אלפי סורים חגגו באופן סימלי את סיום מלחמת האזרחים בגביע גלידה של בַּקְדָאשׁ, גלידרייה מפורסמת מאוד בעולם הערבי הממוקמת בשוק אל מחמודייה בעיר העתיקה של בירת המדינה דמשק, המייצרת את גלידת בוזה הייחודית, "גלידת מסטיק" ששמה נודע ברחבי המזרח התיכון ויש לה ערך משלה בויקיפדיה. החנות הנודעת נוסדה בשנת 1885 ועתה עם תום המלחמה היא תוכל להתפנות לחגיגות שנת ה-140 להיווסדה.
הבעלים המשותף, סמיר בקדאש, אמר לרויטרס כי הפתיחה המחודשת למחרת נפילתו של אסד הייתה הדרך שלו להראות את שמחתו בסיומו של שלטון שדיכא סורים במשך עשרות שנים ואילץ אותו לשלם שוחד רק כדי להשאיר את החנות שלו פתוחה. הוא התעקש שהמתכון הייחודי לא השתנה מאז שסבא רבא שלו פיתח אותו במאה ה-19, אבל הלקוחות טוענים שהוא טעים אחרת - "השתפר אפילו יותר", אמרה לרויטרס אמן גזאל, סטודנטית למנהל עסקים בשנות ה-20 לחייה שמגיעה לבקדש מאז שהייתה ילדה, "זה לא רק הגלידה, זה החיים בכלל. זה כאילו הקירות מחייכים והשמש סוף סוף יצאה".
השאלה הגדולה היא מה יעשו הסורים עם השמש הזו, עכשיו שסדר היום שלהם התפנה לכאורה מלהילחם זה בזה במלחמת אזרחים שנמשכה כ-15 שנה וגבתה את חייהם של כ-580,000 אנשים, מהם 306,000 אזרחים.
שבועיים חלפו כבר מאז נפילת דמשק ב-8 בדצמבר 2024 לידי כוחות האופוזיציה הסורית, היום שיסמן מעתה את נפילת משטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד והשושלת שהחלה עם נשיאותו של חאפז אל-אסד ב-1971. ישראל שיפרה עמדות והתקדמה "זמנית" לתוך סוריה כדי להגן על הדרוזים ואינטרסים אחרים שלה ולמנוע כל ניסיון לנצל את המצב לחדירה לשטחה, אבל בינתיים עתידה של המדינה אינו ברור ולא ברור מה יהיה טיב יחסיה עם ישראל.
"אני מציע שראש הממשלה לא יעלה שוב לפסגת החרמון הסורי - זו אצבע בעין", מבקש פרופ' אמציה ברעם, מומחה למזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה להדגיש, "אם עולה לשם אלוף פיקוד צפון או גנרל אחר, אפילו הרמטכ"ל, זה איכשהו בסדר. אבל פוליטיקאים ישראלים ובודאי ראש ממשלה לא צריכים יותר להיראות שם. אנחנו לא רוצים לאתגר אותם מולנו. אנחנו רוצים לעודד אותם להפנות את האנרגיה שלהם פנימה לתוך סוריה, לקבל הלוואות ולשקם את המדינה המפורקת והמשק ההרוס שלהם".
כחלק מהאיחוי המסתמן, שליט סוריה דה פקטו, אחמד א-שרעא (עד לאחרונה אבו מוחמד אל-ג'ולאני), ראש הארגון האסלמיסטי-ג'יהאדיסטי הסוני הַ֫יְאַת תחריר א-שאם (הארגון לשחרור הלבנט), נפגש היום עם מנהיג הדרוזים בלבנון וליד ג'ונבלאט, בעוד מהלך שלו שנועד להרגיע את המיעוטים בסוריה ולאחד את כולם תחת חסותו.
אבל, דומה שהאירוע המסמל במיוחד את צומת פרשת הדרכים בה נמצא העם הסורי, הוא זה בו לפני מספר ימים דרש מאחת לאה חיראללה, צעירה סורית שביקשה להצטלם אתו, לכסות את שערה לפני שנעתר לתמונה משותפת. מאלה שזוכרים אותו כאיסלמיסט קיצוני הוא חטף ביקורת על שבכלל הצטלם עם אישה. סורים ליברלים, כאופיו של משטר אסד החילוני, ביקרו את ההדתה האיסלמית המסתמנת.
פרופ' אמציה ברעם, עוקב מקרוב ומציין כי "הוא לא הביא אתו משטרת מוסר והוא מי שביטל את משטרת המוסר במובלעת שהייתה לו בצפון מערב סוריה. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה, אבל גם מהאירוע עם חיראללה מסתמן שהוא לא כפה עליה שום דבר. הוא ביקש ממנה לכסות את שיער ראשה בנוכחותו, והיא בצניעות רבה נעתרה. אם הוא יביא משטרת צניעות אז אפשר יהיה לומר שהוא הפסיד את המערכה. זה לא עניין של מה בכך, כי יש לו שותפים קיצוניים מאד ולא סימפטיים והם לוחצים. במהפכה של חומייני באיראן תוך שבועות הופיעו משמרות מוסר. נחייה ונראה.
