לימור הבדלה איבדה את בעלה תום ב-7 באוקטובר והבטיחה שהמוות שלו לא יהיה לשווא. סמל אלימלך טללה ששירת בגדוד נצח יהודה ונפצע קשה באירוע בעזה בחאן יונס, לומד בימים אלה ללכת מחדש ויוסי ג'יבלי, שמתמודד במשך 13 שנה עם פוסט טראומה, נלחם לצאת מביתו בכל יום למרות החשש הגדול. זוהי תמצית הישראליות במדינת ישראל 2024, וביום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה החל היום (רביעי), השלושה מספרים ל-וואלה על הרגעים הזכורים שמהן לא מצליחים להשתחרר ועל התקווה לעתיד.
אלימלך טללה, לוחם צה"ל מישיבת הסדר, נפצע באורח קשה במהלך תקרית מטענים קשה בעזה לפני 8 חודשים. "הרחפן לא הצליח לזהות את השטח, והחלטנו להמשיך. ברגע אחד הכל התפוצץ. כל אחד עף לכיוון אחר. מצאתי את עצמי שוכב בין בלוקים. לא הבנתי מה קורה איתי. הייתי בטוח שאיבדתי עין וגם את חצי הפנים שלי. כשהסתכלתי אחורה ראיתי את הקרסול שלי ליד האגן שלי. לא האמנתי שאני עדיין חי", משחזר.
תוך כדי הפינוי, אלימלך נדרש לגלות קור רוח ובגרות כאשר החובש שראה את פציעתו נכנס להלם. "אמרתי לו: 'תתעורר על עצמך, זה החיים שלי בידיים שלך עכשיו. בבית החולים בילינסון, הרופאים נאבקו להציל את רגלו, שהייתה מרוסקת לחלוטין ואת חייו. "כולם חשבו שאין לי סיכוי, היום אני דורך עליה".
למרות הקשיים הפיזיים והנפשיים, אלימלך מדגיש: "אני לא מצטער לרגע על מה שקרה. הייתי מוכן להיפצע שוב או אפילו למות למען המדינה. אנחנו כאן כדי להגן על האזרחים, על המדינה שלנו". לדבריו, הערכים שספג במהלך שירותו הצבאי הם אלו שמניעים אותו להמשיך קדימה. "השירות הצבאי שינה אותי מקצה לקצה. למדתי המון על עצמי, על החיים ועל מה שחשוב באמת. יום ההוקרה זה יום חשוב. מצד אחד, קשה לי לשמוע על חיילים שנפגעים. מצד שני, אני גאה שזכיתי לעבור את מה שעברתי ולתרום למדינה שלי. אני חושב על המשפחה שלי, על הפלוגה שלי - וזה מה שנותן לי כוח להמשיך".
אלימלך ממשיך בתהליך השיקום בימים אלה בבית החולים תל השומר, ומתהלך בעזרת קביים וממשיך לחלום- אין לי חלומות גדולים, להקים בית, אישה וילדים עבורי ועבור המדינה הנפלאה שלנו. אני מאמין שכל מה שקורה לנו נועד להכין אותנו לתוכניות גדולות יותר. צריך להמשיך קדימה, לא לוותר ולעשות את הטוב ביותר בכל מצב".
אלימלך ממשיך בתהליך השיקום בימים אלה בבית החולים תל השומר ו בבית הלוחם, ומתהלך בעזרת קביים וממשיך לחלום. "אין לי חלומות גדולים, להקים בית, אישה וילדים עבורי ועבור המדינה הנפלאה שלנו. אני מאמין שכל מה שקורה לנו נועד להכין אותנו לתוכניות גדולות יותר. צריך להמשיך קדימה, לא לוותר ולעשות את הטוב ביותר בכל מצב".
