בתוך 13 ימים קבוצת המורדים "היאת תחריר אלשאם" (HTS), בראשותו של אבו מחמד אלג'ולני (שחזר מאז לשמו המקורי, אחמד א-שרע) הגיעו לדמשק והביאו לסיומה של מלחמת האזרחים שנמשכה 13 שנים. המציאות הפוליטית והביטחונית במדינה השתנתה באופן דרמטי. השתלטות HTS על דמשק לא הייתה מקרית, אלא נבעה משילוב נסיבות שהובילו ל"סערה המושלמת". המלחמה הממושכת עם ישראל הותירה את איראן, ובעיקר את שלוחותיה - חיזבאללה וחמאס בעמדת חולשה חסרת תקדים, רוסיה, השקועה במלחמה באוקראינה, צמצמה באופן יחסי את נוכחותה ומעורבותה בסוריה. למרות עברם הקיצוני של HTS, ניכר כי חלקים נרחבים מהאוכלוסייה תמכו במאבקם, מתוך תסכול עמוק משלטון אסד ומתנאי החיים הקשים תחת שלטונו.
נכון לעכשיו, ישנם סימני שאלה רבים, הן בקרב הסורים והן בקרב מדינות האזור והעולם וכן גם בישראל, אשר לכוונותיו האמיתיות של א-שרע - ועד כמה "הפנים המחייכות" שהוא מציג לסורים ולקהילה הבינלאומית, אכן משקפים נכונות אותנטית להצעיד את סוריה לעבר עתיד טוב יותר, או שמא מדובר במניפולציה זמנית שנועדה לרכוש אהדה, שתאפשר לו עם הזמן להפוך את סוריה למדינה אוטוריטארית במקרה "הטוב", או לאסלאמיסטית קיצונית במקרה הפחות טוב.
הביוגרפיה של א-שרע עשויה להסביר במידה מסוימת את הדואליות שמאפיינת אותו. הוא נולד בסעודיה בשנת 1982 למשפחה ממעמד בינוני, וגדל בשכונה היוקרתית מאזה שבדמשק, שם למד במשך שנתיים לימודי רפואה. עד אז, ככל הידוע, אלג'ולני לא החזיק בתפיסות עולם אסלאמיות-ג'האדיסטיות.
את הזהות הג'האדיסטית החל לאמץ רק בשנות ה-20 שלו, עם הצטרפותו בשנת 2003 לתנועת אלקאעידה בעיראק, לאחר הפלישה האמריקאית למדינה. הוא קודם במהירות בסולם הדרגות של אלקאעידה, אך כעבור שנתיים הוא נעצר על ידי האמריקאים וישב בכלא בעיראק. עם תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, אבו בכר אלבגדאדי, אז מנהיג "המדינה האסלאמית בעיראק", הטיל עליו את המשימה להקים את שלוחת אלקאעדה בסוריה, תחת השם ג'בהת אל-נוסרה.
החזרה לסוריה עוררה אצלו ככל הנראה את הזהות הלאומית שהלכה והתחזקה על חשבון הזהות הג'האדית-גלובאלית שאפיינה את אלקאעידה. בשנת 2016 לאור חילוקי דעות אידיאולוגיים עם דאעש ואלקאעידה, הוא החליט להתנתק מהתנועה ולהקים ארגון סורי מקומי בשם "ג'בהת פתח אלשאם". מאותה נקודת זמן, ניתן לזהות את תהליך ההתמתנות של אלג'ולני ואת מיקודו בתפיסת עולם סורית מקומית, כשהמטרה המרכזית היא להפיל את שלטונו של בשאר אלאסד. בינואר 2017, אלג'ולני הקים את המטה לשחרור א-שאם (HTS) הארגון שהוביל לנפילתו של אסד.
מאז 2018, HTS שלט אוכלוסייה המונה כ-3.4 מיליון תושבים במחוז אידליב שבצפון מערב סוריה. על אף המשבר ההומניטרי ששרר שם ומעל למיליון עקורים שחיו במחוז, הארגון הצליח לבסס מודל יציב יחסית ובסיוע טורקי, גם לייצב את האזור מבחינה כלכלית. על אף השורשים הג'האדיסטים של הארגון ניכר כי הארגון נהג לרוב בפרגמטיות, נמנע מלכפות באלימות את עקרונות ההלכה האסלאמית ואפשר מידה מסוימת של חירות. כך ציין לאחרונה א-שארע, כי כ-60 אחוז מהסטודנטים באוניברסיטת אידליב הן נשים.
