פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי דיין בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, אסף נועם, הוא שיקוף רנטגן מבהיל של מדיניות ההגירה הישראלית הפרוצה לכל עבר. מדובר במסמך מטלטל, לא פחות מזה, שמלמד במספרים, בנתונים ובסיפורים מסמרי שיער, כיצד מאפשרת מדינת ישראל לכל אדם שמבקש לשפר את איכות חייו - מרוסיה ומבלארוס, מניגריה ומסרי-לנקה, מהודו ומקולומביה - להגשים אצלנו את חלומו.
לפני הפירוט, הנה כמה כותרות שמספק פסק הדין הזה: מספר בקשות המקלט הפיקטיביות המוגשות בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי. פר נפש, מדובר במספרים גדולים פי 10 מנורבגיה, פי 17 מדנמרק, פי 120 מפורטוגל. בשנים האחרונות, בניגוד למגמה באיחוד האירופי, מספר הבקשות המוגשות בישראל כמעט מכפיל את עצמו מדי שנה ואם לא תשתנה פה הגישה, כך לפי בית הדין, הוא עלול להגיע ל"מאות אלפים בטווח זמן קרוב".
מדיניות הממשלה, כך עולה מהפירוט, היא בעצמה שמזמינה את ההצפה הזו. במקום לגרש מפה את כל מי שבתוך רגע אפשר להבין שהוא מגיע בעילה פיקטיבית ושקרית, מדינת ישראל מאפשרת לאנשים האלה לבלות פה שנים עד להכרעה בעניינם, ועד אז להשתקע פה, להתפרנס פה, להתרגל לפה ולטלפן הביתה להודיע לחבר'ה שגן עדן זה פה ושכדאי להם לבוא גם.
שימו לב לנתון הבא: הזמן הממוצע לטיפול בבקשות מקלט, כאלה שעניינן הוכרע ונסגר כבר - 1.85 שנים. הזמן הממוצע שבו מטופלות הבקשות שעדיין פתוחות ומחכות להכרעה - למעלה מארבע שנים וחצי. בשפה פשוטה, כל מי שנוחת פה וממציא תירוץ למה מדינת ישראל צריכה להכיר בו כפליט, יודע היטב שבעצם הגשת הבקשה, מטומטמת ומופרכת ככל שתהיה, הוא קונה לעצמו בסבירות גבוהה כמה שנים של זכות לעבוד פה ולהנות ממנעמיה של ארץ זבת חלב ודבש בלי שאיש יוכל להפריע לו.
רוצים דוגמאות? הדיין אסף נועם מספק אותן. לא תאמינו שמדובר בסיפורים אמיתיים. אזרח ניגריה שנחת בישראל וביקש מקלט בטענה שהוא נרדף בארצו על ידי קוף אחוז דיבוק, שרד כאן 6 שנים לפני שהתקבלה החלטה לדחות את בקשתו. זה בדיוק הזמן שלקח לרשות האוכלוסין לבדוק את בקשת המקלט של אישה שטענה שהיא נרדפת בידי חלומות רעים, ושל איש שסיפר שנרדף בידי בול עץ מכושף. 10 שנים לקחת לרשויות לבדוק את סיפורו של מבקש מקלט שהקים בישראל משפחה עם אישה וילדים, וטען שפעם הוא היה הומוסקסואל ולכן אסור לגרש אותו מכאן. אלה דוגמאות ספורות בלבד.
