"האם דונלד טראמפ טוב לישראל? זו לא השאלה שצריך לשאול" אומר ד"ר דניאל ויינר, מהמחלקה ליחסים בין-לאומיים , הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית ירושלים. "במקרה של מנהיגים פופוליסטים צריך לשאול מה יעשה טוב לדונלד טראמפ. אם יעשה לו טוב לעשות טוב לישראל, הוא יעשה טוב לישראל. אם יעשה לו רע לעשות טוב לישראל, הוא יעשה רע לישראל. אם יש לו איזו בעיה עם בנימין נתניהו הוא יעשה מה שרע לבנימין נתניהו".
במאמר מיוחד בנושא השפעות הפופוליזם העולמי בכתב העת International Affairs עוסק ד"ר ויינר בתופעת הפופוליזם העולמי ובהשלכותיה על היחסים הבינלאומיים בימנו, ויינר מנסה להסביר את השפעת הפופוליזם על היחסים הבינלאומיים בין מדינות וגופים בינלאומיים שונים.
ויינר חקר 12 מאמרים על מנהיגים פופוליסטים ברחבי העולם, בהקשר הפוליטי, מדיני והמשטר במגוון רחב של נושאים בינלאומיים - ביטחון, סחר, שיתוף פעולה, משפט, הגירה ועוד. ואז בדק גם את התנהלות המנהיגים פופוליסטים במדינות כגון ארצות הברית, בריטניה, הונגריה, פולין, רוסיה, טורקיה, הפיליפינים, ספרד, בוליביה, הודו, סין, ברזיל, מקסיקו, ונצואלה, צרפת ואיטליה. המסקנות שלו עשויות ללמד אותנו הרבה על המנהיג הפופוליסט שלנו כאן בישראל: בנימין נתניהו ואולי גם מה שמצפה לנו בעתיד.
"בוא נראה את המקרה הישראלי" מתחיל ויינר. "לקראת הבחירות בעשור הקודם, נתניהו יצא עם שלטים ענקיים שמציגים אותו עם דונלד טראמפ וולדימיר פוטין - וכתוב עליהם 'ליגה אחרת'. גם טראמפ בעצמו עשה דברים כאלה. הוא התגאה במערכת היחסים שלו עם נתניהו, נרנדרה מודי, ז'איר בולסונארו, ולדימיר פוטין ואפילו קים ג'ונג און. זה לא בגלל שזה היה חשוב מבחינה דיפלומטית אלא בעיקר בשביל לקבל מהמנהיגים הפופוליסטים האחרים את הלגיטימציה כביכול. המנהיג הפופוליסט רוצה שיזהו אותו כ'עם', הוא שואב כוח אישי מהקשרים שלו עם ראשי מדינות אחרות שלא מותחים עליו ביקורת ונהנים ממנו כמי שמזהה אותם כ'עם'. עכשיו זה יראה לנו מאוד מוזר שנשיא ארצות הברית מתגאה בתמיכה של ויקטור אורבן, מדינה שהיא בגודל של מדינה קטנה בארה"ב - אבל ככה הדברים עובדים ביקום הפופוליסטי. הכל קשור לבייס הפוליטי שרוצה שהמנהיג שלו יזוהה כעם ואז הבייס עצמו ירגיש שהוא 'העם' - אפילו אם את האהבה הוא מקבל רק מחוץ למדינה. הפוטו-אופ זה בעצם להשתתף בהצלחה".
התנועה הפופוליסטית העולמית היא תנועה גלובלית שלפי ויינר מקורותיה ברוסיה של ולדימיר פוטין.
