בעוד שהמערכה הישראלית ממוקדת כיום בסוגיית הפסקת האש עם חיזבאללה, שאלת עתידה של סוריה, הסכם אפשרי עם חמאס בסוגית החטופים והפסקת התקיפות מצידם של החות'ים מתימן, שנת 2025 תהיה בסימן הניסיון להגיע להסדרה בין איראן והמעצמות בסוגית הגרעין, שאם לא יעלה יפה, מעלה דרמטית את הסבירות לתקיפתם של מתקני הגרעין של טהראן.
ברקע הדברים, איראן ממשיכה לקדם את תוכניתה הגרעינית וכיום עומדת על סף העשרה לרמה צבאית, כ-90%, אולם נזהרת שלא לחצותו מחשש לתגובת המערב ומחוסר היכולת להסביר את טיבה האזרחי של תוכניתה הגרעינית באם רף זה יחצה. אין הדבר אומר שאיראן קרובה לפצצה, שכן לבניית מתקן גרעיני נדרש סט יכולות שונה מהעשרה בלבד, אבל בכל הנוגע להעשרה עצמה, איראן כאמור התגברה על כל המכשולים הטכנולוגיים בדרך לבניית פצצה.
ההנהגה האיראנית מגיעה השנה לצומת החלטה היסטורי באשר לתוכניתה הגרעינית. מנהיג איראן, האייתולה חמינאי, מגבה את נשיא איראן הנוכחי, מסעוד פזשכיאן, בנסיונו להגיע להסכם גרעין עם המעצמות, מתוך הבנה שרק הסכם יוכל להוביל להסרת סנקציות מעל איראן אשר מצבה הכלכלי רעוע ביותר. מנגד, ההנהגה בטהראן מוטרדת עמוקות מהעובדה שלאחר החלשות חיזבאללה ונזקי התקיפה הישראלית באיראן היא חשופה לכל תקיפה עתידית מצד ישראל או ארה"ב, ולכן מתגברים הקולות באיראן המדברים על הצורך לשנות את אסטרטגית הגרעין שלה ולהוביל לבנייתה של פצצה.
בעת הנוכחית נראה כי האילוצים הקיימים על איראן בבואה להתקדם לנשק עודם שרירים וקיימים, בדגש על החשש מתגובת ארה"ב להחלטה איראנית שכזו. ולכן נדמה כי כרגע ההנהגה האיראנית מעדיפה לבחון את האפשרות של השגת הסכם גרעין שיגביל את תוכניתה הגרעינית בעבור הקלה כלכלית דרמטית. מדיניות שמתכתבת לכאורה עם הרצון של הנשיא האמריקני הנכנס טראמפ והמעצמות באירופה לחזור למציאות הסכמית עם טהראן ולהימנע מהסלמה.
אולם, נראה כי למרות הרצון הבסיסי של הצדדים בהסכם, הפערים כרגע בין הצדדים גדולים ביותר. ההתקדמות הטכנולוגית של איראן מאז יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין הקודם - JCPOA הופכות הסכם זה ללא רלוונטי. ולכן האופציה היחידה שנוצרה היא לקדם הסכם חדש שיקבע את מצבה של איראן כמדינת סף בתחום ההעשרה אלא אם איראן תהיה מוכנה להציג ויתורים משמעותיים יותר מאשר היא הציגה בהסכם הגרעין הקודם. עובדה זו המתכתבת עם חוסר האמון העמוק בין הצדדים ביחד עם הקיצוניות של אנשי ממשל טראמפ ביחס לאיראן, מובילה לכך שהסבירות להגעה להסכם איננה גבוהה בלשון המעטה.
בהנחה שלא ניתן להגיע להסכם, ולאור האיומים של מדינות ה-E3 להעניש את איראן על אי עמידה במחויבותיה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, הסבירות להתנגשות בין איראן והמעצמות עולה בצורה משמעותית בשנה הקרובה. דומה כי למעצמות נגמרה הסבלנות למהלכיה של איראן והן לא תקבלנה את המשך המצב הנוכחי ללא גביית מחיר נוסף מטהראן שמצידה כבר התחייבה לקידום פעולות כדוגמת יציאת מהאמנה למניעת הפצת של נשק גרעיני, באם הלחץ עליה בסוגית הגרעין יגבר.
באם הצדדים לא יגיעו להסכם ואיראן תמשיך לקדם את תוכניתה הגרעינית, כך גם עולה דרמטית הסבירות לתקיפה ישראלית באיראן. מגובה בחוויה ההצלחה באשר לתקיפה הקודמת באיראן ועל רקע ההבנה כי הדרך לטהראן פתוחה ולאור גיבוי אפשרי של ממשל טראמפ, סביר מאוד להניח שההנהגה הישראלית לא תקבל את התבססותה של איראן בסף. ותבקש לנצל את חולשת הציר ולפגוע באופן דרמטי בתוכניתה הגרעינית.
בשורה החתונה,
2025 תהיה שנה מכריעה לעתידה של תוכנית הגרעין האיראנית שנמצאת בצומת דרכים היסטורית באשר לעתידה - בין אם הסכם בין איראן והמעצמות שיוביל לעצירה או אף לגלגולה לאחור לבין התנגשות ישירה בין המערב ואיראן על רקע התקדמותה בתוכנית הגרעין באופן שיעלה משמעותית את הסבירות שישראל תבקש לפעול בעצמה כנגד התוכנית.
שנת הכרעה.
דני (דניס) סיטרינוביץ' הינו עמית מחקר בתוכנית איראן במכון למחקרי הבטחון הלאומי ולשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ"ן