החטופים בדרך הביתה? בסופו של דבר זה תלוי רק בהחלטה שלו

נתחיל במה שצריך להיות מובן מאליו: גם מי שסבור, כמוני למשל, שאי שם לפני כמה שנים חל ניתוק חמור בין האינטרס האישי של ראש הממשלה, לבין אלו של מדינת ישראל, צריך לייחל לשובם של כל החטופים, גם אם כל הקרדיט יינתן לו - ויבטיח לו שלטון לעוד שנים קדימה.

הלוואי שישיג עסקה לכולם, הלוואי שיזכה לתהילת עולם כמי שחיסל את נסראללה ואת סינואר, נקם את טבח ה-7 באוקטובר, ומצדי שמירי רגב (להלן "הצודקת" כפי שמכונה בת דמותה הצעירה בסרטון מתוך הקמפיין המיותר, שנועד לאחוז בתקשורת בכיסה - לבל תתעניין יותר מדי במספר הגואה של נפגעי תאונות הדרכים או בתחקירים של רביב דרוקר) תארגן לו עוד טקסי "תקומה" שיחליפו את טקסי הזיכרון לטבח שהביאו הקיבוצניקים בדרום על עצמם, ביחד עם בעלה של שקמה ברסלר, הכל כדי להפיל את נתניהו.

אם אכן ישובו החטופים החיים לחיק משפחותיהם והחללים יטמנו באדמתם, הרי שזה יהיה שווה את כל הפסטיבל שבו יצאו מי שעד אתמול מנעו עסקה, במחולות ניצחון לצלילי קריאות "היידה ביבי".

ועתה, משסגרנו את הפינה הזאת באיחולי הצלחה ותקווה ל"גמר חתימה טובה" הן לראש הממשלה והן לשלוחיו, מנהלי המשא ומתן, אפשר להמשיך את הקו של דימויים ממועדי ישראל ולשאול: "מה נשתנה?".

מה נשתנה החודש הזה מכל אלה שקדמו לו, שבהם נאחזה ישראל בכל סיבה אפשרית כדי שלא לחתום על הסכמים דומים מאוד, הן במהותם (סיום המלחמה) והן בפרטיהם (מספר האסירים שישוחררו)?

התשובה היא שבשדה הקרב דבר לא השתנה, להיפך - חמאס שיפר מעט את מעמדו, התארגן מחדש על מערך גיוס שמתברר כיעיל, שיקם חלק מיכולות ייצור הנשק שלו והפך מארגון שנדמה היה כי מחרחר את חרחורי הגסיסה שלו, לגורם ששוב מאיים על ביטחונם של תושבי העוטף.

כלומר - בזירת הלחימה הדבר העיקרי שהשתנה הוא מספר החללים שלנו, אנשים צעירים ויקרים שנפלו כדי לקיים מה שהפך בכל יום שחלף לשגרת ביטחון שוטף ברצועת עזה.

אז אם לא השתנה דבר מהותי בשטח, מה השתנה מאחורי הקלעים? הניחוש שלכם הוא טוב כשלי: נשיא אמריקאי חדש עומד להיכנס לבית הלבן, הוא נחשב מקורב לנתניהו ועל פי השמועה (שכן אצל טראמפ קשה מאוד לדעת דברים לאשורם) ייתן לישראל יד חופשית כדי לפעול בזירות הלחימה השונות, ללא המגבלות שהטיל עליה, לכאורה, ממשל ביידן.

נכון שיש כמה הסתייגויות מהפסקה האחרונה, אבל נניח להן לרגע ונקבע אותה כאקסיומה. מה זה אומר בעצם? תקיפה באיראן למשל תלויה לא רק ברשות מצד האמריקאים אלה גם בגיבוי צבאי מרכזי או לכל הפחות משלים מצדם, משהו שטראמפ מאוד לא אוהב. בלבנון ובסוריה ייקח לו זמן להתחיל להבין את המורכבות (ספק אם יבחר בכך) ובעזה... ובכן, הבה נדבר לרגע על עזה.