חבר מביא חבר
הסיפור הספציפי שעל גבו ניסח הדיין את כתב האישום החריף נגד מערכת ההגירה שלנו פחות חשוב לענייננו, ובכל זאת נספר אותו בקליפת אגוז. ט' וד' הם בני זוג כבני חמישים שהגישו בקשה למקלט בישראל ולטענתם העובדה שאחרי שנתיים לא קיבלו תשובה, היא בלתי סבירה. באפריל 22 הם הגיעו אלינו מבלארוס דרך גיאורגיה עם אשרת תייר ל- 3 חודשים, ויום לאחר פקיעת תוקף האשרה הגישו בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. טענתם: השתתפנו בעבר בהפגנות נגד תוצאות הבחירות ונגד המלחמה של רוסיה באוקראינה, וחברה שלנו שנעצרה בבלארוס סיפרה לנו שאנחנו אמורים להיות הבאים בתור. כאמור, לא נרחיב בעניינם של שני אלה, רק נגיד שבית הדין מצא סתירות גדולות בין הסיפורים שסיפרו על עצמם בהזדמנויות שונות, ותהה הכיצד אפשרו להם השלטונות בבלארוס לצאת מארצם אם הם מבוקשים בה, ולמה הם לא ביקשו מקלט בגיאורגיה שדרכה טסו כאמור לישראל, אלא בחרו לנחות דווקא אצלנו.
כדי להסביר איך נקלענו למצב הזה שבו כל בלארוסי שמחפש עתיד טוב יותר יכול להגיע הנה ולבקש מקלט, חזר הדיין אל ישיבה אחת שנערכה בוועדת הפנים של הכנסת בדצמבר 2014, השבוע לפני עשר שנים. "ישיבה זו ארכה 15 דקות בלבד אולם התקבלה בה, מבלי משים, כך נראה, החלטה דרמטית למדי באשר למדיניות ההגירה של מדינת ישראל, אשר במסגרתה נקבע כי הוועדה מייעצת לשר הפנים לאשר ...מתן פטור מצורך בהנפקת אשרות כניסה לאזרחי בלארוס המעוניינים להגיע לישראל כתיירים. זאת בדומה לפטורים דומים שניתנו באותה התקופה בידי שר הפנים לאזרחי מדינות נוספות כגון גיאורגיה, מולדובה ובוטסוואנה". מדובר, נבהיר, במהלך שהניע משרד החוץ, שבאותם ימים כיהן בראשו אביגדור ליברמן.
חזרתי אל פרוטוקול הדיון ההוא. הממונה על ביקורת גבולות ומעברים ברשות האוכלוסין, הסבירה אז לממלא מקום יו"ר הוועדה, דב חנין, חבר הכנסת היחיד שהטריח את עצמו לישיבה, שאין סיכוי שמשהו ישתבש אם נאפשר לתושבי בלארוס להגיע אלינו בלי צורך באשרה. חנין ביקש לבדוק אם אין חשש שהבלארוסים שיגיעו לכאן, לא יירצו לצאת. "איפה אנחנו עומדים בנושא אזרחי בלארוס שמגיעים לארץ ונשארים בארץ?", שאל. "יש בעיה כזאת של שוהים בלתי חוקיים?". "האחוז אפסי", הרגיעה אותו נציגת רשות האוכלוסין, "משנת 2009 ועד היום נכנסו לארץ מבלארוס יותר מ-85,000 איש, כשסך הכול שוהים בארץ שלא כחוק 354 איש". חנין המשיך. "יש לכם איזו הערכה מה יקרה אם וככל שאנחנו נאשר את הצו הזה ולא יהיה בכלל צורך באשרות? יש איזה צפי? עשיתם איזה ניתוח?".
נציגת המדינה לא השאירה מקום לספק. תמיד יהיה לנו טוב, ועוד יותר טוב. "מהניסיון שיש לנו עם מדינות אחרות, ברגע שיש ביטול של אשרה אנחנו רואים גידול בהגעה של תיירים לארץ. לא נתקלנו בבעיה הגירתית כתוצאה מכך שנתנו פטור מאשרה". חנין רצה עוד נתונים. "אני מבין שיש לנו הסכמים דומים שהם כבר בתוקף, למשל עם רוסיה ואוקראינה. אחרי שאושרו ההסכמים ואישרנו את הפטור מאשרה, האם חל איזה שינוי בשיעור האנשים שנשארים בארץ שלא כחוק?", שאל. "לא היה שום שינוי", השיבה נציגת רשות האוכלוסין. "לא הייתה קפיצה משמעותית בהיקף השוהים הבלתי חוקיים פה בארץ".
