איראן ניצבת כעת על קרן הדילמה בבחירה שבין חתירה להסכם חדש במשא ומתן עם הקהילה הבינלאומית בהובלת ארה"ב ונשיא נחוש. או לחתירה מהירה ליכולת גרעינית צבאית כתעודת ביטוח של המשטר וכתשתית לשיקום הציר השיעי בחסות הגרעין. למרות זאת איראן ממשיכה במאמציה לנסות ולמצוא דרכים לשיקום חיזבאללה. היא גם פועלת במקביל לחתור תחת יציבות המשטר בירדן והפיכתה לחזית פעולה נגד ישראל. וכך גם במאמץ להחדיר אמצעי לחימה מתקדמים ליהודה ושומרון דרך ירדן כדי להותיר את הזירה הזו פעילה מול ישראל וכפיצוי על אובדן נכסיה האחרים בזירה הפלסטינית.
במידה ובחירתה האסטרטגית של איראן תהיה לחתור להסכם גרעין חדש, יש להניח שתעשה את מה שאיראנים יודעים לעשות הכי טוב והוא לנהל משא ומתן מתמשך ומתוחכם בסגנון האיראני המוכר. בעסקה שכזו היא תידרש ככל הנראה לעצור את תכנית הגרעין ולהפסיק את החתירה להגמוניה אזורית באמצעות טיפוח שלוחים וטרור ולשיקום הציר השיעי. בתמורה יוסרו ממנה הסנקציות ויינתן לה להשאיר את משטר האייתולות על כנו. גם אם איראן תקבל עסקה שכזו, הרי שהיא תחתור מייד לקעקע אותה ולהמשיך לפעול במסורת החתרנית המוכרת שלה.
נקודת המוצא היא שאיראן תמשיך להיות איום חמור על ישראל ועל יציבות האזור בכל בחירה שתעדיף. לפיכך, לא ייתכן שינוי של המערכת האזורית מבלי להסיר את האיום האיראני. הסרת האיום והחלשה של איראן מחייבים השמדת התשתיות הגרעיניות, פגיעה בתשתיות, סמלי שלטון וביכולות הצבאיות ופגיעה בתשתיות כלכליות, באופן שיהפוך את איראן לנכה, פגיעה, מוחלשת ומורתעת, כשכל הקשב והמשאבים שיוותרו ברשותה יופנו לשיקומה מבית
.
בתנאים אלה, ישראל צריכה לבחון את הדרך המיטבית למימוש יעדיה. עדיין לא ברור כיצד ינהג טראמפ מול איראן, אך ישראל לא תוכל לקבל את המצב בו תתגבש עסקה מול איראן על ידי האמריקאיים, שתותיר בידי איראן את האפשרות להמשיך ולהתל במדינות המערב. לכן, כעת כשאיראן מוחלשת ופגיעה, כשהמרחב האווירי הסורי בטוח עבור חיל האוויר וכשנראה שהנשיא הנבחר טראמפ יעדיף פעולה ישראלית טרם כניסתו לתפקיד, על ישראל לפעול מוקדם. זאת בכפוף ליכולות של צה"ל ובהנחה של גיבוי אמריקאי בחימוש ובמעטפת מודיעינית ומבצעית תומכת.
יש כמובן לבחון את הסיכונים שבפעולה ישראלית. ראשית ברור שפעולה שכזו לא תושלם בתקיפה אחת אלא יידרשו מספר סבבי תקיפות בעומק איראן. בנוסף, קיים הסיכון, שאיראן תגיב בעוצמה לפעולה ישראלית ויש להביא בחשבון את האפשרות שישראל, גם אם בסיוע קואליציה בהובלה אמריקאית, לא תצליח תמיד לסכל את המתקפה בהצלחה כפי שהיה בשתי התקיפות האחרונות. אולם מול הסיכון הזה עומדת ההזדמנות לפגוע בעוצמה באיראן ובתוכנית הגרעין שלה. זוהי הזדמנות שקשה להניח שתחזור והיא גם תהווה מצע חשוב לבניית הארכיטקטורה האזורית החדשה ולמיצובה ששל ישראל כמעצמה אזורית חשובה.
לעיתוי הנוכחי יש חשיבות קריטית. סביר להניח שיהיה קושי לתקוף באיראן לאחר כניסתו של הנשיא טראמפ לכהונתו. לכן, צריכה ישראל לנצל את ההזדמנות ולשגר את המתקפה הראשונה על איראן עוד לפני כניסתו של טראמפ לנשיאות, גם בהינתן ההתנגדות של ממשל ביידן. בתקיפתה זו תעמיד ישראל את ארצות הברית בפני עובדה בדבר אי-נכונותה לסבול וסירובה המוחלט לקבל את המשך תכנית הגרעין האיראנית ולא תהייה מוכנה לקחת את הסיכון של מאמץ איראני לפרוץ במהירות לגרעין. מאחר שיידרשו מספר סבבי תקיפה באיראן, הרי שאלה יתרחשו כבר במהלך נשיאותו של טראמפ ומול ממשל אמריקני אוהד יותר מזה של הנשיא ביידן.
הכותבים הם עמיתי מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS)