בבית העלמין שדה יהושע בחיפה הובאו למנוחות ביום שישי האחרון בני הזוג ליפשיץ, שנפטרו בהפרש של שעות זה מזה. רחל ליפשיץ בת ה-88 ונתנאל ליפשיץ בן ה-89 מתו מוות טבעי בדירתם הצנועה בשכונת אחוזה שעל הכרמל, בתום חיים משותפים ונישואין שנמשכו 66 שנה.
"הוא חש שהיא הלכה, והבין, וכמה שעות אחרי שהסתלקה אז גם הוא הלך לעולמו", מספרת הבת תמר. בשנים האחרונות כבר התקשו לנהל חיים עצמאיים ושתי מטפלות מהפיליפינים סעדו אותם בהוספיס ביתי. "כשהן היו מושיבות אותם בסלון מפעם לפעם הם עוד היו אוחזים ידיים. אני חושבת שאבא היה רומנטיקן עד יומו האחרון", הוסיפה תמר.
השניים הותירו אחריהם "שבט" של שלושה ילדים בהם עידו הבכור, מורה לפסנתר ולמוזיקה מאז שנות השמונים; נעה, הבת האמצעית, עובדת סוציאלית בכירה בתחום בריאות הנפש ונכויות פסיכו-סוציאליות, ותמר הצעירה ביותר, מטפלת מוכשרת בתנועה ובמוזיקה; 7 נכדים; וגם 7 נינים (ששה מהם במערב אוסטרליה). מה היה סוד הזוגיות ארוכת השנים הזו? "כוח ההרגל", עונה תמר בחצי חיוך המאפיין את ההומור המשפחתי. מקרים נדירים כאלה של מות בני זוג בתכוף זה אחר זו או להיפך מתפרסמים מפעם לפעם בתקשורת העולמית.
מחקר משנת 2013 הראה כי אלמנות ואלמנים נמצאים בסיכון מוגבר הגבוה ב-66% לתמותה ב-90 הימים הראשונים לאחר שאיבדו את בן/בת הזוג שלהם. מחקר קודם משנת 2008 הגיע למסקנה דומה, ומצא כי מי שהתאלמנו היו בסיכון מוגבר של 30-90% לתמותה בשלושת החודשים הראשונים לאחר מות בן/בת הזוג.
"זה אכן נדיר", טוען הרופא החיפאי ד"ר אורון עילם, "יש דיווחים בספרות על עליה של כ-18 אחוז במקרי מוות אצל גברים ו-16 אחוז אצל נשים בשנה הראשונה לאחר מות בת/בן זוג, וזה קיבל אפילו שם - 'אפקט האלמנות'. אבל תוך שעות או ימים זה באמת נדיר. הסיבה המדעית לכך אינה לחלוטין ברורה. חלק מהחוקרים משייכים זאת ל"תסמונת הלב השבור".
נתנאל ליפשיץ המנוח לימד 42 שנים בבית הספר הריאלי העברי בחיפה והותיר אלפי תלמידים בהם הטביע חותם בדמותו המיוחדת. הוא חינך ולימד תלמוד ותנך והיה ידוע בידע הרב שלו. "הכרתי אותו כידען גדול, מאד רהוט ומאד קפדן שדרש מהתלמידים דרישות כמו שבריאלי ידעו פעם לדרוש", מספר תת-אלוף במיל' רון כתרי, לשעבר מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, "הכרתי אותו בנערותי כתלמיד בית הספר ולימים כמורה בצוות המורים כשניהלתי אותו".
"אבא גדל במשפחה מאד צנועה ובבית קטנטן", סיפרה לוואלה הבת נעה המתגוררת באוסטרליה, "הלימוד היה כל חייו. מגיל שלוש, הקפיד ללמוד כל יום, ובכמה שפות, שלימד את עצמו בזמן המצור על ירושלים. אחותו ציפורה היתה חברה קרובה של אמא שהייתה אחת מתשעה ילדים, ששה בנים ואחר כך שלוש בנות. אמא הייתה הבת הראשונה". על הקשר ביניהם הוסיפה, "אמא סיפרה שהוא מצא חן בעיניה מייד כי רצתה להתחתן עם אדם שמקדיש את חייו ללימוד התורה. אבא סיפר שהיא מייד מצאה חן בעיניו כי בני המשפחה שלה היו מאד שמחים וקרובים זה לזו".
"הוא גדל בבית צנוע בירושלים והיה יושב בספריה המחוממת בימק"א ובולע ספרים. הוא היה אוטו דידקט שלימד את עצמו אנגלית כשישב שם וקרא את מילון אוקספורד מכריכה לכריכה", סיפרה תמר על אביה שבמודעות האבל, לצד אמה "ישרת הלב ותמימת הדרך", הוא תואר "עתיר הרעיון והמעש".
ואכן נתנאל ליפשיץ המנוח היה רב פעלים, הוא גם לימד דורות של ילדים לקראת העליה לתורה בבר מצווה, הרצה, כתב ובעיקר זכור כמי שהדריך אלפי אוהבי ארץ ישראל בטיולים וסיורים שהוביל בירושלים, בה הכיר כל פינה. הוא נודע לא רק במידע ההיסטורי היבש, אלא בעיקר בפיקנטריה שהיה מתבל בה את סיוריו ברחובות ובין סמטאות העיר שאהב. הוא ערך סיורים בעקבות עבודתם של אדריכלים, סופרים וסרטי קולנוע. הוא לא היסס לפנות פה ושם לנקוש על דלתות, לפנות לתושבים שברך כלל נעתרו לאישיותו הקורנת לאחר שראו כי יש להם עניין עם מבין עניין.
"השם 'נתנאל ליפשיץ' מהדהד בין כתלי בית הספר למרות שיצא לפנסיה לפני שני עשורים והוא זכור לנו כמורה בכל רמ"ח אבריו, ידען גדול שלא רק אהב ללמוד אלא שהתשוקה להעברת הידע הלאה בערה בעצמותיו", סיפרה שושי עידן, לשעבר סמנכ"לית הפדגוגיה בבית הספר הריאלי שזוכרת את המורה נתנאל ליפשיץ עוד מימיה כתלמידה בבית הספר, "אני זוכרת היטב את דמותו נעימת ההליכות, האכפתית והמקצועית מאד, את האחריות שלו ואת הצניעות".