הדיין אסף נועם לועג במרירות בפסק דינו לנבואות הללו שהתנפצו. "תחזיות רשות האוכלוסין וההגירה בנושא - באופן לא מפתיע, יש לציין - התבדו. זאת באותו אופן שבו התבדו תחזיות דומות שהושמעו בכנסת בידי נציגי המשיבה (רשות האוכלוסין - ק.ל.) באשר להיעדר צפי להשלכות הגירתיות כלשהן גם ביחס לאזרחי גיאורגיה (7,032 בקשות מקלט בשנים האחרונות) ומולדובה (2,674 בקשות מקלט בשנים האחרונות). ודוק, כבר באותה עת הייתה בלארוס מדינה ענייה ביותר...ואכן, מייד לאחר אישור הפטור מאשרות...נמצא כי החל שטף להגשת בקשות מקלט בישראל בידי אזרחי בלארוס, בקצב גובר והולך, ובאופן מפתיע לרבות במהלך תקופת המלחמה.
סך זה כולל כיום למעלה מ- 2,500 מבקשי מקלט מבלארוס, אשר 1,365 מבקשותיהם נבחנו ונסגרו עד עתה בדחיות או בעילות אחרות". נועם מביא נתונים השוואתיים מדהימים מבקשות מקלט של בלארוסים במדינות אחרות באירופה. שהרי, אם המצב שם נורא כל כך, אין סיבה שהם לא יברחו לכל עבר, לא רק אלינו. התברר ש"ברחבי מדינות האיחוד האירופי לא אותרו כלל מבקשי מקלט מבלארוס, למעט בשלוש מדינות הגובלות עמה, ואשר גם בהן מספר מבקשי המקלט מבלארוס נמוך יחסית מבחינה אבסולוטית". שתיים משלוש המדינות הללו, הן ליטא שאליה הגיעו כמה מאות בלארוסים בלבד ולטביה שאליה הגיעו רק כמה עשרות. אז מה גורם לבלארוסים לנהור לבקש מקלט דווקא אצלנו, בישראל?
ובכן, מדובר במעגל שוטה שעובד בערך כך. ראשית, אנחנו נותנים לבנאדם שקשה לו במקום מגוריו אי שם, או שסתם מחפש עתיד טוב יותר, להגיע אלינו בלי צורך באשרה. זמן קצר אחרי שהוא נוחת כאן, הוא מגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני. מכיוון שעשרות אלפים כבר עשו את זה לפניו, ולמערכת אין אפשרות לעמוד בעומס ולהתפנות כדי לבדוק את הבקשה שלו, הוא יודע שהוא יכול לכתוב בבקשה שהוא מפחד מכלבים משוטטים במדינה שלו, ולהיכנס לתור. עד שמישהו יתפנה לטיפול בבקשתו, וזה יקרה בעוד שנתיים או שלוש שנים או שש שנים, הוא יוכל לעבוד כאן ולהתפרנס כאן ולהשתקע כאן. מבסוט מהחיים, מטלפן מבקש המקלט הטרי לכל חבריו מילדות ומזמין אותם להגיע אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. "אין לכם מושג כמה זה קל", הוא מספר להם, "בואו מהר". והם באים. באים ומגישים גם הם בקשת מקלט. אחד כותב שהוא מפחד מהשד שראה בטלוויזיה, השני מפחד מהחושך, השלישי מהטיגריס צהוב הפסים. כל אלה מנפחים כמובן עוד יותר את רשימת הממתינים להכרעה, מעמיסים עוד יותר על המערכת, ובכך מרחיבים עוד יותר את פרק הזמן שהם ושכמותם יוכלו לבלות כאן עד שמישהו יגיד להם שבקשתם נדחית.
