ראש הממשלה נתניהו, אתה מריח את זה? - זה לא הריח של קירות הבית השרוף בבית של דודה כרמלה, זכרונה לאהבה, בקיבוץ ניר עוז, שם טרם ביקרת. 464 ימים ולא באת. הריח הזה הוא ריח הזמן שנשרף. של הכוח שלך שמתערער, לא לעולם חוסן.
אתה מבין, אני מתבוננת בך כבר הרבה זמן ראש הממשלה. רוב חיי הבוגרים אתה מוביל את המדינה האהובה שלנו, הילדים הפרטיים שלי מכירים את שמך וכינוייך, מציאות חיינו השתבשה עד כדי שבר בזכות החלטותיך - אלה הנחרצות שביטלו את הסכנות על גבול הקיבוץ ואלה המהוססות שלא היו מסוגלות להעז ולהכריע להציל חיים.
אני מקשיבה לך, גאון תקשורת בשפה זרה, רואה את מחוות גופך ואת הרעד שמציץ מתחת למי שהיית רוצה שאחשוב שאתה. אני לומדת ממך כל מה שצריך לדעת כדי לבחור נכון. אין קו מוסרי שלא חצית ואין גבול שלא תעבור כדי לשמור על שרידותך הפוליטית, כזה אתה, יש בזה אפילו משהו מפעים.
על שער מגזין "טיים" במאי 2012 התנוססה תמונתך נתניהו עם הכותרת שבוודאי מסגרת ותלית במקום חשוב "המלך ביבי". מתחת לכותרת הכה מפרגנת הזאת, נכתב "הוא כבש את ישראל, אבל האם עכשיו נתניהו יעשה שלום - או מלחמה?"
אז זהו שהיום העולם כולו יודע את התשובה - בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה. רבבות ישראלים שילמו ומשלמים על כך מחיר אישי, 98 מהם - מופקרים לסבלם או למותם בשבי חמאס, רק כדי שלא יחזרו לספר.
אבל אתה יודע, ראש הממשלה, העולם גם הוא כבר מתבונן בך במבט מפוכח, מלכסן עיניים ולא מתרשם רק מלהטוטיך. הציבור כבר מזהה את אותה כת שהקמת במיומנות, אפילו הכת עצמה נסדקת. כמה דם עוד יישפך בגלל הנחרצות הפחדנית שלך? כמה דם עוד יישפך רק כי אתה מתעקש להיות פחדן? בתחבולות תעשה לך מלחמה, אבל למה בעצם יצאת למלחמה נגדנו?
האמת צריכה להיכתב - כמו בכל סרטוני הפרומו-פורנו מוות של החמאס טרם יראו לנו את לירי, את מתן, את עידן, גם מעל ראשך רץ שעון עצר מזדרז ומבוהל, גם דרך בבואתך המנוכרת זולג דם חיי משפחותינו, חטופינו וחיילינו. הזמן שלך מצטמצם, הלגיטימציה שלך להמשיך ולהתלבט הולכת ומתמעטת. הטיעונים שאתה ויועצי התקשורת שלך רוקחים נחלשים ועם מרחב הלגיטימציה, מצטמצם גם מרחב הטירפוד.
איך תטרפד את העסקה הנוכחית שדומה כשתי טיפות דם לעסקה ההיא, ממאי, "עסקת נתניהו"? איך תיתקע עוד טריז בסיכוי של אזרחיות ואזרחי ישראל לשוב הביתה - כשאתה כבר ויתרת על חייהם למען שלמות הקואליציה שתבטיח את חייך הפוליטיים?
רואים לך ראש הממשלה, רואים לך בעיניים. רואים לך ברטט שמעל השפה. בהודעות לעיתונות, בדחיית העדויות, אתה קונה זמן שאין לנו, ועכשיו גם לך אין את הזמן הזה, זמן יקר שלא תוכל להשיב. 29 אנשים נחטפו בחיים ואיבדו אותם בזכותך, לחובתך, והטרפוד נמשך.
אני רואה לך וגם ההורים של התצפיתניות רואים, גם הורי החיילים. אני רואה לך וגם כל אותן משפחות שהפחדת בכל דרך. לא לפרסם את הסרטונים, לא להגיד מילה של ביקורת, לא לעודד את חמאס. אנשי שלומך הגיעו כדי לטרפד מבפנים, ללחוש חצאי סודות, להנמיך את הלהבות. במקביל, הם ניהלו קמפיין תודעה (שקצה קצהו נחשף בהדלפה מרושלת ל"בילד") כדי לרסק את הלגיטימציה שלנו להתעקש על חיי יקירינו. כשזה החל להיחשף, האשמתם את זרועות הביטחון.
העניין הוא מר נתניהו, שאנחנו הפסקנו לפחד, הכי גרוע כבר קרה לנו וקורה בכל רגע. מה תעשה עכשיו? על רקע הדיווחים אודות ה"התלבטויות" שלך רה"מ, אם לשלוח את ראשי המוסד והשב"כ לדוחא והאם אפשר להתקדם לעסקה, הרהרתי - מה זו הנהגה אמיצה? האם זו נחרצות בוטחת או משנה זהירות אחראי? התלבטות. איפה למקם אותך, אדוני ראש הממשלה? איך יכול להיות שאתה תמיד שני הדברים האלה גם יחד ובעצם אף אחד מהם, בו זמנית.
עוד לא החלטת עד הסוף, אדוני ראש ממשלת ישראל, בשעת חורבנה הגדול ביותר, איך תצליח להיחלץ מהשבר, אבל ברור לך באינסטינקטים של חיית טרף, שאתה תשרוד ויהי מה. ולכן אתה ממשיך להתלבט, לנסות להרוויח זמן, לצוד שותפים, להכתיר יריבים ויריבות כדי לשסות אותם אלה באלה. הפרד ומשול.
אבל הערב, שליחיהם של הנשיא האמריקני היוצא ושל הנשיא הנכנס שילבו זרועות, רק כדי להעביר לך מסר: מספיק זה מספיק! תם הזמן למסמוס ולטרפוד העסקאות. גם הם כבר למדו להריח את הריח של הטרפוד, ריח של מנהיג שהפחד מוביל אותו ושני נשיאים אמריקניים, שונים מאוד זה מזה, מתייצבים כדי לומר לך: די ביבי, די! תחתום!
נעם דן היא קרובת משפחתם של עופר, סהר וארז קלדרון שנחטפו לעזה, עופר עדיין מופקר שם. דודתה כרמלה דן ואחייניתה נויה נרצחו בביתן שהועלה באש בניר עוז בשבעה באוקטובר.