במשך יותר ממאה שנה, הסודות הגנטיים העומדים מאחורי הפרוות הכתומות הזוהרות של חתולים ג'ינג'ים והדוגמאות המורכבות של חתולי טורטישל, בילבלו את המדענים ואת חובבי החתולים כאחד.
כעת, שתי מחקרים זיהו סוף סוף את המפתח הגנטי לתעלומה הזו, ופתרה חידה שהועלתה לראשונה בשנת 1912. המחקרים, שנערכו באופן עצמאי על ידי צוותי מחקר יפניים ואמריקאים, איתרו את הגן האחראי לצבע הפרווה הכתומה בחתולים: ARHGAP36, המכונה באופן לא רשמי "הגן הכתום".
תגלית זו לא רק מאשרת השערה בת 110 שנה, אלא גם מאירה אור על מסלול ביולוגי חדש המעורב בפיגמנטציה. ב-sciencealert דווח שלאחר 60 שנות חיפוש, גנטיקאים סוף סוף זיהו את הגן האחראי לצבע הג'ינג'י בחתולים ביתיים. שתי קבוצות מחקר עצמאיות מצאו כי הפרווה התוססת הזו על חברינו הפרוותיים כנראה נובעת מחוסר בפיסת DNA בחלק שאינו מקודד חלבון בגנום החתולי. "זו הייתה תעלומה גנטית, חידה," הסביר גרג ברש, גנטיקאי מאוניברסיטת סטנפורד, במאמר שפורסם במגזין Science.
ברש ועמיתיו גילו כי תאי עור של חתולים שמהם צומחת פרווה כתומה מבטאים רמות גבוהות פי 13 של RNA מהגן הנקרא Arhgap36, בהשוואה לתאי עור של חתולים ללא שיער כתום. הם ציפו למצוא מוטציה בחלק המקודד חלבון של הגן Arhgap36 בעל ייצור היתר, אבל החוקרים הופתעו לגלות כי במקום זאת הרצף שקדם לו הכיל מחיקה, מה שככל הנראה השפיע על שאר הביטוי של הגן.
גודל מחיקת ה-DNA היה 5 קילובייס, והיא נמצאה בכל חתול כתום שבדקו החוקרים מתוך מאגר נתונים של 188 חתולים, שכלל 145 חתולים כתומים, 6 חתולי קלְיקו/טורטישל ו-37 חתולים שאינם כתומים.
התגלית זו לא רק מאשרת השערה בת 110 שנה, אלא גם מאירה אור על מסלול ביולוגי חדש המעורב בפיגמנטציה.
בשנת 1912, הגנטיקאי האמריקאי קלרנס קוק ליטל הציע רעיון פורץ דרך הקושר את תורשת צבע הפרווה בחתולים לכרומוזום ה-X. התיאוריה שלו הציעה כי צבע הפרווה הכתומה נשלט על ידי וריאנט בכרומוזום ה-X, מה שמסביר מדוע חתולים ג'ינג'ים הם בעיקר זכרים ומדוע חתולי טורטישל, עם תערובת של פרווה כתומה ופרווה שאינה כתומה, הם כמעט תמיד נקבות. (חתולים אלה, הנקראים גם חתול שריון-צב, הם בעל פרווה מנומרת בעיקר של שחור/כתום או אפור/שמנת עם מעט יחסית סימנים לבנים. לעומתם ישנו חתול קָליקוֹ שהוא בעל פרווה בשלושה צבעים - לרוב בצבע לבן (25% עד 75% מהפרווה) עם כתמים כתומים ושחורים גדולים (או לפעמים בצבעי שמנת ואפור). חתולי הקליקו הם כמעט תמיד נקבות, למעט מקרים מיוחדים בתנאים גנטיים נדירים.
ההשערה של ליטל אמרה שלזכרים, שיש להם רק כרומוזום X אחד (XY), יכול להיות רק צבע כתום מלא או בלי כתום בלבד, בעוד לנקבות (XX) יכול להיות וריאנט מכל אחד, מה שמוביל לדפוס המעורב. הוא גם העריך שנקבות ג'ינג'יות, הזקוקות לשני וריאנטים כתומים, יהיו נדירות יחסית.
קפיצה קטנה בזמן מההשערה של ליטל - והמחקרים שפורסמו כעת מאמתים את ההנחה שלו.
בזמן שאלמנט המחיקה הפתיע אותם, ממצא אחד לא היה מפתיע. כפי שנצפה זמן רב, הגן המוטנטי ממוקם על כרומוזום X של החתול, מה שמסביר מדוע הצבע הג'ינג'י מופיע בצורה שונה כל כך בין המינים. אכן - רוב החתולים הכתומים הם זכרים, בעוד שרוב החתולות עם פרווה כתומה מוסיפות לה צבעים שונים.
חתולים כתומים קיימים כבר אלפי שנים ועדויות לחתולים ג'ינג'ים ניתן לראות בקברים מצריים עתיקים, כשחלק מהחתולים החנוטים נראים כאילו היו בעלי פרווה ג'ינג'ית. למרות נוכחותם הנרחבת בתרבות הפופולרית כיום - מגארפילד ועד הארי פוטר - כתום נותר אחד מצבעי הפרווה הנדירים יותר בעולם החתולים.
מאז שהאדם החל לחיות לצד חתולים לפני כ-10,000 שנה, הייתה זו תעלומה כיצד חתולה שחורה וחתול כתום יכולים להיות הורים למגוון בלתי צפוי של צבעי גורים. גורי חתולים זכרים מזיווג זה הם בעיקר כתומים או שחורים, כפי שניתן לצפות. אך גורות חתולות יכולות להיות קליקו עם כתמים של שחור, כתום ולבן, או טורטישל עם שילוב של כתום מפוזר בפרווה שחורה.
שתי הקבוצות שחקרו את הנושא אישרו כי המוטציה האחראית לפרווה כתומה נמצאת על כרומוזום X, ולכן ניתן לראות הבדלים ברורים כאלה בתבניות הצבע בין המינים.
לחתולים כתומים יש מוניטין שגוי כאילו אינם החכמים ביותר מבין בני מינם. מעבר לאנקדוטות, החוקרים קבעו שקשר כזה בין צבע החתול לאינטילגניציה אינם נתמכים מדעית,ואין כל השלכות שליליות מהמוטציה הזו על הבריאות או הרווחה הנפשית של החתול.
זיהוי הגן הכתום לא רק מאשר את תחזיותיו של ליטל, אלא גם חושף מסלול חדש לחלוטין בביולוגיה של הפיגמנטציה.
ARHGAP36 היה ידוע בעבר בתפקידו בהתפתחות זקיקי השיער, אך מעורבותו בפיגמנטציה היא ממצא חדש. "למרות שנותר עוד הרבה לגלות, חתולים ג'ינג'ים ובעליהם ברחבי העולם יכולים לשמוח - הבסיס הגנטי של צבע הפרווה המובהק שלהם סוף סוף פוענח, יותר מ-110 שנים לאחר שהוצע לראשונה", כתבו המדענים.