ההרס הכבד בבית הספר ברמת אפעל בעקבות יירוט הטיל הבליסטי החות'י הלילה, אינו האירוע הראשון שבו נגרם נזק משמעותי גם כאשר דובר צה"ל מודיע על עוד יירוט מוצלח, הפעם של מערכת החץ. בדיוק לפני חודש נפגעו מספר בניינים בגבול בני ברק-רמת גן לאחר שמערכת קלע דוד יירטה טיל פאתח 110 ששוגר מלבנון.
התמונות הקשות יוצרות אצל רבים תחושה שצה"ל מסתיר כישלונות ביירוטים, בגלל הפער בין ההרס להודעה על הצלחה נוספת של מערך ההגנה האווירית. האם באמת לא אומרים לנו את האמת?
טיל בליסטי כמו אלה שמשגרים החות'ים, הוא חפץ גדול, כבד ומהיר. אורך של כ-16 מטר, כמו בניין בין 5 קומות, משקל של כ-16 טון מתוכם ראש נפץ במשקל של יותר מ-500 קילוגרמים, שחודר בחזרה לאטמוספירה לאחר טיסה קצרה בחלל במהירות של 5,000 עד 10,000 קמ"ש.
לכן גם מיירט החץ שממריא לעברו חייב להיות גדול ומהיר בעצמו. החץ מגיע בשיגור למהירויות דומות, ולפי פרסומי התעשייה האווירית אורכו 7 מטר, הוא דו שלבי ושוקל 1.3 טון. חץ-3, שמיירט בגבהים גדולים יותר, בחלל, קטן ומהיר יותר.
החץ מזהה את המטרה במכ"ם שלו, ומתביית עליה בסוף מסע היירוט באמצעות חיישן אינפרא אדום שמזהה אותה לפי החום שלה. בגלל שטילים בליסטיים מגיעים בכניסה לאטמוספירה ביותר מחלק אחד, בדרך חלק חלק מהמשגר והראש הקרבי עצמו, אמור הטיל לזהות את הראש הקרבי ולהתביית אליו, במטרה להוציא מפעולה את הראש הקרבי שלו, שנזקו בפגיעה כבד הרבה יותר, ועלול להכיל יום אחד ראש קרבי כימי או גרעיני.
אולם השמדת הראש הקרבי אינה מונעת את כל הנזק. יש מקרים שיירוט הראש הקרבי אינו מושלם, הוא רק נפגע ומוסט ממסלולו.
בנוסף, שברי הטיל הבליסטי ששוקלים טונות ונופלים לאדמה במהירות של אלפי קמ"ש יכולים בעצמם לעשות נזקים בפגיעה. בדרך כלל הם נופלים באזורים בלתי מיושבים ואין סיבה לבזבז עליהם מיירט.
מכ"ם החץ ומערכת ניהול היירוטים אמורים לזהות היכן יפלו השברים הגדולים, ואם נראה שהם בדרכם לאזורים שכן מיושבים צריכים המפעילים להחליט בתוך שניות האם לשגר לעברם מיירט נוסף, חץ, קלע דוד או אפילו כיפת ברזל. מנגד כל שיגור מוסיף לשמיים עוד טיל מהיר, שגם שבריו עלולים ליפול באזור מיושב, ובמקרה של תקלה בראש הקרבי שלו, במנוע הרקטי או בהגאים, אפילו טיל שלם. אלה תקלות נדירות, אבל הן עלולות להתרחש.
הלילה התמודד מערך ההגנה האווירית עם טיל בליסטי בודד, ולא מתקפה של מאות טילים כפי שאירע כבר השנה, כך שכל תשומת הלב הייתה אמורה להיות ביירוט הבודד.
ייתכן שהמפעילים לא זיהו בזמן את שברי היירוט שפגעו בבניין בית הספר, או שניסיון יירוט שלהם נכשל. ייתכן כאמור גם שמדובר בראש קרבי שלא יורט כמתוכנן. אלה דברים שיבדקו בתחקור שמבצע חיל האוויר, בדרך כלל בשיתוף נציגי התעשיות הביטחוניות שייצרו את המערכת, אחרי יירוט.
פתרון מלא יותר לאיום לא יהיה גם כאשר יצטייד חיל האוויר במערכת יירוט בלייזר. מערכת מגן אור של רפאל ואלביט שתתחיל להיפרס בשנה הבאה מיועדת לפעולה נגד רקטות וכטב"מים. העוצמה שלה, סביב 100 קילוואט, עדיין לא חזקה מספיק ליירוט טילים מהירים וכבדים יותר.
במנהלת פיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון (מפא"ת) ובתעשיות הביטחוניות עובדים על לייזר בעוצמות גבוהות יותר. ההערכה היא שכדי ליירט טילים בליסטיים יש לכאורה צורך בלייזר בעוצמה של 300-500 קילוואט לפחות, ולייזר כזה עדיין לא קיים ככל הידוע, לא בארץ, וגם לא בידי האמריקאים, הסינים והרוסים. גם אז הגנת החום שמותקנת על טילים כאלה כדי שלא יישרפו בכניסה לאטמוספירה עשויה לפגוע מאוד באפקטיביות הלייזר.