במדינה אחרת לא היו נלחמים עליי כמו שנלחמו עליי כאן

בבוקר שמחת תורה, 7.10.23, נקראתי עם חבריי, מכיתת הכוננות של היישוב שלומית, לצאת ולהגן על מושב פרי גן, אליו חדרו כבר מחבלים ולא היה מי שיעצור אותם. מהרגע הראשון ניהול המגע והאש עם המחבלים היה חזק ומסיבי. בשלב מסוים, תוך כדי שאנו מתקדמים ומדלגים, אני מצוי בסיטואציה של היתקלות באש עם שני מחבלים, מקדימה ומהצד. כדור קלצ'ניקוב שנורה על ידי אחד המחבלים חדר אותי מהצד, יצא דרך בית החזה וגרם לפציעה קשה ביד.

באותם רגעים, כשעולמי סוגר עליי, ואני בכאביי הקשים, חבריי ממשיכים להילחם כמו אריות - כדי להמשיך להגן בגופם על משפחות פרי גן הספונות בממ"דים ועל חבריהם הפצועים בשטח. זו הייתה עבורי חוויה של חושך ואור גם יחד: שם נגלו לנגד עיניי מחזות של גבורה הרואית, של יציאה תחת אש ממחסה להסתערות, של אחוות לוחמים, רעות, דבקות במשימה ותעצומות רוח.

ובעיקר, ראיתי עד כמה ברגעי האמת אנחנו לא סתם איזה אוסף של פרטים אלא אומה מלוכדת, מיוחדת ומאוחדת. ראיתי גם את חבריי הנופלים, שבעוז רוחם ובמותם הצילו חיים רבים ושלמים. זאת, תוך כדי מאבק עיקש על חיי, שלו היו שותפים חבריי שפינו אותי אחורה לטיפול רפואי, והפרמדיק המלאך, שבהרבה מזל נפלתי לידיו הטובות והמנוסות ובכל מה שהיה לו הצליח לייצב את מצבי עד להגעתי המוסקת לבית החולים.

עם הגעתי לתל השומר, עברתי ניתוח מציל חיים ובשבועות שלאחר מכן עוד כמה ניתוחים אורטופדיים ושיקום אינטנסיבי. לעיתים אני עוצר ותוהה - באיזו עוד מדינה בעולם היו נאבקים ונלחמים קשה כל כך לשמור אותי בחיים? באיזו עוד מדינה בעולם היו נלחמים להציל לי את היד במעט שעוד נשאר לה אחרי פגיעה אנושה ושעות של חוסם עורקים? באיזו עוד מדינה היו מתכנסים מיטב המנתחים פעם אחר פעם כדי להגיע לתוצאה האופטימלית.

עם סיום חלק האשפוז והחזרה הביתה, אני נמצא בשיקום יום בכפר השיקומי "עדי נגב-נחלת ערן", שנבנה בתמיכת ארגון ג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב. את הבאים בשערי הכפר מקדם ומתזכר כל בוקר הפסוק "עולם חסד ייבנה".

בכל יום ויום אני עובד שם קשה על מנת להחזיר לגוף וליד הפגועה שלי את היכולת לתפקד. פגיעה עצבית קשה הופכת פעולות פשוטות ויומיומיות, כמו להחזיק טלפון או להרים חפץ, לאתגרים לא פשוטים. אבל בתוך כל האתגרים, אני לומד להעריך את המשמעות של טיפה ועוד טיפה, צעד אחרי צעד קדימה. אנשי השיקום שמטפלים ומלווים אותי - פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק וצוותים נוספים - מעבירים לי מסר אחד ברור: לא מוותרים לך ועליך.

חוסנה של מדינת ישראל אינו מתבסס רק על חוזק הפיזי, אלא על הפסיפס האנושי שמרכיב אותה - על אלו החולמים שלא מפסיקים להאמין, שחושבים איך לתת ולא רק לקבל, ושהציניות והשנים לא הקהו את חושם להיטיב. מדינת ישראל היא מקום שבו כל פצוע ופצועה הם אמיצים וגיבורים בעל כורחם, כל מטפל ומטפלת הם סמל של השראה ותקווה, כך שכבר אין מקום לספק - עולם חסד ייבנה.

מיכאל גוטסמן הוא מנכ"ל החברה הכלכלית במועצה האזורית אשכול. ב-7.10.23 יצא להילחם ולהגן על ביתו. נפצע אנושות בקרב ההגנה של חברי כיתת הכוננות של היישוב שלומית על תושבי היישוב פרי גן.