"מדובר באזעקת אמת שצריכה לשמש כקריאת השכמה למקבלי ההחלטות בממשלה", אומר יונתן יעקובוביץ', מייסד המרכז למדיניות הגירה ישראלית. "נוהל שולי שנועד לטפל במקרים חריגים ביותר של אנשים הזקוקים להגנה, ואין לו שום מעמד בחוק הישראלי, הפך למסלול עוקף חוקי ההגירה של מדינת ישראל ולהצפתה בזרים ממדינות מתפתחות ועניות, כמעט ללא מגבלה. האבסורד הוא שכיום, ניגרי, סרילנקי, בלארוסי או אזרח מלאווי שיגיעו לישראל, לרוב עם פטור מוויזה, יכולים להגיש בקשת מקלט באינטרנט ודה פקטו יזכו אוטומטית לתנאים טובים יותר מאשר עובד זר חוקי שהגיע באופן מוסדר, עם אשרה ותחת מגבלות רבות".
"בשים לב לתופעת הניצול לרעה של אמנת הפליטים הקיימת בעולם - וביתר שאת, כך נדמה, בישראל - השיהוי במתן החלטות בבקשות המקלט מעודד את המשך התופעה והתעצמותה", מסביר הדיין נועם ומפרט שבעוד שלאירופה מגיעים בעיקר מבקשי מקלט מ"מדינות משבר מובהקות" דוגמת סוריה, עיראק ואפגניסטן, הפרופיל העיקרי של מבקשי המקלט בישראל הוא של "תיירים ועובדים זרים המגיעים לישראל ומבקשים להמשיך לעבוד בה, בהיותה של ישראל כיום אחת המדינות העשירות בעולם, ובהתחשב בשנים הרבות בהן מתאפשרת שהייה חוקית בישראל מכוח עצם הגשת טופס בקשת מקלט, בהיעדר התייחסות לתוכנו".
"בית דין זה מתרשם באופן ישיר מהמוני עובדים זרים ותיירים שמודים בפה מלא כי הגישו בקשות מקלט נעדרות עילה בישראל, אך על מנת שיוכלו לעבוד בה באופן חוקי ולשלוח כספים לארצם. כמו כן, מוגשות בישראל, באופן יוצא דופן ברמה הבינלאומית, בקשות מקלט ממדינות החברות באיחוד האירופי...חלק ניכר מהתיקים...מתגלים כנעדרי עילה, ובמקרים רבים גם בלתי אמינים באופן מובהק". פסק הדין, שגורם לתהיות גדולות באשר לשאלה איך נותרנו כמעט לבדנו במצעד המדינות המטופשות בהקשר ההגירתי, מסביר ש"ישראל היא בין המדינות היחידות במערב המאפשרת כניסה חופשית לשטחה של אזרחים ממדינות עניות המועדות להגירה דוגמת רוסיה, אוקראינה, בלארוס, מולדובה, סרביה, גיאורגיה, קולומביה ולאחרונה גם מלאווי (שהיא כמעט המדינה הענייה ביותר בעולם)". "אכן נמצא", מסביר הדיין, "כי ממדינות אלו הוגשו בישראל במצטבר עשרות אלפי בקשות מקלט שרובן הגדול נסגר או נדחה בהיעדר עילה".
והוא מצייד את הקורא בעובדות, בנתונים ובדוגמאות. 3,066 מתוך 88 אלף אזרחי ניגריה שנכנסו לישראל במסגרת קבוצות של תיירים בעשור האחרון, הגישו כאן בקשת מקלט. כמעט 3.5 אחוז. ואלה לא בקשות שמוגשות מתוך תקווה לקבל כאן מקלט, משום שהמבקשים יודעים ש- 99.5 אחוז מהבקשות של ניגרים נדחות. אלא שהם גם יודעים שעד שתידחה הבקשה שלהם, הם יכולים להעביר פה כמה שנים בנעימים. למה הבקשות שלהם נדחות, כמעט כולן? הדיין מסביר. חלק טוענים שהם מבקשים מקלט כי הם נוצרים, למרות שמחצית מהמדינה שלהם נוצרית. אחרים מבקשים מקלט על רקע טענות לרדיפה רוחנית-מאגית כלפיהם. "כך גם לדוגמא לגבי גאנה, אשר חלק גדול מתייריה המגיעים לישראל הגישו בה בקשות מקלט, ובאשר אף לא בקשה אחת התקבלה בחיוב, ובאשר מידיעת בית הדין חלק ניכר מתיקי גאנה המגיעים לפתחו עוסקים בטענה חוזרת, לעיתים בבחינת 'העתק הדבק', בדבר סירוב לכאורה לרשת את הדוד בתפקיד צ'יף בכפר המוצא. כך לדוגמא גם לגבי דרום אפריקה, אשר בקשות מקלט ממנה כמעט שאינן קיימות במדינות האיחוד האירופי, אולם דווקא בישראל הוגשו מאז הקמת יחידת הטיפול במבקשי מקלט...