מדאיג לחשוב מה עלול לקרות לנו אם ניקלע חלילה למשבר החוקתי שאליו מצעידים אותנו בעיניים פקוחות לרווחה שני אנשים, בנימין נתניהו ויריב לוין. מפחיד להיווכח כבר עכשיו כיצד החברה שלנו מקצינה ומתפוררת לאיטה, הולכת לקצוות. אנשים מסומנים כקפלניסטים - שם גנאי לרוב העם שלא יצביע ביבי, וכביביסטים - שם גנאי לכמעט שליש מהעם שלפי הסקרים יצביע ביבי. שכנים לא מדברים זה עם זה בגלל חילוקי דעות קיצוניים ויש אפילו משפחות גרעיניות שנגררו ללב הסכסוך.
ממשלה סבירה הייתה עושה כל אשר ניתן בעת הזו כדי להרגיע, הייתה נמנעת מלעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, הייתה מחפשת דרכים להציף את המשותף על-פני המפריד. הייתה דורשת שוויון מלא בנטל ומקפידה על גיוס לכולם. אי-אפשר להימנע מהמחשבה שלולא משפט נתניהו, המהפכה המשטרית והתקשורתית הזו כנראה לא הייתה באה לעולם. נכון או לא? כ"א ישפוט בעצמו. ככה זה כשמאבדים אמון וכשהשקר הופך לאמת. מספיק היה לשמוע את נתניהו מכריז ש-8 שנים הוא מחכה למשפט, ולהתפלץ. הוא באמת חושב שהעם הזה תמים ושכחן? כך או כך - אני מייחל לו ולנו שייצא זכאי, אך מייחל הרבה יותר לכך שחבריו יאלצו אותו ללכת לעסקת טיעון שתוציא אותו הכי טוב מבחינתו מהמשפט, תשלוף אותו הכי מהר מהחיים הציבוריים לביתו, ונלך לבחירות.
במחשבה קרה, אפשר להבין את נתניהו. כמי שוודאי שומע בסביבתו שהוא בנו הבכור והמושיע של העם הזה, כמי ששומע את גלית דיסטל אטבריאן מצהירה, בלי להתבלבל, ש"מי שמסתכל על נתניהו רואה את הקדוש ברוך הוא מרחף עליו", ייתכן שנתניהו מביט במראה ומאמין שאכן הוא כזה. בהינתן שהוא מאמין בכך, הוא ודאי כועס על המדינה שהעזה להגיש נגדו שלושה כתבי אישום, במקום שאזרחיה יודו לו יום יום על עצם קיומו. ומאחר והוא כועס, ייתכן שהמהפכה המשטרית והתקשורתית נועדה לנקום באלו שלא מכירים בגבהותו. אין לדעת. לצד זאת, מה יגיד האזרח הפשוט אם כך נוהגים ראש ממשלתו ומי משריו בשומרי הסף?
במדינה דמוקרטית מתוקנת, ראש ממשלה שהיה מוגש נגדו כתב אישום היה מתפטר מרצונו או נאלץ להתפטר בלחץ חברי מפלגתו. היה כאן אחד כזה, יצחק רבין, שלקח אחריות על ניהול חשבון דולרים אסור של רעייתו והתפטר בשל כך מכהונת ראש-הממשלה. כאן, בדיוק להפך, נתניהו מעביר את האחריות על חלק מהנושאים לרעייתו, כדי להידבק לכיסאו. במדינה דמוקרטית מתוקנת שבה נטבחו ביום אחד 1,200 אזרחים וחיילים ונחטפו 250 על ידי ארגון טרור מתועב שאת כיסיו דאג ראש-הממשלה למלא בכסף קטארי, היה ראש-ממשלה הוגן מקים ועדת חקירה ממלכתית, לא מתחמן, לא מתחמק ולא מתקרבן.
בארצות-הברית הצליחו חברי המפלגה הדמוקרטית לשלוח הביתה תוך 24 ימים את האיש החזק בעולם, נשיא ארצות הברית, בעת שהיה גם ראש מפלגתם, רק בגלל עימות טלוויזיוני אחד לא מוצלח. העימות התקיים כזכור ב-27 ביוני. ב-21 ביולי הודיע ביידן על פרישה מהמרוץ, אחרי בליץ לחצים מחברי מפלגתו.
בדרום-קוריאה, מדינה דמוקרטית לתפארת, לקח לחברי הפרלמנט שש שעות בלבד לבטל החלטה שערורייתית של הנשיא עת הכריז על פי סמכותו על משטר צבאי. כל חברי מפלגתו הצביעו עם האופוזיציה נגד החלטתו, וכך נפל המשטר הצבאי מייד לאחר לידתו הפסולה. לקח לפרלמנט הדרום-קוריאני עוד מספר ימים עד שהדיח סופית את הנשיא מתפקידו ושלח אותו לביתו.
ואצלנו - הפוך. חבורת המעודדים, השופרות והתומכים בשתיקה ממשיכה להתכנס בעמדתה, ולא מאמינים שזה מה שקורה במדינה שלנו, שראש ממשלה שהוא הראש והוא האחראי המרכזי לאסון 7 באוקטובר, שהוא הראש והאחראי לחוק המשתמטים המקומם, שהוא הראש והאחראי למהפכה המשטרית והתקשורתית, יושב עדיין על כסאו וזוכה לחיבוק חם מחברי מפלגתו. האם אין בליכוד מספיק אנשים טובים שיכולים להחליפו? דומני שיש.
החשש הכבד הוא כאמור ממשבר חוקתי ומהעברת חוק ההשתמטות. אם שני אלו או אחד מהם יקרה, לא מן הנמנע שישראל תיקלע לסיטואציות שאסור להגיע אליהן. חברות וחברי הליכוד, תתעוררו, השעון מתקתק, אל תהיו נגני התזמורת שהמשיכו לנגן על הטיטאניק גם אחרי שהחלה לטבוע.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי-תקשורתי, פאר לוין תקשורת