ישראל נותרה אחת מהמדינות עם רמת העוני הגבוהה ביותר מבין מדינות ה-OECD - מחקר חדש של מרכז טאוב מצביע על כך שגם בשנת 2023 הבעיה נותרה בעינה. על פי המחקר, 20.7% מהנפשות בישראל חיו מתחת לקו העוני - נתון שממשיך להוות נורת אזהרה למקבלי ההחלטות.
שיעור העוני הגבוה נמשך על אף עלייה משמעותית בהוצאות הביטוח הלאומי ובתקציבי הרווחה. בעוד חלק מהתוכניות הממשלתיות הצליחו לצמצם פערים זמניים, רבות מהן - דוגמת תווי המזון וחיסכון לכל ילד - אינן מצליחות לספק מענה מספק לאוכלוסיות המוחלשות ביותר.
המחקר חושף תמונה מורכבת של תחולת העוני בשנים האחרונות. בעוד שבקרב אזרחים ותיקים נרשמה ירידה מסוימת בזכות העלאת קצבאות השלמת הכנסה, משפחות רבות - במיוחד אלו שבראשן עומד עצמאי - חוו עלייה בתכולת העוני.
לפי החוקרים, הסיוע שניתן במהלך תקופת הקורונה לא הספיק כדי לכסות את הפגיעה בהכנסות של רבים מהעצמאים. "הכנסותיהם של עצמאים נפגעו משמעותית, ולא היה די במענקים הזמניים כדי להוציאם מהעוני", מציין פרופ' ג'וני גל, מעורכי המחקר. במקביל, אוכלוסיות נוספות נשארו מאחור. בקרב משפחות ערביות ובדואיות שיעור העוני נותר גבוה במיוחד, וחרף ההשקעה בתוכניות ייעודיות, השינוי שהתרחש עד כה נחשב לשולי בלבד.
בנוסף, בסוף שנת 2023 גדלה ההוצאה החודשית על תגמולים לנפגעי איבה לכ-480 מיליון שקלים, כמעט פי 10 מההוצאה החודשית הממוצעת בשנת 2022 (במחירי 2023). הוצאה זו כללה מענקים ותשלומים ראשוניים שהוענקו על ידי הביטוח הלאומי ללא מסמכים תומכים במסגרת ההליך המקוצר להכרה בנפגעי איבה.
תשלומים אלו כללו שני תגמולי טיפול רפואי שהוענקו בהתאם להרכב המשפחתי ולגיל (הראשון בגובה של 2,883-5,977 שקלים והשני בגובה 3,460-8,972 שקלים). כמו כן, ניתן מענק התארגנות חד-פעמי בסך 3,500 שקלים ומקדמה בסך 1,500 שקלים על חשבון תגמול טיפול רפואי. נכון לחודש ספטמבר 2024 היו 16,545 נפגעי איבה מוכרים (לעומת ממוצע של כ-5,000 בעשור שקדם ל-7 באוקטובר 2023).
עם פרוץ המלחמה זינק מספר מקבלי דמי אבטלה והגיע לכ-206,000 בנובמבר 2023. לאחר מכן החל שוק העבודה לחזור בהדרגה לפעילות מלאה וביוני 2024 מספרם חזר כמעט לרמתו בתקופה שקדמה למלחמה. עלייה זו הביאה לגידול בהוצאה של הביטוח הלאומי ולתוספת הוצאה של כשני מיליארד ש"ח בששת החודשים הראשונים למלחמה.
תוכנית תווי המזון - צריך להיות בידי משרד הרווחה
אחד הכלים המרכזיים שהופעלו מאז שנת 2021 במטרה להתמודד עם העוני ואי-הביטחון התזונתי הוא תוכנית תווי המזון. על פניו, מדובר ביוזמה חשובה שנועדה להבטיח שכל משפחה תקבל גישה למוצרי מזון בסיסיים. עם זאת, הנתונים המוצגים בדוח מצביעים על כך שהתוכנית אינה מצליחה לממש את מטרותיה באופן מלא. הפער בין מספר המשפחות העניות למספר המשפחות המקבלות תווי מזון נותר משמעותי. במחקר נמצא כי ביישובים ערביים הפער הצטמצם במידה מועטה בלבד, בעוד שביישובים בדואיים הוא נותר הגבוה ביותר.
