בגיאופוליטיקה של המזרח התיכון ובנוף המורכב של האזור, ישנן מעט מאוד מערכות יחסים הדומות לזו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סוריה לשעבר בשאר אל-אסד. הברית הזו, שנרקמה בעיצומה של מלחמת האזרחים בסוריה, עיצבה מחדש את הדינמיקה הכוחנית של האזור וחיזקה את השפעתה של רוסיה בזירה ההפכפכה. זאת, עד שנאלצה לנטוש את סוריה ולהפנות את גבה לבעל הברית האסטרטגי.
מפרוץ מלחמת האזרחים ב-2011, ולדימיר פוטין תמך ללא עוררין במשטרו של אסד וראה בו בן ברית חיוני לשימור דריסת הרגל של רוסיה במזרח התיכון. הברית, שהתאפיינה בסיוע צבאי, גיבוי מדיני ובשיתוף פעולה אסטרטגי, אפשרו לאסד לעמוד בהצלחה מול ההתקפות של כוחות האופוזיציה ולשמר את השליטה ביעדים אסטרטגיים.
המפתח לשותפות הזו היה ההתערבות הצבאית של רוסיה במלחמת האזרחים - שהחלה בשנת 2015. התקיפות האוויריות של הקרמלין והמבצעים הממוקדים נגד קבוצות מורדים שינו משמעותית את שדה הקרב, ואפשרו לכוחותיו של אסד להשיב לעצמם שטחים שאיבדו. המשטר הסורי, מגובה בתמיכה הרוסית, הצליח למעשה לדחוק לשוליים את כל הפלגים היריבים ולשמר את המצב.
השותפות האסטרטגית הזאת החזיקה מעמד פחות או יותר עד סוף חודש נובמבר. הצבא הרוסי שוב נענה לבקשותיו של אסד וסייע בהפצצות חוזרות ונשנות באזור אידליב, תקיפות שהובילו בסופו של דבר לכיבוש שטחים המורדים ולבסוף להפלת המשטר.
לפי דיווחים שונים, פוטין כעס על אסד שלא העריך נכונה את גודל האיום, על ההשקעה ארוכת השנים שירדה לטמיון ועל שאיבד את נקודת האחיזה האחרונה במזרח התיכון. אולם, ברגע האמת, פוטין אישר את הפינוי של אסד מסוריה דרך בסיס חיל האוויר הרוסי, כלומר להוכיח לבעל בריתו החבול שלא נטש אותו לחלוטין ושהוא עומד בהסכם ביניהם.
עם הגעתו של אסד למוסקבה בשבוע שעבר, פוטין סירב לפגוש אותו משמע סימן לו שבזה תמו היחסים ביניהם. פוטין ששקוע עד צוואר בבוץ האוקראיני, מנסה בכל דרך אפשרית להשאיר לעצמו צוהר של הזדמנות להשיג מידה של השפעה בסוריה שאחרי אסד. בכך יוכיח לשותפים הפוטנציאלים בסוריה שעידן בשאר אל אסד תם באופן רשמי.