. על פי התוכנית הזו, אחרי עזה וסעודיה אפשר לרוץ לבחירות. תלוי בסקרים כמובן. אם לא ידעתם, נתניהו סוקר כמעט כל יום. לא את עצמו, כמו את בנט.
אז כרגע מתברר שטראמפ מפחיד יותר מבן גביר וסמוטריץ'. ולכן נתניהו התאמץ אתמול מאוד להסביר להם את זה. אצל סמוטריץ' הוא מצא הקשבה. הבחור בונה על סיפוח יו"ש ב-2025, וזה לא יקרה בלי טראמפ. אז אפשר להקריב את עזה. חבל שאף אחד מהחבורה הזו לא הכניס למסכת השיקולים הפוליטיים האלו גם נושא שולי וזניח של חיי אדם. חיי עשרות בני אדם, אחים ואחיות שלנו, שהפקרנו ב-7 באוקטובר והפקרנו גם אחריו.
ראש הממשלה קיבל את ההחלטה שלפיה בשלה העת לעסקה מהסיבות הלא נכונות. אבל העיקר שקיבל. את החשבון אפשר יהיה לסגור אחר כך, בדרכים המקובלות בדמוקרטיה. כל מה שנותר זה לבכות את הזמן האבוד, את כל החטופים שנרצחו או נהרגו בשבי והיו יכולים לחזור הביתה, את כל הלוחמים שנהרגו ללא תוחלת, בלי מטרות מוגדרות למלחמה, בלי תוכנית להחלפת חמאס בשלטון.
טראמפ בעצם שכנע את נתניהו לקבל את המתווה של עצמו, מתווה שהופיע לראשונה במאי והיה רלוונטי גם באוגוסט. לא צריך להתחיל לצרוח עכשיו שמי שמנע את העסקה היה חמאס. ראשית, כי אין לנו השפעה על חמאס אלא על המנהיגים שלנו. שנית, כי חמאס היה מסיים את זה גם באוגוסט אם היו נותנים לו מה שנותנים לו עכשיו. ככה פשוט. וגם במאי, אגב. אז אם נותנים לו את כל זה רק כי טראמפ מאיים, זה מוכיח שזה לא היה כל כך חשוב להתעקש על זה קודם.
לפני הכל, אם אכן העסקה תיחתם היום, צריך לברך את נתניהו ואת הממשלה. מוטב מאוחר. זו אינה החלטה קלה. היינו יכולים לקבל אותה לפני זמן, אבל אין לנו הפריבילגיה להיות בררנים. החטופות והחטופים חיים על זמן שאול. חלק מהם כבר לא חיים. מצבם רע והוא הולך ומידרדר. הצלת חייהם היא משימה ראשונה במעלה. אין למעלה ממנה.
צמרת חמאס חוסלה, כוחו הצבאי של חמאס הושמד, הרצועה משוטחת, מרוסקת, מפורקת עד דק. צריך להמשיך להילחם בטרור המקנן בה, וזה יכול לחכות כמה שבועות. אנחנו נלחמים בטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון מאז שאנחנו שם, מ-1967. אז בואו נתפלל ששום דבר בלתי צפוי לא יעכב את האישור הסופי של מה שהיה צריך לאשר סופית מזמן. אמן.
שנית, צריך להדגיש שהעסקה התאפשרה אחרי שנתניהו ירד מהתנאי העיקרי שלו - לקבל מחמאס רשימת חטופים חיים מראש. למה הוא ירד מהתנאי הזה? כי הורידו אותו. אחד ג'ינג'י, עם נבוט גדול, ופה עוד יותר גדול, שפשוט העמיד אותו בפני עובדה. היה מגוחך לצפות אתמול במקהלת השופרות משתנקת לרגע, משתעלת, מכחכחת בגרונה, מפלבלת בעיניה - ואז, בבת אחת, מתחילה בצהלות גיל לנוכח העסקה המתקרבת. למה? כי ביבי. זה למה. הם ילכו איתו באש ובמים. כמו שאריק אינשטיין שר - "הם באש והוא במים".
אני שואל את עצמי לאן נעלמו כל המכשולים. כל התנאים. כל הספינים המגוחכים שהופרחו על ידי המנהיג והודהדו על ידי השופרות. מה נסגר עם "הנקז" שבין דרום לצפון הרצועה? מה קרה עם זה? הרי הם הסבירו לנו שייהרג ובל יעבור, תרתי משמע. ומה עם פילדלפי? יכול להיות שהעבירו את פילדלפי בטאבו על שמנו? כל המכשולים שהופיעו ברגעים המכריעים של המשא ומתן, כל ההצהרות שהושמעו, חלק מהן בשבת, שישראל לא תצא ולא תסיים ולא תיכנע ולא תוותר ולא ולא ולא, רק כדי לרוקן את הרוח ממפרשי העסקה בשלב שבו הפחד מבן גביר ופירוק הקואליציה היה הרגש הדומיננטי.
בינתיים, ממשיכים הלוחמים שלנו ליפול ברצועה והעבדים הנרצעים של מכונת הרעל ממשיכים להתנפל על הרמטכ"ל ועל מפקד פיקוד דרום. זה הכל בגללם. כרגיל. הם אלו שמפקירים את הלוחמים. מה זו השיטה הזו של "פשיטות ממושכות"? למה הם לא שומרים על החיילים? למה הם לא חותרים למגע? למה הם לא מכריעים?
בימים רגילים, אין שום טעם להתייחס למצבור האשפה הרעיל הזה. אבל אלו לא ימים רגילים. אנחנו עדיין בתוך מלחמה, ובאופן חסר תקדים שליחיו של ראש הממשלה תוקפים בארסיות, בהתמדה ובעקביות את אלו שנלחמים ומנהלים את אותה מלחמה, מסיבה אחת בלבד: להגן על המנהיג שלהם.
לעצם העניין: אין שיטת "פשיטות ממושכות". המהלך של פיקוד דרום בצפון הרצועה החל באוקטובר ונמשך עד עכשיו. הוא מניב הישגים רבים מאוד. כל יום, גם אתמול. הוא גם עולה בדמים רבים. אבל הגנרלים והאדמירלים של ערוץ 14 רוצים שצה"ל יכבוש שוב את הרצועה.
צה"ל, שפרוס כעת בסוריה ובלבנון, שמתוח עד הקצה לאורך הירדן, כי התברר שהקו הזה פרוץ, שעובד יום ולילה ביו"ש, שתוקף בתימן, שמתכונן לאיראן. הצה"ל הזה צריך עכשיו לגרד מאיפה שהוא עוד שלוש אוגדות ולכבוש מחדש את הרצועה. למה? כי הכתב הצבאי של ערוץ הסגידה ופולחן האישיות רוצה. במקביל, אותה ממשלה שעליה החברים האלו מגינים מכשירה עכשיו את השתמטות החרדים.
אם העסקה אכן תיחתם היום, זה יגמד הכל. אפילו את מכונת הרעל, שקורסת עכשיו לתוך לעצמה, כי היא צריכה להכשיר את מה שהכפישה עד לפני דקה. הגיע הזמן שהם יחזרו הביתה. הגיע הזמן לסגור את החוב הזה. חוב מוסרי, חוב אנושי, חוב יהודי, חוב לאומי, חוב ממלכתי. מוטב מאוחר.