מודה שמוקדם מדי לנבא לאן תתגלגל הסיטואציה, אבל להערכתו האזרח הסורי ישן טוב יותר בלילות בשבועיים האחרונים ("למעט אם הוא כורדי או דרוזי, זה עוד צריך להתברר"). הוא מסייג שהכול בתנאי שג'ולאני ישרוד, ויצליח באמת לייצב את המדינה ולא יירצח, ושחס וחלילה לא יתחיל איזה מרחץ דמים עם הפיכה כל שבועיים. "המפתח הוא התייצבות וחופש אזרחי". הוא מוסיף כי "זה גם הרבה יותר טוב לישראל. נכון שאם היו שואלים אותי לפני שבועיים, הייתי אולי אומר שלישראל עדיף הסטטוס קוו של להסתדר עם אסד, מאשר שינויים טקטוניים כאלה, אבל זו כבר לא שאלה".
"גם השאלה אם לישראל טובה יותר סוריה מאוחדת מאשר סוריה שמתפרקת לארבע-חמש מדינות היא שאלה תיאורטית", מבהיר ברעם, "ברור שטובה לנו סוריה מאוחדת, בלי דיכוי מיעוטים ועם יותר דמוקרטיה ויותר תיאום עם מדינות העולם ויותר יחסים בינלאומיים שיבטיחו שפניה לא למלחמה איתנו. אבל דבר אחד ברור וחד משמעית, לישראל אסור להיות מעורבת בזה. זה צריך להיות מה שסוריה תבחר לעצמה".
"בינתיים אנחנו לא רואים חיסול המוני של קהילות, אנחנו לא רואים חיסול המוני של מי שהיו נאמני משטר אסד. היו הוצאות להורג נקודתיות אבל חשים הימנעות מכוונת מכל דבר קיצוני. לאזרח הסורי יש יותר הרגשה של יותר חופש אישי בסוריה של היום מאשר תחת אסד, ואנחנו רואים שחצי העם הסורי שבכלל לא חי בסוריה בשנים האחרונות מתחיל לשוב הביתה. זה שינוי עצום וצריך לזכור שרובם בכלל סונים. אנחנו לא רואים שחיטות, גם לא באזורים הדרוזים והעלאווים ובמושגים סורים זו התחלה סבירה בהחלט, אפילו נינוחה".
"כאזרח סורי הייתי רוצה לראות שלא נכנסים למלחמה חדשה עם ישראל וכנראה שאכן זה לא יקרה אבל אני עדיין לא בטוח בכך", מוסיף ברעם, "לא הייתי רוצה שוב שיתוף פעולה עם חיזבאללה שעזרו בשחיטה של חצי מיליון סורים לאורך שנות המלחמה. כאזרח סורי אני לא רוצה שיכפו על אשתי או הבת שלי ללכת ברחוב עם חיג'אב".
"השאלה הגדולה של האזרח הסורי היא מה עם הכלכלה", מדגיש ברעם, "מצב הכלכלה בכי רע. האינפלציה נוראית עוד מימיו של אסד, כל המערכות התפרקו והאזרח שואל את עצמו מי ישלם לו משכורת ומה בכלל היא תהיה שווה. נכון לעכשיו אין כל שיפור ובכלכלה ייבחן הכול, או כמעט הכול וצריך לזכור שמצבה הרעוע של הכלכלה היה אחת הסיבות להתמוטטותו של אסד. עכשיו הופסק ייצור הסם קפטגון, המגלגל כ-10 מיליארד דולר בשנה והכניס לשלטון אסד כ-2.5 מיליארד. לא מעט מזה חלחל בדרך זו או אחרת לכיסו של האזרח הסורי, ועכשיו התנדף. החלו מגעים כלכליים עם האמריקאים, האירופים, סעודיה ומדינות המפרץ ועוד. לסוריה יש חקלאות עשירה ותעשיית לואו-טק מגוונת, זה עם מוכשר וחרוץ עם משכילים וכוח אדם שיודע לעבוד. אבל סוריה צריכה השקעות ענקיות למודרניזציה, בכל התחומים. אם הם לא יעשו מודרניזציה למשק המים הם ימשיכו לסבול. ההשקעות האלה תבואנה עם תנאים - גם זה טוב לישראל. בתסריט אופטימי אפשר אפילו לפנטז על שיתופי פעולה עם ישראל, למשל לשימוש חוזר במים, להתפלה ולהשקייה, שת"פ כזה יכול להגיע גם בעקיפין, דרך צדדים שלישיים, כמו הירדנים".
אם כבר לפנטז, אז לישראל וסוריה יש הרבה להנות זו מזו גם בתחום התיירות. פ', בן העדה הדרוזית בשנות העשרים לחייו, שביקר בדמשק לחודש ימים לפני מספר שנים, במסגרת משפחתית ובתיאום השלטונות כאן ושם, זוכר את הביקור כחוויה טובה. "יש הרבה היסטוריה והרבה אתרי מורשת. גם של יהודים. מי שאוהב את המזרח התיכון ובמיוחד את הארכיאולוגיה וההיסטוריה וכמובן את הנופים, אז ביקור בסוריה בהחלט משלים ביקור בישראל וטורקיה. יש מה ללמוד ולהכיר. שהינו ברובע אל-מאזה, סיירנו באזור המהמם בו צולמה הסדרה הפופולרית 'באב אל-חארה' (שער השכונה), אני זוכר שההתרשמות שלי הייתה שמרכזי הקניות שלהם לא פחות מפוארים מבישראל", הוא משחזר, "יש בתי קפה נהדרים, מסעדות טובות מאד והאוכל טעים, מזג האויר בקיץ יותר נוח מאשר אצלנו. ניסינו לא להתבלט אבל גם כשדיברנו בינינו בעברית בזמן שמתמקחים על מוצר בשוק, אף אחד לא הרים גבה".