את טור ביקורת הטלוויזיה שלו שפורסם בוואלה בשבוע שעבר, פותח וסוגר עמית סלונים בפסקאות די מוזרות שבהן הוא מנתח את השם שלי, כולל המשפט התמוה "יש מעט מאוד אסירים בבתי הכלא בשם חילי". אבל ניחא, כנראה שהסגנון שלנו פשוט שונה.
עם סיום ניתוח השם שלי - שהוא אגב על שם סבא רבא שלי, שנמלט מאירופה - עובר סלונים לקביעה ש"טרופר יודע לדקלם דפי מסרים ולעדכן את דעותיו לפי סקרי דעת קהל. פוליטיקאי, אתם יודעים".
בהמשך הטור הוא יטען שוב שאם אינני גזען, הרי אני פופוליסט ואופורטוניסט. התרחיש שבו אני פשוט חושב אחרת ממנו - לא אפשרי מבחינתו. שהרי אם אני חושב אחרת מסלונים, בהכרח אני מצוי בטווח של גזען-פופליסט-אופרטוניסט-מדקלם דפי מסרים, ודעותיי נקבעות על פי סקרים.
אינני מכיר את עמית סלונים באופן אישי, ואני גם לא מנתח אנשים על פי שמם הפרטי, אך אני מניח שאנו מחזיקים בעמדות שונות במגוון סוגיות. עם זאת, אינני מייחס לרגע את עמדותיו לצורך שלו בכותרות, בהגדלת טראפיק או בניסיון למצוא חן בעיני אחרים. יש לו כנראה דרך שונה משלי, ואני משתדל לכבד אותה. מוטב לשמור על שיח ענייני, לחסוך את הזלזול המיותר בעמדותיהם של אחרים שמשייך אותם לדפי מסרים וסקרים - ולא פשוט לתפיסת עולם, לאמונה ולדרך אחרת.
בחרתי בחיים הציבוריים, וממילא אני מביא בחשבון שאהיה נתון תחת ביקורת. לרוב איני מגיב אליה באופן פומבי, אלא מקשיב לה - לפעמים מקבל אותה ולפעמים לא, אך רואה בה חשובה ולגיטימית כמובן. אלא שבטור האחרון היה מקבץ יוצא דופן של עיוותים הרחוקים מענייניות, שהיה נראה לי לא נכון להותיר אותם בחלל הריק.
ראשית, במסגרת טור הביקורת על דברי בראיון, סלונים טוען כי "המפלגה של גנץ עסוקה בלתקוף את דובר צה"ל הגרי". יש בעיה באמירה הזו, מכיוון שהיא מתנגשת עם העובדות. אני, כאמור, התראיינתי כחבר במפלגה של גנץ, ופרגנתי לדניאל הגרי באופן נחרץ. כתבתי דברים דומים גם אצלי ברשתות החברתיות בשבוע שעבר, כך שאי אפשר היה לפספס.
ובכן, אם אחרי שפרגנתי להגרי - סלונים כותב שתקפנו, עולות שתי אפשרויות: הראשונה, שהוא כתב את הטור בלי ממש לצפות בראיון. האפשרות השנייה היא שהוא צפה, ובחר לכתוב לקוראיו משהו שלא נאמר. אני לא יודע מה גרוע יותר ביניהם.
אבל כל זה - ההתעכבות התמוהה על שמי, והביקורת על כך שתקפתי את דובר צה"ל אף שקרה בדיוק להפך - היו רק המתאבן.
אחריהם הגיעה הטענה העיקרית כלפיי: גזען. סלונים קבע שאני גזען, משום שנשאלתי לגבי הקמת ממשלה עם בן גביר או עם מנסור עבאס, ועניתי כי בעיני הממשלה הבאה צריכה לקום מהמרכז ולא מהקצוות. המנחה עינב גלילי ממש הדגישה לפני שהייתי צריך לבחור בין דמויות פוליטיות, כי השאלה היא "בתרחיש של ממשלה עתידית" - אז בתשובתי הבחנתי בין הדמויות לבין שותפות פוליטית בהקמת ממשלה. עניתי כי ברמה האישית אני מעריך את עבאס ואת צעדיו האמיצים, אך כאמור, לא נכון להקים ממשלה שתישען על הקצוות. סלונים קבע שזו גזענות, שהרי מבחינתו, עניתי כך משום שעבאס ערבי.
ממשלה - וכאמור, על כך נשאלתי - מקימים עם מפלגות. אז אחרי שדווקא אמרתי שעבאס מוערך באופן אישי ושותף ברמה האזרחית, אך לא נכון להקים ממשלה שתישען על אצבעות רע"ם - סלונים קבע שאני גזען. אני באמת חושב שישראל צריכה ממשלה שקמה על המרכז ולא נשענת על הקצוות. זו עמדתי הערכית והמעשית. אני באמת חושב שבמפלגתו של עבאס יש גורמים ועמדות מהקצה. אגב, בממשלת השינוי ראיתי עד כמה גם עבאס מתקשה לרתום את אותם החברים לשותפות אמיתית.
ומכיוון שאני חושב שראוי לבסס טענות על עובדות, הנה רק שתי דוגמאות: בימי ממשלת השינוי, כשדובר על חוקים שנוגעים ללהט"בים, אמר ח"כ וליד טאהא כי מדובר ב"סוטים" והם לא יתמכו בכך; ח"כ אימאן חטיב יאסין הכחישה אחרי טבח 7 באוקטובר ששחטו תינוקות או אנסו נשים; אלה עמדות קצה. אולי דווקא המסר המובלע בדבריו של סלונים - כאילו כשמדובר בהתנהלות קיצונית של חברי כנסת ערבים אפשר להתעלם, ובכל מקרה אין לייחס לדבריהם משקל - קרוב הרבה יותר להתנשאות ולגזענות.
אפשר לחשוב שהיה נכון להקים ממשלה עימם באותה העת, אפשר גם להמשיך להאמין שזה הדבר הנכון. אבל מוטב לא לעצום עיניים מול עמדות קיצוניות. בוודאי לא לעצום עיניים ולעשות הנחות רק משום שמי שעומדים מאחורי המילים הם ערבים.
ייתכן שסלונים לא הכיר את העמדות האלה, ובאמת שמדובר רק בשתי בדוגמאות בולטות. ייתכן שהוא הכיר אותן, ובחר להתעלם. ואולי, בעצם, אלה לא עמדות קיצוניות בעיניו. שוב, כל האפשרויות גרועות בעיניי.
לפני סיום, ומכיוון שהמוטיב הזה עבר כחוט השני לאורך כל ביקורת הטלוויזיה, אולי רק משהו קצר על הנחמדות: אמנם בעולמם של כמה פוליטיקאים, ואולי גם פובליציסטים מסוימים - נימוסים הם חנפנות, ממלכתיות היא התרפסות, אדיבות היא חולשה. אבל בעיני רוב הישראלים, היא דווקא דרך מבורכת. כך הם מנסים לחנך את ילדיהם, כך הם מבקשים לנהוג בעצמם, כך היו רוצים שיתייחסו אליהם בתור בסופר, בתחבורה הציבורית, בקופת חולים. כך הם מצפים שגם אנחנו, הפוליטיקאים, ננהג.
לשמחתי, כך הוריי שגם נתנו לי את שמי - חינכו אותי. מקווה שאני מצליח ליישם זאת.