הקרקס הנודד של נתניהו: מהחקירות לבית המשפט עד לוועדת חקירה ממלכתית

לא היו אורות נוצצים מהבהבים באולם בית המשפט המחוזי בתל אביב השבוע, גם לא תופים רועמים, או כרוז עם קול בריטון עמוק שמכריז על צניחת הלוליינים, אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו, או בשמו השגור בתיקי האלפים - נאשם מספר 1, עשה הכל כדי להפוך את האירוע לקרקס במקום למאורע פלילי ומשפטי תקדימי בהיסטוריה הישראלית. החל מהפרומו במסיבת העיתונאים א-לה משה קצב ערב לפני, דרך הזימונים לח"כים ולשרים להתייצב לתמוך בספסלים האחוריים ועד לנאומים חוצבי הלהבות והפתקים הביטחוניים החסויים שמועברים לו על דוכן העדים - כל פרט תוכנן ותוסרט כדי לרתק את הקהל באולם ובבית ולשלוט בנרטיב.

ברוכים הבאים לקרקס הנודד של נתניהו, נרשם אי שם בכניסה לבית המשפט בשלט דמיוני. אחרי יותר משמונה שנים של חקירות ובחירות, שימועים ואישומים, מופע הרטוריקה והפירוטכניקה שלו משופשף ומשוכלל מתמיד. המסרים הקבועים על מסעות ציד ורדיפה פוליטית, על תקשורת עוינת ואכיפה בררנית, על צפון קוריאה והשטאזי, כבר טמועים בדף המסרים הליכודי ובציוצי הבייס ומהודהדים ערב ערב באולפן הפטריוטים בערוץ 14, ועל דוכן העדים - לפחות עד שלב החקירה הנגדית - נתניהו נותן להם את מופע חייו.

"שמונה שנים חיכיתי לגולל את גרסתי", הוא הצהיר בפאתוס בפתח עדותו; ובכן, במציאות הוא ניסה במשך שבועות למצוא כל תירוץ או פרוקסי אפשרי - מהשב"כ לפיקוד העורף לקבינט המדיני ביטחוני ליו"ר הכנסת ועד נשיא פרגוואי - כדי לדחות, רק שהשופטים סירבו לכל השפנים שנשלפו מהכובע. אבל בקרקס הנודד של נתניהו מייצרים לקהל כבר שמונה שנים לוליינות אלטרנטיבית עם עובדות גמישות, קשר רופף מאוד עם האמת, וסדרי עולם הפוכים על הראש, שבהם מותר לקבל מתנות מחברים, התיקים קורסים כמו מגדל קלפים, וראש ממשלה שמחזיק בשלטון כבר יותר מ-16 שנים הוא בכלל נרדף.

לא בטוח שהמופע של נתניהו יעבוד כקו הגנה במשפט, אבל בזירה הפוליטית התקשורתית והציבורית זו אסטרטגיה שעובדת לו והביאה אותו עד הלום. וביתר שאת, אחרי 7.10: הרבה יותר נוח לו שבאולפנים יתווכחו על הסיגרים והשמפניות מאשר ראיונות עם משפחות חטופים ודיונים על אחריותו לטבח ולמחדל. על אף המיתוג הרווח כקוסם, במשל הזה הוא מלוהק כמנהל הקרקס, שמנצח על להקת אקרובטים, ליצנים וחיות מאולפות שמבדרות ומסיחות את דעת הקהל מהמציאות הכאוטית מחוץ לזירה ומאחורי הקלעים.

אמנם, להקת המעודדות הליכודית התכווצה הפעם לעומת מעמד פתיחת כמשפט במאי 2021 במחוזי בירושלים, ועדיין, כמעט כל סיעת יאיר נתניהו בליכוד בראשות יו"ר הכנסת אמיר אוחנה התייצבה על פי הזמנה לנופף מול המצלמות ברקע, ושר החינוך יואב קיש, שהגיע לבדו ביום למחרת, סיפק תמונת ליקוק איקונית משלו. מה שחשוב יותר זה מה שהפרוקסיז עושים בירושלים, בזמן שנתניהו מעיד בתל אביב, ממשלת הימין על מלא שוב שולפת את כל החרבות הפנימיות ומחדשת הלכה למעשה את המהפכה המשטרית.

