יצחק הרצוג אמנם ייכנס לרשימת נשיאי ישראל המכובדת, אך ייזכר לעד בדפי ההיסטוריה כשומר הסף הכושל ביותר שלה. הוא ייזכר כמי שתחת כהונתו ישראל החלה במסעה אל עבר הדיקטטורה וכמי שלא עמד והגן עליה, כמי שלא עשה את תפקידו, אלא הביט על המדינה נשרפת, תרתי משמע, מבלי לעשות דבר.
מי שלא מזמן ביקש שנבחר בו להיות ראש ממשלה והבטיח כי יוביל שינוי בישראל, ולאחר מכן התמודד על תפקיד הנשיא אליו הצליח להגיע בהסכמות והסכמים מול כלל סיעות הבית כמעט, מצא את עצמו בתפקיד החשוב והממלכתי ביותר, בתקופת השבר הגדולה של מדינת ישראל מאז הקמתה.
לפני זמן לא רב, שנראה כנצח, הביט הנשיא הרצוג אל המצלמות ואמר כי ביום שיחשוב שישראל איננה דמוקרטית, הוא יעמוד בראש המחנה.
מאז, המונים פרצו לבסיס צה"ל בניסיון למנוע את חקירתם של מי שנחשדו בהתעללות בעצירים והוא לא עמד, חברי כנסת הובילו פריצה לבסיס במרכז הארץ, תוך סיכון חיילים השומרים עליו והוא לא עמד. לא התקיימה עד היום חקירה בעניינם - ועדיין הוא לא עמד. והנה אנחנו מעל חודש אחרי מעצרם של ארבעה לוחמים במילואים אשר הרימו זיקוק מצוקה בסמיכות לבית ראש הממשלה, והם עצורים באשמת טרור. וגם היום הוא עדיין לא עומד.
אל מול עינינו המשתאות הולכת ונבנית פה דיקטטורה, עם משטרה פוליטית המופעלת ישירות על ידי שר עבריין. מדינה המונהגת על ידי נאשם בפלילים המנהל את עניני המדינה ממרתפו מוקף בחבורת נאמנים ועושי דברו. מדינה אשר שולחת את הילדים שלי לקרב ללא מטרות מדיניות, במטרה להמשיך את הלחימה ולאפשר לכוחות הקיצוניים ביותר במדינה להוביל אותנו אל אבדון. מדינה שעושה כל שלאל ידה כדי להכשיל כל סיכוי להסדר, ומקריבה את החטופים והחיילים על מזבח שרידות הקואליציה ועתידו של ראש הממשלה.
ככה בדיוק פועלות דיקטטורות, ואנחנו כבר לא כפסע. אנחנו כבר שם.
המשטרה כבר נפלה, הצבא הבא בתור, וכבר אנחנו רואים כיצד ראש הממשלה בהובלת הקיצוניים ובשתיקתו של נשיא המדינה מאפשר לפורעי חוק להיכנס לעזה וללבנון, וכיצד הרמטכ"ל אינו פוצה פה כאשר חיילינו נשלחים למשימות אבטחת אזרחים בשטחי לחימה, ולכיבוש שטחי מדינות שכנות ללא כל דיון מדיני סדור, כיצד ראש אכ"א ממשיך שלא לגייס חרדים, וכיצד דובר צה"ל מתנצל פעם אחר פעם בפני פעילי ימין זועמים, בעוד הצבא מאפשר לפורעי חוק יהודים לבצע פרעות ככל העולה על רוחם וגם הם לא נעצרים ולא נחקרים ולא מועמדים לדין. וכך גם לא שוטר שזרק רימון לתוך הפגנה ופצע אזרחים שומרי חוק.
אבל כל זה לא גורם לו, לכבוד הנשיא, לחוש שאין סכנה לדמוקרטיה הישראלית. גם קריאתו הרפה והמאוחרת לוועדת חקירה לא תוכל לכסות על כניעותו של הנשיא. נראה שגם הוא נפל. גם מוסד הנשיאות נפל במלחמה על הדמוקרטיה הישראלית. ואוי לה למדינה שגם נשיאה חטוף בידי שלטון יחיד.
זה הזמן לעמוד בראש המחנה, כבוד הנשיא, כי תיכף לא נוכל יותר לעמוד בכלל.
מעצרים פוליטיים הם אחד הסממנים הבולטים של פירוק הדמוקרטיה. ביחד עם שורת החוקים העוברים בימים אלו למעקב אחר אזרחים, רדיפת מרצים ומורים המביעים דעה השונה מדעת השלטון, השתקת התקשורת, פירוק לשכת עורכי הדין ולאחריה גם פירוק ההסתדרות הרפואית. כל אלו הם צעדים ידועים ומוכרים אשר נלמדו היטב בדיקטטורות סביב העולם ומיושמות פה דקה אחר דקה.
אבל אנחנו נמשיך לעמוד פה מול בתי המעצר, ובכנסת, ואל מול משרדי הממשלה, ובכל מקום שיתאפשר, בכדי להגן על הדמוקרטיה הישראלית. כי העם הזה והארגונים שפועלים להצלתו, אנחנו התקווה.
הכותבת היא ד"ר לרפואה, אמא לשני בנים לוחמים בצה"ל, ומהדמויות הבולטות במחאה למען הדמוקרטיה