"אחרי 2014 לוולדימיר פוטין היה כוח משיכה מאוד חזק" אומר ויינר. "הוא קיבל לארח את האולימפיאדה, את המונדיאל, הוא תקף וכבש חלקים מאוקראינה בלי תגובה ראויה מהעולם, הוא שלט במדינות האזור והוא היה הפופוליסט הסמכותני המשפיע, החזק והאסרטיבי ביותר. והוא ממש היה מוקד לעלייה לרגל - לא רק לפופוליסטים הימניים. החיבור שלו היה גם לשמאל הפופוליסטי - בעיקר זה שבדרום אמריקה. הוא עזר לפופוליסטים האחרים - בכסף, במודיעין ובפעילות ברשתות".
לפי מאות תחקירים ומחקרים, תנועות פופוליסטיות מכל אירופה זכו למימון אוליגרכי (חברים ומקורבים של פוטין) וגם לסיוע במבצעי השפעה אינטרנטיים נרחבים. אולי בגלל זה נתניהו לא מוכן לצאת נגד רוסיה של פוטין - אפילו אחרי שנודע שיותר מ-70% מכלי הנשק של החיזבאללה וגם החמאס מקורו ברוסיה?
האינטרסים של פוטין ברורים מאוד. פוטין, כסוכן ק.ג.ב לשעבר, נשבע לחסל את הדמוקרטיות המערביות כפי שהן, לשיטתו, חיסלו את הקומוניזם וברית המועצות. הסיוע שלו והתמיכה שלו לפוליטיקאים פופוליסטים שונים הם, בסופו של דבר, בעלי השפעה כבירה על הדמוקרטיות המערביות וגם על הסדר העולמי כולו. הוא מצא "שותפים" שיעזרו לו לרסק את הדמוקרטיות מבפנים - אנשים מאוד מושחתים או אנשים מאוד קיצוניים. ואחרי כבר יותר מעשור, הם לא רק פוגעים במדינות הדמוקרטיות, הם מתחילים לרסק את מערכות היחסים בין המדינות הדמוקרטיות.
"הנוכחות של הנהגות פופוליסטיות בשלטון לאורך זמן נוטה ללכת יד ביד לא רק עם כרסום המוסדות הדמוקרטיים בתוך המדינה , אלא גם בשינוי בהתנהגות הבינלאומית" אומר ויינר. "ככל שהפופוליסטים נשארים זמן רב יותר בשלטון , כך נוכל לצפות להשפעות קיצוניות יותר על המדיניות והמערכת הבינלאומית. הדבר בא לידי ביטוי בהתעצמות הפוליטיזציה, הפרסונליזציה והריכוזיות של תהליכי קבלת החלטות ושל היישום הדיפלומטי... בנוסף זה בא לידי ביטוי גם בהתנגדות הגוברת לבלמים ואיזונים על הריבונות הלאומית והעממית בגיבוש מדיניות החוץ והביטחון ובחיזוק ההתרסה נגד הסדר הבינלאומי הליברלי ומוסדותיו".
ולכן באירופה ובברית נאט"ו מודאגים מההתנהלות של טראמפ כנשיא. לכן בישראל אין כבר שום עבודה דיפלומטית חשובה שנעשית לטובת המדינה ועתידה (הכל פוליטי כאמור) ולכן הפופוליסטים מנהלים - ביחד - מאבק נגד הגופים הבינלאומיים שנוסדו אחרי מלחמת העולם השנייה (ומטרתם היתה להגביר את השיתוף הפעולה הבינלאומי ולמנוע מלחמת עולם).
"אחרי שמצליחים לשלוח זרועות ולשנות את מערכת המשפט, את התקשורת, את האליטות במדינה שלו, הפופוליסט כבר לא יכול למכור חוסר הצלחה בכך שהפריעו לו מהבית ולכן הוא ימצא אשמים בחוץ" אומר ויינר. "הוא יצא למלחמה נגד בתי דין לזכויות אדם, נגד האיחוד האירופי, את ארצות הברית, את מי שזה לא יהיה - וזה כמובן משפיע על מערכות היחסים של המדינה כולה. אבל, כאמור, זה לא משנה למנהיג עצמו. הוא עושה את מה שטוב לו".