"החיים אחרי התופת: לבחור בחיים בכל יום מחדש"
"המוות שלו לא יהיה לשווא" - זו ההבטחה שנתנה לימור הבדלה לאחר שבעלה תום גודו, נרצח מול עיניה ב-7 באוקטובר. תום הגן עד הרגע האחרון עליו ועל משפחתו, במשך 25 שעות בפחד מהנורא מכל. הירי של המחבלים ששהו בביתם בקיבוץ כיסופים, הובילו בסופו של דבר גם למותו.
בהחלטה של שנייה הבדלה מחליטה לברוח מהממ"ד ולדחוף את שלושת בנותיה יחד עימה בתקווה כי זה מה שיציל אותם. באקט של גבורה בלתי נתפסת, היא בחרה לקחת סיכון עצום למען חיי בנותיה: "פתחתי את החלון ונתתי לנו סיכוי לחיים. הוצאתי את הבנות מהחלון, קפצתי אחריהן וברחנו - למרות שידענו שהמחבלים שם", שחזרה.
מאז, חייה השתנו מן הקצה אל הקצה. לאחר כמעט שנה של מגורים במלון בשל הרס ביתם, בחרה לעבור עם בנותיה לקיבוץ גשר שבצפון הארץ, בניסיון למצוא שלווה וביטחון מחודש. "בחרתי מקום שיש בו תחושת ביטחון גבוהה יותר, עם שקט ונוף שמזכיר לנו את היופי שבחיים. הגעגוע לתום אף פעם לא נעלם.
"תום, בעלי, תמיד בראש שלי. אני ממשיכה בחיים, אבל זה כואב - לדעת שהחיים שלו נעצרו ואני ממשיכה", עם זאת, היא מדגישה את חשיבות האופטימיות והעשייה: "אני מחויבת להעניק לבנותיי חיים טובים. כל דבר שיכול לשמח אותן, לחזק אותן - אני עושה ומציינת לטובה את ארגון נפגעי פעולות איבה שעטף אותם מההתחלה ולא מחסיר מהם דבר וכי יחד עם יתומות ויתומים של נפגעי טרור, חגגו באירוע בני ובנות מצווה בבית הנשיא כחלק משנה למלחמה.
במהלך היום המיוחד, הבנות זכו להכיר ילדים נוספים שחוו אובדן, ולחלוק רגעים של שגרה וילדות במציאות שאינה מובנת מאליה. "ימים כאלה נותנים לנו כוח". למרות הקושי, היא מקפידה לבחור בחיים בכל יום מחדש: "זה לא קל, אבל אני יודעת שאני חייבת. הוא הקריב את חייו, ואני צריכה לוודא שהילדות שלנו יחיו בטוב. אני תמיד זוכרת את המשפט שהוא נהג לומר לי - 'יש לך משימה' וזה מה שמניע אותי. החיים שלנו ניצלו, ואני לא מוותרת. אני עושה כל מה שאפשר כדי שהבנות שלי יגדלו חזקות, אופטימיות ושמחות. אם אני בוחרת בחיים - גם הן ילמדו לבחור בהם".
החיים בצל הטראומה והחזרה ל-7 באוקטובר
"פוסט טראומה היא מחלה שקופה. אנשים מתמודדים איתה יום-יום, וכל יציאה מהבית היא מאבק בפני עצמו", אמר יוסי ג'יבלי תושב באר שבע, שלפני 13 שנה טיל פגע בביתו. כתוצאה מכך הוא נפגע וגם בתו. מאז, הוא מגדיר את חייו כ"מאבק מתמשך" - לא רק עם הזיכרונות הטראומטיים אלא גם עם החיים עצמם.
"אני זוכר את הזכוכיות שהתנפצו, את האמבולנסים ואת הריח של השריפה. כל פעם שיש אזעקה, זה מחזיר אותי 13 שנים אחורה. זה לא עוזב אותי", אמר. ג'יבלי מספר שהשנה האחרונה הייתה מהקשות בחייו, מאז אירועי ה-7 באוקטובר. "חצי שנה לא יצאתי מהבית. אני לא מצליח לישון, וכל רעש - טריקת דלת, אמבולנס שעובר, אפילו מטוס - כל דבר מפעיל טריגר".
