מתחת לרדאר - המשטרה מקדמת חוק שיאפשר לה לפרוץ לניידים של כולנו

"חוק הרוגלות", שיאפשר למשטרה להתקין תוכנות מעקב סמויות בטלפונים שלנו, אושר בקריאה טרומית כבר לפני חודש על ידי ועדת השרים ברוב קולות, אך האופוזיציה הפילה אותו. ייתכן שהסיפור חלף על פניכם, ממוסגר במעטפת של הכפשות נגד היועמ"שית שמעכבת אותו, אולם סיכוי טוב שלא שמעתם על זה בכלל ובואו נגיד שזה לא במקרה.

הצורך במענה לארגוני הפשיעה הולך וגובר. בשנים האחרונות, ארגוני הפשיעה בישראל אימצו מתודות ואמצעים השמורים בדרך כלל לארגונים סמי-צבאיים. נשק מתקדם, חומרי חבלה ואמצעי תקשורת מתוחכמים, כולל אפליקציות מוצפנות, הפכו לנורמה בפעילותם. מנגד, המשטרה נותרת "עיוורת", מוגבלת ביכולותיה, נאלצת לעשות שימוש בכלים מיושנים וסובלת מחוסר יכולת להתמודד עם החדשנות של העבריינים.

דו"ח ועדת מררי כבר קבע את הצורך ברגולציה ובקרה על אמצעי המעקב הטכנולוגיים, אך בפועל - דבר לא מתקדם. במציאות הנוכחית, לחוקר פרטי יש לעיתים קרובות יותר אמצעים מהמשטרה. מדובר במצב בלתי נתפס שמותיר את השוטרים עם תחושת כישלון מתמשכת. שוטרים טובים, בעלי מוטיבציה גבוהה, מתמודדים עם חוויית כישלון שהולכת ומעמיקה.

חוסר תכנון מלמעלה ושינויים המגיעים מההנהגה, שמתמקדת בעיקר בביטחון הפנים על חשבון תחום החקירות, מובילים לייאוש. יחידות הדגל של המשטרה, שבעבר הובילו את המאבק בפשיעה, סובלות מעזיבת שוטרים ותיקים ומיומנים.

בחלל הזה מתעצם הצורך במכפילי כוח טכנולוגיים. חדירה למכשירים ניידים היא רק הקצה. למשטרה יש מקורות מידע רבים: נתוני Big Data שנאספים מעיריות חכמות, חברות אבטחה ושרתי תקשורת. הצלבת המידע שיגיע מהמקורות הללו עם המידע הנוכחי שיש למשטרה - יכולה לייצר תמונה רחבה ומלאה של רשתות פשיעה. אך כדי לחשוף את הרשתות הללו ולתת להן פנים ושמות - נדרשת גישה לניידים של החשודים.

הסכנה האמיתית טמונה לא בכלים עצמם, אלא בשימוש שייעשה בהם. בזמן מלחמה, "מוזות הרגולציה" שותקות. הכלים שמיועדים כיום למלחמה בארגוני פשיעה יכולים להפוך בקלות לכלים פוליטיים. חקיקה המגדירה את המושג "הסתה" בצורה מעורפלת פותחת פתח לניצול לרעה. ממשלת ימין אמנם מקדמת את החוק כעת, אך בעתיד ממשלת שמאל תוכל להשתמש באותם כלים בדיוק.

ברור וידוע כי הרשות המבצעת, בלי קשר למי שעומד בראשה, לא מוותרת מיוזמתה על כלי שליטה. ללא מנגנוני בקרה ופיקוח אפקטיביים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במדינה שבה אין פרטיות ואין גבול לשימוש בכלים הללו.

מתן צווים לחדירה לניידים הוא תהליך קל יחסית. אך הפיקוח על יישומם - זה כבר סיפור אחר. היום ישנם אלפים בודדים של צווי האזנות סתר, וגם הם מפוקחים בקושי. חוק הרוגלות צפוי להוביל לעשרות אלפי צווים שאף מערכת משפטית לא תוכל לפקח עליהם בפועל.

המשטרה זקוקה לכלים טכנולוגיים כדי להתמודד עם הפשיעה המודרנית. אבל החוק המוצע במתכונתו הנוכחית הוא מדרון חלקלק שעלול להוביל לניצול פוליטי ולפגיעה אנושה בדמוקרטיה. אם אין פיקוח הדוק ורגולציה נוקשה - מוטב להמתין עם קידומו.

עו"ד רמי תמם הוא מומחה לפלילים ולסייבר, ראש תוכנית ה-MBA בסייבר בקריה האקדמית אונו, ולשעבר רמ"ח בלהב 433 וביאחב"ל