הטורקים, ובראשם הנשיא רג'פ טאייפ ארדואן, לא הסתירו את שמחתם הגדולה לאחר נפילתו של בשאר אל-אסד. טורקיה מעורבת בסוריה מאז תחילת מלחמת האזרחים שם, וארדואן הוא אחד התומכים החשובים של המורדים הסורים. אף שהמיליציה שהובילה את המתקפה האחרונה אינה הקרובה ביותר לאנקרה, היא תיאמה את פעילותה עם טורקיה בעבר, כך שסביר להניח שארדואן ידע על כוונת המורדים לפתוח במבצע רחב היקף.
בשנים האחרונות, המדיניות הטורקית בסוריה הושפעה משני נושאים מרכזיים: הכורדים והפליטים. אנקרה תמיד רצתה למנוע מכוחות המחתרת הכורדית לשלוט על אזור גדול מדי בסוריה, ובמיוחד לאורך הגבול עם טורקיה. חשש זה הוביל לפעילות צבאית טורקית בצפון סוריה, כדי ליצור רצועת ביטחון תחת שליטה טורקית.
נוסף על כך, בתחילת המלחמה בסוריה, טורקיה פתחה את שעריה לפליטים שנמלטו מאזורי הלחימה. עם הזמן החברה הטורקית הפנתה עורף לפליטים אלה, ומתחה ביקורת חריפה על ארדואן שהכניס אותם לשטח טורקיה. ביקורת זו החלישה את הנשיא מבחינה פוליטית, כך שהוא שינה את הנרטיב שלו בנושא ומציג בזמן האחרון את הגירתם של אותם פליטים חזרה למולדתם כאינטרס לאומי טורקי.
האלמנט האחרון שנכנס לשיקולים הטורקיים בחודשים האחרונים הוא כישלון הנורמליזציה בין ארדואן לעמיתו הסורי (דאז) אסד: כשהמשטר הסורי לא נענה למאמצים הדיפלומטיים של אנקרה, הנשיא הטורקי החל לחפש דרכים להגביר עליו את הלחץ.
הניצחונות הראשונים של המורדים היו בשורות טובות לארדואן: המכה לאסד המחישה את כוחם של טורקיה ושותפיה, ואת הצורך מצד דמשק להתחשב בהם. כיבוש השטח על ידי המורדים בלם את הכורדים בצפון, וגם הגדיל את הסיכויים ליישם את התוכנית הטורקית בנוגע לפליטים שיוכלו להישלח גם לאזורים החדשים שבשליטת המורדים. במבט רחב יותר, טורקיה יוצאת מחוזקת מול איראן ורוסיה - שהגבילו את פעילותה בשנים האחרונות, בין השאר בסוריה, וספגו כעת מכות קשות.
לכן, טורקיה היא בין המרוויחות הגדולות מניצחון המורדים הסוריים. אך ייתכן גם שהיא הופתעה מהיקף אותו ניצחון, והוא יוצר אתגרים עבורה. לא בטוח שאנקרה שאפה למיטוט מוחלט של שלטון אסד, אף שבירכה עליו. ארדואן רצה להכריח את אסד לשפר את היחסים עימו; כעת עליו להתמודד עם מצב חיובי יותר מבחינתו, אך כזה שטומן בחובו אי-ודאות גדולה. נוסף על כך, הכורדים ניצלו את קריסת כוחות אסד כדי להתקדם גם הם, מה שכבר מעלה את החשש של טורקיה.
ארדואן יצטרך להיות זהיר וחכם כדי להפוך הצלחתו הטקטית האחרונה להישג אסטרטגי בטווח הארוך. ב-2011, כשפרץ "האביב הערבי", רבים חשבו שהשינויים במדינות ערב יאפשרו לטורקיה להפוך למעצמה חזקה במזרח התיכון. עשור לאחר מכן היא היתה מבודדת, מסוכסכת עם רוב מנהיגי האזור ומוחלשת, בין השאר בגלל מדיניותה בסוריה. החודשים הקרובים יגידו אם ארדואן למד מטעויות העבר, ואם הוא יצליח לשמר את כוחו הפעם. זה ידרוש מהלכים מדויקים לא רק מול שחקנים אזוריים אלא גם מול ממשל טראמפ, לאור הנוכחות האמריקנית בסוריה. בהקשר זה, הנשיא החדש כבר מפגין נכונות פחותה לתמוך בכורדים, בניגוד לקודמו - מה שמשחק לטובת אנקרה.
המצב בסוריה מצביע על אינטרסים משותפים מסוימים בין ישראל לטורקיה. ניצחון המורדים נובע, בין השאר, מהיחלשות הציר האיראני בזכות המכות שישראל הנחיתה עליו, וסוף שלטון אסד יוצר הזדמנויות גם עבור ישראל. אך השינויים בסוריה מתרחשים בתקופת מתיחות שיא בין ישראל לטורקיה, כך שהתקרבות כוחות שנתמכים בידי אנקרה לגבול הצפוני של ישראל עשויה ליצור סיכונים חדשים. לכן נדרשת זהירות גם בירושלים, במיוחד בסוגייה הכורדית הרגישה ביותר עבור אנקרה - בניגוד לקריאות שכבר נשמעות בתוך המערכת הפוליטית הישראלית.
הכותב הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מומחה לטורקיה