זה היה אמור להיות אחד השבועות הרדומים בכנסת, עם ימים קצרים בגלל חג החנוכה וקואליציה עם רוב של 16 חברי כנסת שאמורה להעביר בקלות כל הצבעה. אבל אז הגיע איתמר בן גביר, ואז האדמו"ר מגור, והכנסת הרדומה הפכה למרקחה. גם ותיקי המשכן התקשו לזכור מראה חריג כל כך כמו ראש ממשלה שעוזב את מיטת חוליו יומיים אחרי שעבר ניתוח בהרדמה מלאה כדי לגייס את הרוב לאישור ההצעה, כשלצדו ח"כ בועז ביסמוט (הליכוד) שהוזעק מהשבעה על אמו שנפטרה.
גם למי שאינו תומך בנתניהו זו הייתה תמונה מעוררת רחמים ובושה ובעיקר עצובה. והיא רשומה כל כולה על השותפים שלו לממשלה.
הסוף כבר ידוע: הקואליציה הצליחה לצלוח את המשבר ולהעביר את חוק "הרווחים הכלואים" בדקה הכמעט אחרונה, אבל מסכת הייסורים שהיא נדרשה לעבור בדרך מעידה שהיא לוקה במחלה קשה - בןגביריטיס - על שם השותף הקואליציוני הפרוע ביותר שהכנסת אי פעם ידעה.
כבר שבועות שיו"ר עוצמה יהודית משבש את העבודה בכנסת ובממשלה: החרמות, הצבעות, הצהרות לוחמניות ומאיימות. זאת, כל פעם על סיבה חדשה: פעם הייתה זו הדרישה להדחת היועמ"שית, אחר כך הוא שינה כיוון למלחמות תקציביות מול שר האוצר - בכל שבוע חגיגה חדשה, ובעיקר - ללא תגובה ראויה.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא פיטר את בן גביר אחרי שהצביע נגד התקציב מוקדם יותר החודש, אפילו לא ערך לו שיחת נזיפה. וכך, משבוע לשבוע, בן גביר ראה שהחגיגה השתלמה - את הכותרות הוא מקבל בלי שום ענישה, בעוד נתניהו ובכירי הקואליציה מגרדים את ראשם בייאוש מהחתיכה החסרה. באמת, מי היה מאמין שהפירומן חובב המצלמות והלייקים יצית גם בממשלה פרובוקציות ללא אבחנה?
הבעיה של נתניהו והקואליציה היא שמחלת הבןגביריטיס מדבקת: כל שאר השותפים האחרים יושבים בשקט, רואים כיצד הוא מפרפר את המשמעת הקואליציונית ומקבלים השראה. זה מה שקרה עם חברי הכנסת של אגודת ישראל, שבלחץ האדמו"ר מגור הודיעו אתמול בעיתון המודיע כי גם הם שורפים את המועדון וכי כל עוד לא תהיה התקדמות בחוק הגיוס - הם ינקטו באותה שיטה ויתנגדו גם הם להצבעה.
בסופו של דבר בליכוד הצליחו לעשות את מה שנתניהו עושה הכי טוב - הפרד ומשול - ולגייס לצדם שניים מתוך שלושת הח"כים של אגודת ישראל שנמנעו ואת ח"כ אלמוג כהן מעוצמה יהודית שתמך וכך צלחו את ההצבעה על חודו של קול, אבל לאורך זמן, מודים ראשיה, ככה לא בונים חומה.
בן גביר אמנם מוכיח, פעם אחר פעם, שהוא מחזיק במושכות של נתניהו ומצליח להוציא את הקואליציה משיווי משקל ושליטה, אך חוסר האנושיות והחמלה כלפי נתניהו המתאושש מניתוח עשוי הפעם לחשוף אותו לנקודת תורפה. הניסיון התפל להאשים את האופוזיציה בביטול הקיזוזים שאילצו את נתניהו להגיע היה צבוע וחסר הצלחה: כפי שזוכר ארכיון ממשלת בנט-לפיד, גם לאופוזיציה של נתניהו וסמוטריץ לא היתה שום בעיה להקפיץ אנשים מבית החולים או משבעה.
ובהכללה: האופוזיציה לא אמורה להציל את הממשלה מעצמה. הבושה בהזעקת ראש הממשלה מבית החולים ולהגיע ביסמוט מניחומי האבלים היא אך ורק על חברי הכנסת של עוצמה יהודית ואגודת ישראל שהקולגיאליות והאנושיות שלהם הלכה לאיבוד בדרך הספינים והפרובוקציות. גם שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, לא פספס את ההזדמנות להחזיר למי שפיטר אותו ולא טרח להגיע להצבעה.
הדרמה בכנסת אמנם הצליחה להסיט את תשומת הלב מהמהות והמשמעות של החוק התקציבי שעבר שהוא חלק מתקציב הגזרות הקשה של הממשלה, אך ככל הנראה מדובר רק בפרומו לקראת החודשים הקרובים, שבהם במקביל לתקציב גם משבר הגיוס יעלה מדרגה.
בשלב זה, אין עדיין איום ממשי על יציבות הממשלה; לבן גביר ולכל השותפים לא מחכה בחוץ או אחרי הבחירות ממשלה יותר טובה. אבל ככל שהבנגביריטיס יישאר ללא מרפא וללא תגובה חדה, הוא ימשיך לכרסם במשמעת הקואליציונית, וגם השותפים החרדים של נתניהו - יצטרפו לחגיגה.