לא פחות מ- 1,100 בקשות מקלט של אזרחיה, אשר חלק גדול מהן כפי שהובא לבית הדין בתיקים רבים נוגע לטענות לא מבוססות בדבר עצם קיום הפשיעה במדינה זו או התרחשות מהומות בה על רק שנאת זרים בעבר". והנה עוד כמה דוגמאות. "באשר לעובדים הזרים, חוזרים ונשנים מאות עררים המגיעים לפתחו של בית הדין מצד עובדות סיעוד מסרילנקה אשר סיימו את תקופת עבודתן החוקית בישראל וטוענות כי גילו לאחרונה את נטייתן המינית, אף שהוכח כי בסרילנקה אין למעשה רדיפה של קהילת הלהט"ב. או של עובדי בניין מטורקיה אשר סיימו את תקופת עבודתם החוקית בישראל, וטוענים כעת לחשש מאפליה על רקע מוצאם הכורדי או העלאווי, אף שלא חוו קושי בנושא ואף שקבוצות אלה אינן נרדפות בטורקיה ומהוות יחדיו עשרות אחוזים מכלל האוכלוסיה הטורקית. כך גם באשר לתיירים מהודו, אשר נוהגים לפרוש מקבוצות התיור, וטוענים להיותם פעילים נוצרים בארצם אף שאינם יודעים לרוב פרטי יסוד בסיסיים ביותר על הנצרות ואף שאין רדיפה של נוצרים בהודו, או שהם טוענים לסכסוך פוליטי או משפחתי מקומי בכפרם מבלי יכולת להסביר מדוע לא עברו לכל יישוב אחר או אף למחוז אחר במדינתם העצומה טרם החלטתם להגר לישראל דווקא".
"בנוסף, ובהקשר הקונקרטי הנוגע לכניסת תיירים בפטור מאשרה לישראל, לא הובהר לדוגמא כיצד זה שחרף המלחמה אזרחי קולומביה רבים ממשיכים להגיע לישראל ומאות מהם מגישים בה בקשות מקלט, כאשר לא רק שישראל אינה יעד תיירותי היום, אלא שקולומביה הכריזה לאחרונה על ניתוק יחסיה עם מדינת ישראל ואף על שלילת הכרתה בה. מדוע אם כן מדינת ישראל שומרת על מתן פטור מאשרה לאזרחיה? באותו אופן, מדוע ניתן לאחרונה פטור מאשרות לאזרחי מלאווי שהיא כמעט המדינה הענייה בתבל ואשר אך בסמוך לביטול הפטור הוגשו מאות בקשות מקלט מצד אזרחיה?".
קצת נתונים, כדי להבין למה גורמת מדיניות השער הפתוח שמנהיגה באופן לא מובן מדינת ישראל. מאז הקמת יחידת הטיפול במבקשי מקלט בשנת 2009 ועד החציון הראשון של 2024 הוגשו בישראל 100,330 בקשות מקלט, כאשר 14,589 מהן הן בקשות מקלט של אזרחי רוסיה ובלארוס שהוגשו בשנים האחרונות בלבד, ובעוד שקצב הגשת בקשות המקלט בישראל, בניגוד למגמה הסטטית באיחוד האירופי, כמעט מכפיל את עצמו במהלך השנים האחרונות. 1966 בקשות מקלט הוגשו ב- 2021, 3,957 בקשות הוגשו ב- 2022, 6,841 בקשות הוגשו ב- 2023. אפילו בשבעת החודשים הראשונים של 2024, כשמדינת ישראל במלחמה, כשטילים עפים אלינו מעזה ומתימן, מלבנון ומאיראן, וכשישראל הופכת למקום מסוכן ומאד לא בטוח, הגישו כאן 3,066 זרים בקשת מקלט. בית הדין מזכיר שהמספרים המטורפים הללו אינם סוף פסוק, מכיוון שבישראל שוהים כיום רבבות אזרחים אוקראינים שהגיעו אחרי פרוץ המלחמה, שנכון להיום לא מגישים בקשות מקלט כי ישראל נותנת להם כרטיס חופשי לשהות כאן ללא הגבלה גם ככה, אבל "אין ספק שאלה יגיעו בהמשך במספרים גדולים".
