מבית המשפט אל פסגת החרמון: ראש ממשלה נאשם, מחפש תמונת ניצחון

והארץ כמרקחה: איפה ביבי? השמועות מסביב לא פסקו לרגע. אם ראש ממשלה דיבר בדלתיים סגורות עם שופטיו ואם הצליח לשכנע אותם להעניק לו חופש של יום מעדותו - זה הרי מוכרח להיות משהו גדול, נכון?

השילוב בין טיסה מפתיעה של "כנף ציון" לחופשה מעדות שהוענקה לנתניהו, הזין את חרושת השמועות. עוד רגע וג'קי היה מפרסם מהדורה מיוחדת של הציור השבועי לילד: "עזרו ילדים למצוא את ראש הממשלה שמשטה במערכת המשפט".

יעדים התחלפו בדמיונה של אומה שלמה: נמלט לכרתים? נסע לפגישה סודית עם מוחמד בן סלמאן בלרנקה? נכנס לסוריה כדי לחפור את עצמותיו של אלי כהן? טס לקהיר כדי לקדם במו ידיו את המשא ומן על עסקת חטופים?

ובכן, כל התשובות לא נכונות. לנתניהו, מנוע מטיסות לאירופה, התחשק קצת שלג - אז הוא נטל לו יום חופש והפך אותו ליום כיף בפסגת החרמון הסורי.

נתניהו קיבל את אשר לו ייחל: מצלמו הטלוויזיה צילמו אותו צועד בשכפ"ץ בינות לערמות השלט, מקשקש משהו אודות "אני וחיילי בסיירת מטכ"ל", זיכרון בן חמישים שנה שהיה או לא היה, אצל נתניהו זוכר "הכלניות", קשה לפעמים לדעת.

הנה כי כן הגיעה התעלומה בת חצי היממה אל פתרונה המאכזב: לא משא ומתן סודי, לא שלד של מי שנתלה לפני כמעט 60 שנה, לא הסכם לשחרור החטופים, אפילו לא בריחה הרואית מישראל. בסך הכל טיול לחרמון, כזה שהיה יכול להתקיים בכל יום אחר, לא בדיוק משהו שעליו תלוי ביטחון ישראל.

בואו נעצור לרגע ונקווה למה שאין לו ממש סיכוי, ובכל זאת: נניח שכל זה הוא תרגיל הסחה מושלם ושבעודו מטייל בינות לשלוליות השלג על פסגת החרמון, קידם נתניהו קידום מכריע של איזה מהלך פורץ דרך: הבנות עם הסעודים, עסקת חטופים כוללת, משהו מכל אלה. אני אשמח להיות האידיוט המאושר שנאלץ לאכול את כובעו.

אלא שעד שזה יקרה, אין לנו אלא להתרכז בעובדות הידועות והן שנתניהו הוליך שולל את בית המשפט כדי לקבל יום חופש. השאלה המתבקשת היא למה? למה לראש הממשלה לנצל את הפריבילגיה שאינה עומדת לשום נאשם אחר בפלילים, דווקא עתה, כשהוא בשלב הקל יותר של החקירה, זה שבו פרקליטו "מרים" לו בכל פעם לפאנץ' אחר.

הן עוד מעט ייתם המופע הזה במעמד צד אחד ותחל החקירה הנגדית, זו שבה יצטרך לבחור ראש הממשלה באחת מן השתיים: או לומר אמת, לפחות על פי כתב האישום ולהפיל את עצמו, או למלמל "לא זוכר" ו-"לא יודע", כפי שעשה בחדרי החקירות (כך מתברר מסרטים מסוימים שאסורים להקרנה בישראל).

גם אם יצלח נתניהו את דרך החתחתים הזאת ויצא כשידו על העליונה, צפויים לו, לכל ההערכות, ימים לא פשוטים. לכן, מה רבותא לו בהפסקה בת יום דווקא עכשיו?