"הפער בין המשפחות החיות בעוני לאלו שמקבלות סיוע תזונתי ממחיש כי התוכנית אינה מתמקדת במי שבאמת זקוק לה", מציינת שביט בן-פורת, מעורכות המחקר. "אנו רואים כי דווקא ביישובים החרדיים, שבהם היה פער חיובי - כלומר יותר משפחות קיבלו סיוע ביחס לשיעור העוני - הפער נותר בעינו גם לאחר הסבב השני של התוכנית".
מההשוואה בין שני סבבי החלוקה עולה כי הפער הממוצע בין שיעור המשפחות הזכאיות לתווי מזון ובין שיעור המשפחות החיות בעוני הצטמצם במידה מסוימת בין שני הסבבים, מ-8.2% ל-5.7%. עם זאת, השינויים שחלו בפער בקבוצות היישובים השונות אינם אחידים. ביישובים הערביים הפער הצטמצם הכי מעט, בעוד ביישובים הבדואיים הוא הצטמצם באופן ניכר יחסית (אם כי ביישובים אלו עדיין נמצא הפער הגדול ביותר).
גם ביישובים החרדיים - היחידים שבהם נמצא פער חיובי בסבב החלוקה הראשון - הפער הצטמצם, אך הוא עדיין נותר הפער החיובי היחיד. בעקבות פרסום ממצאי מחקר זה ומהלכים נוספים שביקרו את אופן קביעת הזכאות לתוכנית, הוחלט לפני חודש לשנות את אופן הפעלתה.
לטענת פרופ' גל, "במקום לפזר משאבים בתוכניות שלא בהכרח מצליחות לצמצם עוני, יש להשקיע בתוכניות רוחביות כמו הבטחת הכנסה וביטחון תזונתי - תוכניות שמגיעות ישירות לאוכלוסיות המוחלשות ביותר. לדבריו, השינויים שנעשו לאחרונה בתווי המזון, כגון הגמשת הקריטריונים לזכאות, מסייעים במידה מסוימת, אך אינם מספיקים. "תיקונים נקודתיים אינם יכולים להחליף שינוי מבני עמוק", מוסיף גל.
תוכנית "חיסכון לכל ילד" - שינויים מבורכים אך לא מספקים
תוכנית נוספת שנמצאה תחת ביקורת היא "חיסכון לכל ילד". במהלך שנת 2024 בוצעו בה שני שינויים מרכזיים: העברת ברירת המחדל של החיסכון למסלול בסיכון מוגבר, והאפשרות להעביר חיסכון מבנק לקופת גמל. למרות השינויים, ניתוח נתוני התוכנית מגלה כי משפחות בחמישונים התחתונים כמעט ואינן מוסיפות כסף לחיסכון החודשי, וזאת בניגוד להורים מהחמישונים העליונים. על פי המחקר, רק 22% מההורים בחמישון התחתון הכפילו את סכום החיסכון באמצעות תוספת מהכנסתם, בעוד שבחמישון העליון שיעור זה עמד על 65%.
"היעדר מעורבות של משפחות מהחמישונים הנמוכים מעמיק את אי-השוויון", מסבירה בן-פורת. "ללא מענה לפערים הללו, מטרת התוכנית - צמצום פערים בין קבוצות אוכלוסייה - לא תושג". הבטחת הכנסה היא אחד הכלים המרכזיים לצמצום עוני בישראל, אך למרות חשיבותה, המחקר מראה כי בשנים האחרונות חלה ירידה בהיקף ההוצאה על קצבאות מסוג זה.
בשנת 2023, בניגוד לעלייה בקצבאות הנכות ודמי האבטלה, הוצאה זו נותרה כמעט ללא שינוי ואף ירדה באופן יחסי. "הבטחת הכנסה אמורה להוות רשת ביטחון לאחרים, אך בפועל היא נשחקת," מציינת בן-פורת.
מסקנות: הדרך לשוויון חברתי עוד רחוקה
המחקר של מרכז טאוב לשנת 2024 מדגיש כי ישראל עומדת בפני אתגרים משמעותיים בתחום הרווחה והביטחון הסוציאלי. למרות התקדמות נקודתית, התחזקות תוכניות כמו הבטחת הכנסה ומיזמים לביטחון תזונתי נדרשת כדי להתמודד עם אי-השוויון המבני העמוק.
בזמן שהוצאות הביטוח הלאומי עלו, החוקרים מזהירים כי היעדר מדיניות מקיפה ומעמיקה עלול להותיר קבוצות אוכלוסייה רחבות ללא מענה. "מדינת ישראל חייבת לאמץ רפורמות נרחבות כדי להתמודד עם בעיית העוני. מדובר לא רק בצורך חברתי אלא גם באחריות מוסרית", מסכם פרופ' גל.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.