בימים הראשונים לאחר שחרורה של דמשק בדצמבר, אלג'ולני מיהר לחזור לבית הוריו ולבית ספרו. אפשר שבכך הוא לא רק חוזר לשורשיו הפיזיים אלא גם לשורשים האידיאולוגים, המתונים יותר, שאפיינו אותו בתחילת דרכו. ואכן, עד כה, תקופת המעבר בראשותו מתאפיינת בשקט יחסי, למעט מחאות ממוקדות ומקרי אלימות ספורדיים. המשטר החדש נוקט צעדי ייצוב מהירים ביניהם מינוי שרי ממשלה (ולאחרונה גם שר חוץ ושר הגנה) ושיקום מואץ של יחסי החוץ של סוריה.
בפרק זמן של פחות מחודש הוא אירח שורת מנהיגים אזוריים ובינלאומיים (כולל משלחת אמריקאית שהגיעה לדמשק) שהודיעו מצידם כבר על חידוש היחסים הדיפלומטיים עם המדינה. בכל הנוגע לעתידה הפוליטי של סוריה, הבטיח לאחרונה כי חוקה וקיום בחירות במדינה יתאפשרו רק לאחר ייצובה, תהליך שעשוי להימשך כ-4 שנים וכי המטרה לאחד את סוריה מחדש. במישור הצבאי, פועל א־שרע לאיחוד המיליציות החמושות, לכדי ממסד צבאי-ביטחוני חדש בסוריה, שיציית להנהגה הפוליטית העליונה. זאת לצד, הסדרת מעמדם של אנשי הצבא הסורי לשעבר וכן מסירת נשק מידי קבוצות מורדים שונות להנהגה המרכזית. גם המהלכים הצבאיים מתנהלים בהסכמה יחסית.
אשר ליחסו לישראל, הדימוי הפרגמטי והמתון שא-שרע מנסה לקדם מקבל ביטוי גם בעמדותיו המוצהרות כלפי ישראל. במספר ראיונות לתקשורת שקיים במהלך חודש דצמבר הקפיד א-שרע להתנסח באופן זהיר, מרוסן אף חיובי במידה מסוימת כלפי ישראל. כך למשל התחייב לעמוד בהסכם הפרדת הכוחות משנת 1974. שם הוא טען שפניה של סוריה אינן לעימות עם ישראל אלא בניית המדינה מחדש. לצד זאת, גם דאג להעביר מסר לפיו הוא לא יאפשר להשתמש בסוריה כנקודת מוצא לתקיפות נגד ישראל או כל מדינה אחרת ודרש מישראל להפסיק את תקיפותיה בסוריה ולסגת מהשטח שכבשה".
לדבריו, ההצדקה של ישראל לפעילות בסוריה הייתה נוכחות חיזבאללה ומיליציות איראניות, אך זו נעלמה. בישראל עדיין בוחנים את א-שרע בחשדנות ומחכים להוכחות בשטח שיגבו את "הפנים המחייכות" של א-שרע. אין ספק שא-שרע מתגלה כאסטרטג מתוחכם שנכון לאמץ מדיניות פרגמטית. גם הארגון שבראשו הוא עומד עבר אמנם תהליך של התמתנות יחסית בשנים האחרונות, אך עתידה של סוריה עדיין לוט בערפל והחשש מהשתלטות איטית של אידיאולוגיה דתית קיצונית, או לכל הפחות מאימוץ דפוסי שליטה אוטוריטאריים, נותר בעינו. המדיניות שתינקט כלפי ישראל תושפע במידה רבה מהנתיב בו יבחר - ייצוב המדינה ומימוש האינטרסים הלאומיים של המדינה הסורית או קו אסלאמיסטי לעומתי, אך גם מהאופן בו תתעצב האסטרטגיה הישראלית כלפי סוריה בהמשך. המשך התקיפות העוצמתיות במדינה והשליטה באדמות סוריות עלולות להסיט את הקשב והאש לעבר ישראל, הגם שנכון לעכשיו, אין היא ניצבת בראש סדר העדיפויות של א-שרע וארגונו.
ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וראש תוכנית הזירה הצפונית במכון