למרות הקושי, ג'יבלי זכה לתמיכה מביטוח לאומי ועובדים סוציאליים במקום מגוריו שסייעו לו להשתקם. "הם ליוו אותי כמו אח גדול, עזרו לי בבירוקרטיה, סיפקו סלי מזון, מחשבים לילדים, ושוברים לחגים. הם היו שם כשלא היה מי שיהיה". במהלך השנים, יוסי הצליח לסיים תואר בעיצוב גרפי ואף יצר עבודות גרפיות המשקפות את תחושותיו. בשבוע הבא, הוא יציג את עבודותיו בכנסת במסגרת תערוכה מיוחדת המוקדשת לנפגעי פעולות איבה.
"אני מקווה שהתערוכה הזו תעזור להעביר מסר: אנשים צריכים להרגיש שהם יכולים לדבר על פוסט טראומה, לקבל טיפול ולא להתבייש", הוסיף. עם כל הקושי, יוסי מנסה לשמור על אופטימיות זהירה. הוא מקווה לעורר מודעות בקרב הציבור הרחב ולשפר את ההכרה והסיוע לנפגעי פעולות איבה. "זה כואב להגיד, אבל רק עכשיו אנשים מתחילים להבין מה זה פוסט טראומה בחסות המלחמה הקשה. לצערי, זה קורה כי יש הרבה כמוני, אני כבר לא מיוחד. המסר שלי הוא פשוט - אל תתביישו לבקש עזרה. זה לא קל, אבל זה הצעד הראשון בדרך להרגיש שלם יותר עם עצמך".
עידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צה"ל, הוסיף על יום ההוקרה: "השנה, יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה מקבל משמעות עמוקה מתמיד. בעיצומו של משבר שיקומי חסר תקדים, אנו עומדים מול מציאות כואבת: מעל 13,500 פצועות ופצועים ממלחמת חרבות ברזל מתמודדים עם מציאות קשה, והמספרים הולכים ועולים ללא הפסקה, זו איננה תחזית עתידית רחוקה - זו מציאות שנמצאת כאן ועכשיו. יום ההוקרה הוא רגע נוסף לקריאה להנהגה ולחברה הישראלית כולה להבין את גודל האחריות המוטלת על כתפינו. אלפי פצועות ופצועי 'חרבות ברזל' כבר נמצאים בבתי הלוחם ומקבלים מענה וסיוע בדרכם הארוכה לשיקום - אבל זה לא מספיק. יש להגדיל את התקציבים, לחזק את מערך השיקום ולהתאים אותו למציאות החדשה שנכפתה עלינו. פצועות ופצועי צה"ל וכוחות הביטחון הקריבו בגופם ובנפשם למען ביטחון המדינה ואזרחיה והחובה המוסרית של החברה הישראלית כולה היא לדאוג לשיקומם המלא. אסור לנו להשאיר פצועים מאחור. הגיע הזמן למעשים".
אייבי מוזס יו"ר ארגון נפגעי פעולות איבה, סיכם: "מאז 7.10 נוספו למעלה מ 20 אלף איש למעגל האיבה ועוד 50 אלף נוספים נמצאים עדיין בתהליכי הכרה. זה מספר בלתי נתפס שמחייב את משרדי הממשלה וגופי הסיוע להכפיל ולשלש את ההקצאות ואת תקציבי הסיוע לנפגעים. וזה עוד לפני שדיברנו על הגל הפוסט טראומטי שטרם צף מעל פני השטח. אנחנו בארגון נפגעי פעולות איבה הארגון היציג של המדינה נלחמים לצידם של הנפגעים על מיצוי הזכויות שלהם, ומקדמים חקיקה ומסייעים להם בטיפול רגשי בקידום בשיקום ובחזרה לחיים".