"התעוררי התעוררי כי בא אורך", כך קרא בהתרגשות משה פודהורצר, יו"ר ועד הקהילה בצפת ולימים ראש העיר הראשון אחרי קום המדינה. פודהורצר ציטט משירת הפייטן הצפתי מהמאה ה-16, רבי שלמה אלקבץ והדגיש בכך את חשיבות המאורע. מדובר היה בטקס חגיגי שבו נחנכה בצפת תחנת חשמל ראשונה, באופן סמלי - בחג חנוכה, לפני שמונים שנים בדיוק.
התרגשות גדולה עטפה את הקהילה היהודית הקטנה, בימי חג חנוכה, בחורף 1944; בתום ציפייה ארוכה הוקמה בעיר תחנה לייצור חשמל. בסוף דצמבר התחנה הייתה מוכנה לפעולה, והקהילה היהודית בצפת התרגשה לקראת "חג האור". התאריך שנבחר לטקס, ה-30 בדצמבר 1944, היה לפי לוח השנה העברי יום השנה השלישי לפטירתו של פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל. אחיו אברהם שהחליף אותו, הגיע במיוחד בטיסה מלונדון ונסע לצפת בגשם השוטף יחד עם בני משפחתו וכמה מחברי הנהלת חברת החשמל. בשעה 20:00 הניע רוטנברג את מנועי הדיזל, ופודהורצר התכבד בלחיצה על הכפתור - שהאיר לראשונה את צפת באור חשמלי. לאחר הטקס הודלקו נרות לזכרו של פנחס רוטנברג בבית המדרש האר"י ופודהורצר סיים בציטוט של שלמה אלקבץ. התחושה הייתה כי ימי הזוהר של העיר תכף ישובו.
סיפורו של החשמל בצפת ארוך ומורכב בהשוואה לשאר הערים בארץ ישראל, והוא קשור למצב הכללי שאליו נקלעה העיר בתום מלחמת העולם הראשונה. בהיותה עיר קטנה, מנותקת ומרוחקת מאוד ממרכזי האוכלוסייה של הארץ, היעדר החשמל בצפת הקשה על התפתחות העיר, ואפילו אספקת המים לצפת נותרה בלתי סדירה. בהיעדר אפשרויות לפיתוח תעשייה ומסחר, השליכו פרנסי הקהילה היהודית בצפת את יהבם על ענף התיירות, מתוך תקווה לנצל את נכסיה העיקריים של העיר: הנוף היפה, הסביבה השקטה והאוויר הצח. אמנם, גם ענף המלונאות בצפת התקשה לצמוח בעידן בו חשמל הלך והפך למוצר סטנדרטי.
בארכיון חברת החשמל לישראל שמורים עשרות אלפי מכלים שמספרים את סיפורה של החברה מאז
היוסדה לפני למעלה מ-100 שנים. לאחרונה, במסגרת פרויקט דיגיטציה רחב היקף, שנועד לשימור ולהנגשת החומרים הנדירים, נמצאו מסמכים ותצלומים המעידים על רגע חשמול העיר צפת, ממש בחנוכה, לפני 80 שנה.
עיריית צפת התעניינה בהתחברות לרשת של חברת החשמל כבר באביב 1932, עם הקמת תחנת הכוח בנהריים, שלראשונה אפשרה אספקת חשמל בקנה מידה ארצי. אך העירייה התקשתה בגיוס התקציב הדרוש, ובינתיים התחייבה החברה לחיבור ערים אחרות. עד סוף שנת 1935 התחברו לרשת הארצית כל הערים בצפון הארץ - מלבד צפת.