את התשובה, כך נדמה, צריך לחפש בתחום פסיכולוגיית ההמונים: אנחנו אוהבים ווינרים. כלומר, אנחנו יכולים לשנוא אותם לפעמים, אבל בסתר הלב להעריך את מי שיוצאים תמיד כשידם על העליונה.

כלומר, מעלתו הגדולה ביותר של נתניהו היא היפוכה של המגרעת הגדולה ביותר של מי שהתמודד מולו פעם, שמעון פרס. לנתניהו יש הילה, לנתניהו יש מגע קסם - של אחד שגם כאשר הוא לא מכלכל את צעדיו בתבונה, מסתדרים עבורו הכוכבים בשורה (ע"ע האירועים בסוריה).

זה מוציא מדעתם את מתנגדיו, זה מהלך קסם על תומכיו - וברבות השנים הפכה המעלה הזאת לגדולה בין מעלותיו של האיש.

הבעיה עם דימויים היא שצריך לתחזק אותם - ואיש אינו יודע זאת טוב כמו נתניהו. ראש הממשלה הקפיד להתרחק מכל אחריות לאירועים שליליים ולעומת זאת ניכס לעצמו כל הצלחה, גם אם אקראית: ל-7 באוקטובר הוא אינו אחראי, גם לא לסבלם של החטופים, גם לא לחללים.

למה כן? לחילוץ החטופים שהטיס אותו למפגש עם נועה ארגמני, למבצע הביפרים, לחיסול נסראללה, לחיסול סינוואר, למכת מנע של חיל האוויר נגד מערך הטילים ועוד.

גם את מה שנראה כרגע כהצלחת המרד בסוריה ניסה נתניהו לנכס לעצמו, ערב ישיבתו המחודשת על ספסל הנאשמים. הוא ערך מסיבת עיתונאים לכבוד האירוע, אבל אבוי - מה שנזכור ממנה הוא בעיקר איך יולן כהן הצליחה לסבך אותו בשקריו, אלה שקוממו עליו אפילו את משפחות החטופים שלרוב צידדו בו.

מה עושים? מעמיקים את האחיזה בתודעה באמצעות תמונה עם וסט על פסגת החרמון המושלגת וקצת צ'יזבטים מהסיירת. האינטרס של נתניהו ברור. למעשה, לו היה נוהג אחרת היינו מופתעים, אבל מה עם האינטרס הציבורי שלפיו מוטב לסיים עם המשפט מהר ככל האפשר?

קל להתגולל על בית המשפט, על שופטים שלא הבינו שלפניהם עומד מי שלא יהסס לנצל את ביטחון ישראל כתירוץ כדי לעכב עוד ועוד את עדותו. הבעיה היא שאין אחד מאתנו שלא היה נוהג כמותם. לך תעכב ראש ממשלה בעדות, כשעתיד מדינת ישראל מונח מנגד (גם אם רק לכאורה - ובציניות קרת רוח)?

אפשר להניח שמדובר בריטואל שנראה לא מעט מעתה: פתקים, דיונים בדלתיים סגורות, ימי "חופשה" ועוד. אם ככה זה התחיל, רק שוו בנפשכם מה יקרה בעת שנתניהו יזדקק לפסקי זמן במהלך החקירה הנגדית...

מתבקש היה לסיים כאן בקריאה לשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתם בבית המשפט המחוזי בתל אביב (עדיין מפחדים מכטב"מים?), להחמיר להבא יותר עם הנאשם המפורסם.

אלא שלפעמים כדאי לראות את מעט טיפות המים שנותרו אפילו בכוס הריקה: נאחל לנתניהו עוד הרבה ימי חופשה בהמשך משפטו, ורק נייחל לכך שלשם שינוי יקדיש אותם לקידום משא ומתן לשחרור החטופים, נורמליזציה עם סעודיה או אפילו "רק" העלאת עצמותיו של אלי כהן לקבר ישראל - במקום ליום כיף בפסגת החרמון.

רוצה תמונת ניצחון במקום תמונה על ספסל הנאשמים? תתאמץ חביבי.