"לנוכח הפטור מאשרה הניתן גם לאזרחי רוסיה והעלייה הדרמטית בהגעת תיירים רוסים לישראל תוך הגשת בקשות מקלט על ידם", מניף הדיין אסף נועם דגל אדום, "אין מניעה כי עשרות אלפי מבקשי המקלט הרוסים יהפכו למאות אלפים בטווח זמן קרוב". בהקשר הזה מציין עו"ד יעקובוביץ' כי "נכון להיום חזרו לאוקראינה מיליוני אזרחים, אבל ישראל מתעקשת להמשיך ולאפשר כניסה בלתי מוגבלת של אזרחי המדינה עם פטור מוחלט מוויזה, כאשר אלפים הגיעו וממשיכים להגיע, כולל עם משפחות וילדים, ומשתקעים בישראל. בנוגע לרוסיה המצב עוד יותר הזוי, מכיוון שאין אף מדינה באיחוד האירופי שיש לה איתה הסכם פטור מוויזה, וישראל היא מהמדינות הבודדות ב- OECD שאזרחי רוסיה יכולים פשוט לעלות על מטוס, להיכנס ללא הגבלה ולהגיש בקשת מקלט. מדובר באחד מאירועי ההגירה הגדולים בהיסטוריה של מדינת ישראל שעובר מתחת לרדאר, ללא הסכמה או אפילו מודעות של רוב אזרחי ישראל".
והנה עוד נתון מטורף. בישראל תלויות היום באוויר 25,568 בקשות מקלט פתוחות. "מדובר באחוז בקשות מקלט תלויות ועומדות פר נפש מהגבוהים ביותר בעולם המערבי", קובע בית הדין. "עולה התהיה האם ישראל, שהיא מדינת לאום קטנה וצפופה המצויה במלחמה ממושכת וקשה על עצם קיומה, אכן נדרשת לפרוש בהרחבה את הגנתה על מבקשי מקלט מרחבי העולם כיום ללא הגבלה כמותית ותוך פרשנות מרחיבה".
ויש לו לדיין, הנתקל בבקשות המקלט בהמוניהן מדי יום, גם המלצות. אחת מהן, לדוגמא, לשקול מעבר לשיטת תעדוף של אחרון-ראשון, שבמסגרתה בקשות חדשות נעדרות עילה יידחו כמה שיותר מהר, "באופן אשר יטול את העוקץ מהמשך הגשת בקשות מעין אלו, ובכך יצליח להביא לעצירת איבוד השליטה בטיפול בבקשות מקלט...". "...דומה כי על המשיבה לשקול מחדש את מדיניות הכניסה לישראל כיום, כאשר עולה אפוא כי גם בימי המלחמה ממשיך זרם ההגעה ההמוני לישראל בידי תיירים ממדינות נחשלות, בין אם ממדינות הפטורות מאשרה ובין אם ממדינות שאזרחיהן מגיעים לישראל במסגרת קבוצות תיור וצליינות. הנתונים בפסיקה מראים כי אחוז ניכר מתיירים אלו נותרים בסופו של יום בישראל, ומגישים בה בחלקם בקשות מקלט נעדרות עילה, ובכך נוצר מעגל שוטה אשר סותם את מערכות המשיבה, ומונע ממנה את היכולת להידרש ולתת מענה בזמן סביר למבקשי המקלט אשר להם יסוד כן ואשר יכול ויוכרו כפליטים בישראל".