התקשורת הישראלית, משתפת פעולה מרצון (ולפעמים אף בצדק) עם המסרים שעולים מלשכת ראש הממשלה, כבר פתחה בקמפיין הרעבה. כלומר - אם חמאס לא יחתום, ישראל תקבל אור ירוק לקיצוץ משמעותי בסיוע ההומניטרי. נתעלם לרגע מההשלכות המוסריות של צעד כזה ונתמקד בפרקטיקה: מדובר בצעד שישראל לא יכולה לבצע.

מי שיאבד את המזון לא יהיה חמאס, שיוסיף לחמוס את משלוחי הסיוע, אלא המסכנים והחלשים ביותר. תמונותיהם נמקים מרעב ימלאו את מסכי הטלוויזיה ברחבי העולם וישראל, שכבר סופגת נידויים וחרמות, תהפוך למצורעת ממש. זה אולי לא מעניין את מי שנמצא מימין לגרנד-מייזרים, אבל לנתניהו, שעדיין כמה להכרה בינלאומית על פועלו ארוך השנים, זה חשוב מאוד.

בכל מקרה, קשה לראות איך מוות של אזרחים מרעב ישרת את ישראל. להפך - חמאס עלול לזכות מן ההפקר, הגם שאנחנו כבר יודעים את האמת על מה שהוא מסוגל לעולל - לא רק לנו, אלא גם למעט החפים מפשע שתחת שלטונו.

אז הרעבה (פשע מלחמה, על פי הדין הבינלאומי) לא, ובכן, מה כן? לא מעט מאזרחי ישראל צפו מבעד לדמעה בהלוויות החללים הרבים מדי שנפלו לאחרונה בעזה, ושאלו את עצמם - איך זה שאחרי יותר מ-15 חודשי לחימה, נותרו בבית חאנון למשל, לא רק מחבלים שמסוגלים ליזום, לתכן ולהוציא לפועל, פיגועים מתוחכמים יחסית, אלא איך זה יכול להיות שנותרה שם בכלל אבן על אבן?

רבים מאזרחי ישראל שומעים את עדויות החיילים מהשטח על מה שקורה ברחובות בית חאנון ולא מבינים איך בכלל יש שם עוד משהו שראוי להיקרא בשם "רחוב". שהרי אם יש שם עדיין אזרחים, מדוע לא גורשו דרומה, ואם אין שם אזרחים, מדוע לא ממוטטים את המבנים על יושביהם, המחבלים?

גם כאן התשובה עלולה לאכזב את המקווים עדיין ל"ניצחון מוחלט": המדיניות של ממשלת ישראל וצבאה היא פשרה בין מה שצריכים לעשות בשביל לנצח לבין מה שאפשר לעשות במסגרת השתייכותנו למשפחת העמים. תגידו שזה טוב, תגידו שזה רע, אבל הגיע הזמן להפנים: העובדה שעזה אינה מחוסלת ב"פצצת אטום" (כפי שהציע שר בממשלתה, שקלע לרחשי הלב של לא מעט ישראלים) אינה תולדה של מה שמתירים לה לעשות או אוסרים עליה בבית הלבן.

אם כך הוא הדבר, הבה נשוב אל שאלת המוצא: מה נשתנה ההסכם המתגבש מכל אלה ש(כמעט) קדמו לו?

התשובה היחידה היא שטראמפ יאפשר לישראל לבצע בשטחי יהודה ושומרון כמה מהלכים שהממשל הקודם לא אישר. אולי לא סיפוח מלא, אבל ביטול הקפאת בנייה ביישובים רבים, אישור של מאחזים ועוד.

אם לתרגם את זה לשפת המעשה שקשורה לעסקת החטופים המתגבשת: נתניהו יכול להציג את התכניות לאגף הימני של ממשלתו, לזכות בתמיכה של סמוטריץ' ולגרום לכך שבן גביר, למרות שיתנגד פומבית לעסקה, לא ישתמש בה כתירוץ לעזוב את הממשלה.

כלומר, אם לזקק עוד יותר את הפסקה האחרונה: מה שהשתנה הוא שנתניהו יכול להעביר את העסקה בלי להפיל את הממשלה, מרחב תמרון פוליטי שלא עמד לרשותו בסבבים הקודמים שהגיעו עד לכמעט-הסכם.

