הרמטכ"ל הרצי הלוי, שנמצא במרכזו של אחד המשברים החמורים ביותר בתולדות המדינה, פועל בשיטתיות שנראית לעיתים כמשיכת זמן מכוונת. נראה שהוא מכוון להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועדה שבראשה תעמוד הנשיאה בדימוס אסתר חיות - בחירה שאינה מקרית. החזון שלו ברור: ועדה שברכבה ישבו "אנשי שלומו", כזו שתהיה נאמנה להחלטות ולחידלון שקדמו לטבח הנורא ותפעל תחת מעטה של "בטחון מדינת ישראל", כשהדלתיים סגורות.
ועדה ממלכתית: כלי לניהול תוצאות
הרמטכ"ל בונה על כך שמערכת המשפט והקליקה המשפטית שסובבת את חיות תפעל לשימור הקונצנזוס שבו דלתיים סגורות מונעות חשיפה פומבית של האמת. הוא סומך על כך שיוחלט מראש מה ייחקר ומה לא, ועל מי תוטל האחריות - בהתאם לתוצאה המתבקשת, שהרי כיום רוב הנחקרים כפופים אליו.
הדינמיקה הזו משדרת מסר ברור: חקירה ממלכתית לא תהיה יותר ממסך עשן, מכשיר שיעניק לציבור תחושת צדק מדומה. כשמוסיפים לכך את הלחץ המופעל, לכאורה, על משפחות החטופים והמשפחות השכולות באמצעות התקשורת, מקבלים תמונה עגומה של מניפולציה רגשית על גבם של הנפגעים הישירים.
הסדקים בממלכתיות
למרות הכל, כפי שהראה הדיווח של ירון אברהם, מתחילים להופיע סדקים. ישנם גורמים בצבא שמבינים שהחלום של הרצי על ועדה ממלכתית בראשות חיות אינו בהכרח בר-מימוש. אותם גורמים החלו להדליף מידע, בניסיון לדרוש תשובות אמיתיות מגורמי הצבא הבכירים - כאלה שנושאים באחריות ישירה.
לקיחת אחריות: מס שפתיים או מעשה אמיתי?
האחריות אינה מתמצה במילים או במחוות שנועדו לעורר מחיאות כפיים מצד התקשורת או הקהל המוכר של המחאות. האחריות דורשת פעולה אמיצה, כזו שלא תאפשר למחדלים להתמוסס תחת ועדת חקירה מתוזמרת.
למען ההגינות, אין ספק בליבי שהרמטכ"ל לא רצה את הטבח הנורא הזה, וליבו כבד על מחדליו. אך האחריות אינה דבר שאפשר לייפות - היא מחייבת שקיפות מוחלטת וחקירה אמיתית, כזו שתמנע אסון דומה בעתיד.
המחדלים לא יטויחו
הציבור אינו דורש להאשים את הרמטכ"ל כדי להכתיר אשם יחיד. הדרישה היא חקירה שתבטיח שמחדלים כאלה לא יחזרו. יהירות והימנעות מבדיקה מעמיקה של מידע הובילו לטבח; אותן תכונות לא יכתיבו גם את הדרך להתמודד עם תוצאותיו.
ב-2025, הציבור לא יקבל ועדת חקירה שתשמש כתפאורה לטיוח, אלא ידרוש שקיפות מלאה ואחריות אמיתית - כזו שתבטיח שמה שקרה, לא יחזור עוד לעולם.
הכותבת הינה עורכת דין ומגישת טלוויזיה.