היוזמה לחשמול צפת התחדשה בתחילת 1936 אך המרד הערבי שפרץ כעבור כמה חודשים פגע לא רק במרקם היחסים העדין בין היהודים לערבים - אלא גם ביכולתה של העירייה לגבות מיסים. בסוף 1937 הצליחה העירייה לגייס הלוואה בערבות ממשלתית, והושג הסכם לחשמול העיר, אך ברגע האחרון בלמה ממשלת המנדט את המהלך, כשהסתבר שהכנסותיה של העירייה לא יאפשרו לה לעמוד בתנאי המימון. תחינותיו של ועד הקהילה לממשלת המנדט, להנהגת היישוב, ואפילו אל פנחס רוטנברג עצמו לא הועילו. רוטנברג גם לא זכה לראות את צפת מוארת בחשמל - הוא נפטר בתחילת 1942, ואת מקומו בהנהגת החברה תפס אחיו אברהם.
המרד הערבי אמנם דעך באביב 1939, אך כעבור זמן קצר שוב הוכרז מצב חרום, עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. ממשלת המנדט הטילה מגבלות על חומרי גלם קריטיים כמו חוטי נחושת, כדי להבטיח את זמינותם למאמץ המלחמתי. רק בקיץ 1944 הצליח אברהם רוטנברג לשכנע את רשויות המנדט שיש ביכולתו להקים תחנת דיזל-גנרטורים קטנה בעיר באמצעות ציוד שכבר נמצא ברשות החברה. ועד הקהילה חכר מבנה קטן בצפון העיר (כיום בשטח המכללה האקדמית צפת) שהפך לתחנת כוח קטנה. בנובמבר 1944 נחתם ההסכם ועובדי החברה החלו להתקין רשת חשמל בעיר, בעיקר ברובע היהודי.
התחנה הקטנה הייתה בעלת 100 כ"ס בלבד והיא פעלה רק בין השעות 5:30 בבוקר ל-12 בלילה, עובדה שלא אפשרה פיתוח תעשיה וגם לא יכלה לפתור את בעיית אספקת המים לצפת, שממנה סבלו התושבים. ובכל זאת, עם האוכל בא התיאבון - מיד עם הקמת התחנה חתמה גם עיריית צפת על הסכם הרחבת הרשת העירונית גם לרובע המוסלמי. למרות החשמל, הקהילה היהודית המשיכה לסבול מהגירה שלילית, וההנהגה הלאומית חששה מאובדן העיר, שעלול היה לגרור פגיעה אנושה בהתיישבות היהודית בגליל העליון. "החברה לפיתוח צפת", שהוקמה באביב 1945, השקיעה הון רב בפיתוח העיר ובסיועה הוקם קו המתח הגבוה מטבריה לצפת, שהושלם בסוף 1947.
הקו החדש עורר תקוות רבות בקרב תושבי צפת וגם יישובי הסביבה, שקיוו לזכות גם הם סוף סוף באספקת חשמל. אך בשלב זה כבר פרצה מלחמת העצמאות. הקו החדש הפך למטרה נוחה לחבלות והעיר נותקה בתחילת מרס 1948. איש הביטחון של חברת החשמל, משה פלוטקין, סיפר שמשה כרמל, אז מפקד חטיבת כרמלי, ביקש ממנו להביא בכל מחיר דלק לעיר הנצורה כדי להפעיל את תחנת מנועי הדיזל. הבריטים, שבשלב זה כבר היו בשלבי התפנות מהארץ, סירבו לספק ליווי צבאי, אך אנשי יחידת הביטחון של החברה התנדבו למשימה והגיעה צפת. למרות שהיה זה יום שבת, אנשי צפת ראו בכך פיקוח נפש וסייעו בפריקת המטען. למזלם של העובדים, רוב המחסומים שהציבו הערבים לאורך הדרך לא היו מאוישים, והעובדים הצליחו להגיע חזרה לחיפה בשלום. פיתוח הרשת בצפת החל כבר בקיץ 1948, לאחר קום המדינה.
80 שנה חלפו ובמלחמה האחרונה עובדי חברת החשמל שוב פעלו להחזיר את האור לצפת ולסביבה. הירי מלבנון פגע לא אחת בתשתית החשמל באזור ושיבש את אספקת החשמל לעיר. כך למשל, בספטמבר האחרון, נפגע קו מתח ראשי והעובדים נשלחו לתקן את הקו בליווי יחידת הביטחון של הצבא ובתיאום גורמי הצבא.