היוזמה להדחת היועמ"שית קיבלה אתמול רוח גבית מאריה דרעי שהכריז על תמיכה במהלך, יריב לוין מצפצף על צוים של בגצ ומאיים לחוקק ביום אחד את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, סדר היום של הקואליציה עמוס חוקים שמכרסמים בדמוקרטיה הישראלית. הכל חלק מהקרקס הנודד של נתניהו, שבשביל לשמור על שלטונו כרת ברית של קיצוניים שמנהלת איתו ועבורו מסע של דה לגיטימציה מתמשכת לכל מוסד ממלכתי או מקצועי שלא סר למרותו ומטביעה את מחדליו וכישלונותיו בחרחור ריב ומדון פנימיים.

הקרקס הנודד של נתניהו עבר איתו מהמשטרה למערכת המשפט ובאחרונה גם לשב"כ וצמרת צה"ל, כשברקע חקירות אלי פלדשטיין וקרבות האחריות על 7/10, והוא לא פוסח גם על הדרישה להקמת ועדה חקירה ממלכתית לבדיקת המחדל - גם אותה נתניהו מנסה להפוך למופע אשליות אלטרנטיבי. "ועדת חקירה ממלכתית לא מקובלת על חלק מהעם", הוא השיב במסיבת העיתונאים לשאלה בנושא, והוסיף שצריך למצוא מנגנון בדיקה אחר "שיהיה מקובל על כל העם". ובכן, יש כזה: במציאות שמחוץ לקרקס, רוב גורף של העם תומך בדרישת המשפחות השכולות ונפגעי 7 באוקטובר להקמת ועדת חקירה ממלכתית: 65% בסקר חדשות 13 השבוע, 79% בסקר חדשות 12 בשבוע שעבר.

אבל נתניהו, שלא הקים ועדת חקירה ממלכתית מימיו, לא נותן למספרים האלה לבלבל אותו, גם לא להמלצה של היועמשית להקים אותה כדי להימנע מצווי המעצר ולחזק את מעטפת החסינות שלו ושל קצינים בצהל בפני ההליכים בהאג. גם לבגצ הוא מסר השבוע שכל התייחסות לנושא צריכה להיות רק בסוף המלחמה, והשופטים הורו לקיים דיון בממשלה תוך 60 יום. בינתיים, הניסיונות לקדם ועדת חקירה פוליטית אלטרנטיבית עם חקיקה בכנסת עוד לא עברו לשלב מעשי, אבל נתניהו ולולייניו כבר עמוק בתוך קמפיין שנועד להנדס תודעה ולכרסם באמון בוועדה ממלכתית, שלפי החוק ממונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, הנמסיס של לוין. וכך, הדרישה הקדושה והצודקת של נפגעי ה7 באוקטובר לעשיית צדק וקבלת תשובות מתערבבת לה עמוק בתוך מלחמת הרשויות והזהויות שנתניהו וממשלתו מחוללים בה, גם כשחיילים עדיין נלחמים מול אויבנו באי אלו חזיתות.

הקרקס הנודד של נתניהו, שנועד לשמור על שלטונו ולהיאבק על חפותו, עוד עשוי לקבל מכה משפטית בחקירה הנגדית, אבל בזירה הציבורית ופוליטית הוא כבר גבה מישראל מחירים כבדים: ריסוק האמון במוסדות הדמוקרטיים ובגופים הממלכתיים, פגיעה שגרתית בקודשי הקודשים הביטחוניים, קיטוב ושיסוע חסרי תקדים, כולל בהפקרת החטופים והיחס לבני משפחותיהם. לכן, יש בסביבתו ושלא בסביבתו מי שחושבים שצריך לקדם עכשיו עסקת טיעון מקלה עם תקופה קצובה לפרישה שתשחרר את המדינה מהמשך הקרקס הפוליטי-משפטי שלו שיכול להימשך עוד שנים ארוכות. הנשיא הרצוג נשאל אתמול בועידת בני עקיבא ומקור ראשון על אפשרות של חנינה ואמר שכרגע זה לא על הפרק: "אנשים צריכים לבקש ולרצות". נתניהו, ככל הנראה לעין כרגע, לא יוריד את המסך על הקרקס הנודד שלו מרצונו. וגם אם יגיד שכן - אף אחד לא יאמין לו שזו לא עוד פירוטכניקה במופע הלוליינות שלו עצמו.