שיבת תושבים ליישובי הצפון שפונו בתחילת המלחמה נעשית בטפטוף איטי, אבל במשך היום כבר ניכרים ברחובות קריית שמונה סימנים של נורמליות. יותר תנועת מכוניות בכבישים ויותר אנשים נראים ברחובות. קולות תותחי צה"ל נעלמו, כמו גם האזעקות היום-יומיות. אבל גם עכשיו, בחזרה האיטית לחיים נורמליים, בסביבות השעה שבע בערב, הרחובות מתרוקנים.
כ-4,000 התושבים שנמצאים בעיר, נכנסים לבתים, החנויות שעובדות במשך היום נסגרות, כמו גם בתי המלאכה והמוסכים כבר דוממים. ודווקא אז בצפונה של העיר, ניר אלי מדליק את התאורה בעסק שלו, מוריד את הכיסאות לריצפה, פותח את המוזיקה ונותן את האות לפתיחת הערב בפאב ה"אנשו". "די, מספיק. שנה וחודשיים היינו סגורים ועכשיו הגיע הזמן לפתוח מחדש", אמר.
בצהריי שבעה באוקטובר פרסם הודעה ללקוחותיו שבעקבות האירועים הקשים בדרום הפאב לא יפתח ומאז המקום נותר סגור עד השבוע שעבר. הוא עצמו התפנה מהעיר למושב שדה אליעזר שבעמק החולה. את הפאב הקים אחיו לפני שלושים שנים והוא המשיך במקום. זה הפאב היחיד בעיר הצפונית וההתמדה שלו במשך תקופה ארוכה כל כך היא נדירה.
סגירת המקום בשל המלחמה תפסה אותו אחרי משבר קשה שחווה זמן קצר לפני כן- לפני כשנתיים הפאב הוצת ואחרי עבודות שיפוצים הוא נפתח מחדש רק תשעה חודשים לפני שפרצה המלחמה. "רק התחלנו לעבוד מחדש ואז שוב נאלצנו לסגור. זה שבר אותי ואמרתי שהלוואי שהפאב ייפגע מרקטה וייהרס לגמרי. לא האמנתי שיהיה לי כוח לפתוח שוב", הודה. אבל "ככל שהזמן עבר התחילה להיכנס בי רוח חדשה ורק חיכיתי וחיכיתי שהכל ייגמר ושנחזור הביתה ואפשר יהיה לפתוח את המקום מחדש. כבר חיכיתי ליום הזה", אמר. "אנחנו עסק של שלושים שנה ועברנו כל כך הרבה פה, היה לי ברור שנחזור לעבוד", הבהיר.
אם בימים שלפני המלחמה הצפון לא היה משופע בקהל בליינים, הרי שעכשיו קהל הלקוחות הפוטנציאלים מצומצם עוד הרבה יותר - רק מעטים מהמפונים החלו לשוב לבתיהם, המכללה האקדמית תל חי סגורה ואלפי הסטודנטים שגדשו אותה חסרים בנוף הגלילי ובעסקים כמו פאב ה"אנשו". הדבר משפיע גם על הקושי לגייס צוות עובדים ולכן התפריט עדיין מצומצם. "למרות הכל, החלטתי שחייבים להניע מחדש והבנתי שדבר ראשון שאני צריך לעשות זה להחזיר את הנפש שלי", אמר.
בינתיים מגיעים לפאב חברים וגם לקוחות מישובים מרוחקים כמו טבריה שלדברי ניר שמעו על פתיחת המקום ורוצים לבוא ולפרגן. "לצערי מי שפחות מפרגן היא המדינה. אני עוד לא רואה את המדינה מושיטה יד לעזור, אבל אני לא יכול לחכות שזה יקרה. "אני אומר תודה על מה שיש ומאמין בכל לבי שהאזור יחזור לפרוח מחדש, אני אופטימי", אמר.