מעבר להוכחה שהכל פוליטי, יש כאן שוב מקרה שבו שותף קואליציוני מתפתה לפעול בניגוד לאידיאולוגיה שלו, על סמך הבטחה של נתניהו לעשות משהו בגזרה שחשובה לו.

בכך מצטרפים סמוטריץ' (בתמיכה או בהימנעות) ובן גביר (בהתנגדות אך לא בעזיבה) לרשימה שכוללת לא רק פראיירים סדרתיים כמו בני גנץ, אלא אפילו את שותפיהם לקואליציה, החרדים, שלהם הובטחו כל מני הבטחות: מהתגברות על המכשול המשפטי שיאפשר את הפיכת אריה דרעי לשר (להזכירכם שעתה הוא כבר היה אמור להיות שר האוצר של מדינת ישראל) ועד לחוק הגיוס שמתעכב - פעם בגלל המלחמה, פעם בגלל גלנט, פעם בגלל אדלשטיין - ובקרוב בגלל היעומ"שית ובג"ץ, שתי בובות וודו שנתניהו וסביבתו אוהבים לדקור בכל פעם שמתברר ששוב הם התקשו לספק את הסחורה.

לפני שנפנה לשלב הסיכומים, הרי שמעל לטקסט הזה תלויה כוכבית, שהרי ישראל לא לבד במשחק הזה, אלא גם חמאס - זה אפילו על פי צמרת הממשל הדמוקרטי, הקשיח בכל פעם את עמדותיו.

ובכן, גם בהנחה שזה נכון, זה ממש לא רלוונטי. חמאס הוא ארגון טרור שמגיע לו להיות מושמד עד אחרון אנשיו. מדובר באוסף של חלאות אדם שכל נשימה שהם נושמים היא עלבון לאנושות, אבל אנחנו לא בוחרים את אויבינו, בניגוד לממשלת ישראל שבה בחר גם מי שלא הצביע עבורה.

מהאחים סינוואר, שכולנו תפילה שיזכו להתאחד בקרוב, אין לי ציפיות שיפעלו למען רווחת החטופים ושחרורם. מראש ממשלת ישראל, יש ועוד איך.

אז מה אני יודע על ראש הממשלה שלי? שהוא חיכה עד לרגע שבו הנסיבות הפוליטיות יאפשרו לו להעביר את החתימה על הסכם שאינו שונה מקודמיו. כלומר - שהכל אצלו פוליטי (אגב, גם עתיד יהודה ושומרון - אם סיפוח ישרת את הישרדותו, מה טוב. אם אופציה סעודית שתחזיר אותו למסלול של נאום בר אילן תשרת אותה טוב יותר, אהלן וסהלן. בין אם יבחר בטוב או בגרוע, הוא יעשה זאת רק על סמך האינטרס האישי שלו).

מה עוד אני יודע? שמי שמתפקד לא רק כמנכ"ל המדינה אלא גם כראש אגף השיווק שלה, הצליח שוב למכור לשותפיו הבטחות על הקרח, הפעם כדי לרצות את הלקוח הכי גדול שלו, לא הציבור הישראלי אלא מי שעתיד לשוב בעוד כשבוע אל הבית הלבן.

ולמרות גועל הנפש, למרות שמסר את המפתחות לעסקה לידיהם של שני האנשים שהוא עצמו הכניס לכנסת, סמוטריץ' ובן גביר, למרות שאיחז את עיני תומכיו בבדותות אודות ציר פילדלפי (רק כדוגמה), עם כל זאת נאחל לו בהצלחה, נאחל גמר חתימה טובה, נייחל לשוב מי שחייהם, גם אם ניצלו, יהיו מסע ארוך להחלמה מטראומה שאין קשה ממנה.

כי במקום שבו אין מוסר למנהיגים, יש עדיין מוסר לאזרחים, שדעתם על פי כל סקר העמידה את השבת החטופים לחיק יקיריהם כמשימה הראשונה במעלה. אם יסתדרו הכוכבים בשורה לראש הממשלה שאוהב להצטייר כחזק מול האויב, אבל לא מסוגל להתגבר אפילו על בן גביר, כך שישובו בנות ובנים לגבולם, דיינו. דיינו עד כדי כך שנאמר "היידה ביבי" ונאחל לסיום מהיר של ההסכם המתגבש.