קאש פאטל הוא הבחירה של דונלד טראמפ להוביל את ה-FBI, לשכת החקירות הפדרלית. ייתכן מאוד שלא יקבל את האישור מהקונגרס כי הוא מתנגד גלוי ל-FBI ואף אמר שהוא מעוניין לסגור את המשרדים הראשיים של הבולשת ולפתוח אותם מחדש כ"מוזיאון של הדיפ סטייט" - אבל עדיין, הוא האיש שטראמפ בחר בו להוביל את הרשות המאוד חשובה הזו לשמירה על הסדר והדמוקרטיה בארה"ב.
זה לא מפתיע, פאטל הוא אחד מהאנשים הכי נאמנים לטראמפ. הוא כתב ספר ילדים על הדיפ סטייט שרצה להרשיע את טראמפ בפשעים. הוא הכריז שהוא רוצה לפטר את כל מי שחקר את הקשרים בין טראמפ לרוסיה והוא כתב ספר שלם על איך ה-FBI מלא בפוליטיקאים שרוצים לחסל את טראמפ (Government Gangsters).
הוא גם הבטיח לפגוע בעיתונאים שעשו תחקירים על דונלד טראמפ ועל המעורבות שלו בתקיפת הקונגרס בשישי בינואר 2021. המינוי של פאטל, כמו מינויים אחרים של טראמפ, לא נועד, בהכרח, להכניס אותו ל-FBI אלא בעיקר כדי לברר מי במפלגה הרפובליקנית נאמן מספיק לטראמפ כדי לאשר מינוי מופרע כמו פאטל כראש ה-FBI.
מבחני נאמנות כאלו הם פיצ'ר מרכזי ברודנות. השליט מבקש מהפוליטיקאים במפלגתו ליישר קו עם כל הצעה מופרעת שלו ומי שלא עושה זאת, הוא ישלח עליו את מכונת הרעל שלו, יפגע בקידומו או יהפוך אותו, רחמנא לצלן, ל"אופוזיציה". בעבר, יוסף סטאלין היה שולח את אלו שנכשלו במבחני הנאמנות לגולאג.
אחרי שהפופוליסט הסמכותני מוצא את הנאמנים אליו, הוא ימנה אנשים לא ראויים, לעיתים מטומטמים שהציבור מזלזל בהם בצורה קיצונית, לתפקידים חשובים - שוב, לא כדי לנהל טוב יותר את המדינה - אלא בעיקר בגלל שתי סיבות מרכזיות:
1. המטומטם לא יקבל תפקיד כל כך חשוב מאף אחד אחר ולכן יראה נאמנות מוחלטת למי שמינה אותו.
2. המטומטם יעשה בדיוק, אבל בדיוק בדיוק, מה שהרודן מבקש ממנו שיעשה.
א' - כי הוא מטומטם.
ב' - כי אין לו מושג מה לעשות.
כאמור, זה לא באג, זה פיצ'ר ברודנות המודרנית. כך לפי אן אפלבאום, עיתונאית שמסקרת וסיקרה את מה שעשו מנהיגים פופוליסטים ברחבי העולם (רוסיה, הונגריה, פולין ועוד) ואיך הם עבדו.
המאפיינים של מדינה בשליטה פופוליסטים, לפי אפלבאום, מאוד ברורים:
- קלפטוקרטיה - שזו ממשלה עם מנהיגים מושחתים (קלפטוקרטים) שמשתמשים בכוחם לנצל את האנשים ואת המשאבים הטבעיים של הטריטוריה שלהם כדי להרחיב את העושר האישי שלהם.
- לחיות על שקר. לא רק כדי להסיח את הדעת מהשחיתות וגניבת הכסף לאזרחים, אלא בעיקר כדי לערער את האמון של הציבור במוסדות הדמוקרטיים וגם בתקשורת החופשית (שהיא גם חשובה לדמוקרטיה מתפקדת). זה מייצר אדישות ועייפות בקרב האזרחים, שלפי מחקרים מעקב אחר החדשות במדינה שהשתלטו עליה פופוליסטים, פוגעת להם בבריאות.
- לשבור רגולציות. לא רק כדי להקל על עצמם אלא בעיקר כדי שאנשים יאבדו אמון במוסדות הדמוקרטיות. זה גם הופך את המוסדות הדמוקרטים (כגון בתי משפט) לאויבים" של הפופוליסט וככה לאויבים של המצביעים שלו.
- לא לפתור בעיות אלא לנצל אותן בשביל הרווח הפוליטי. דוגמה בולטת לכך הייתה משבר הפליטים שעברו דרך הונגריה של ויקטור אורבן. הממשל של אורבן הרים אלפי שלטים ברחבי המדינה עם הוראות מדויקות לפליטים (בעיקר מה אסור להם לעשות). כל השלטים היו בהונגרית ככה שלא עזרו בשום צורה לפליטים אבל כן הראו לעם ההונגרי שאורבן "קשוח" איתם והממשלה עושה משהו לגביהם.
- נאמנות למנהיג ולא למדינה. בהקשר של בנימין נתניהו, אפשר לסמן וי על כל המאפיינים של רודן פופוליסט. כולל מינוי מטומטם לתפקיד שר הביטחון והוא עכשיו רוצה נאמנות אליו ולא למדינה - השלב המסוכן ביותר של רודנות מתגבשת.
נתניהו - ראש הממשלה ששקוע עד צווארו בפרשות פליליות וללא מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל, עושה בדיוק את מה שהזהיר מפניו ב-2008 כאשר אהוד אולמרט היה ראש הממשלה: מכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי.
חוק פלדשטיין, שמאפשר לכל חייל זוטר להדליף לראש הממשלה, הוא חוק שהוא מבחן נאמנות קלאסי. לפי החוק אפשר לפרק עקרונות קריטיים בצבא - כגון שרשרת פיקודית - בגלל נאמנות לראש הממשלה. בעצם החוק אומר שחייל יכול להחליט להיות נאמן לפוליטיקאים ולא לצבא. זה בלתי נתפס, זה נוגד לחלוטין את האתוס של צה"ל ופוגע אנושות בתפיסת "צבא העם" שאיפשרה לנו - מכל הקצוות הפוליטיים - להתאחד כדי להתמודד נגד האויבים שלו.
חוק פדלשטיין הוא קרב במה שמוגדר על ידי סביבת נתניהו כ"חזית השמינית". זו מלחמה אישית של נתניהו נגד מערכת המשפט, נגד השב"כ, נגד מערכת הביטחון כולה (שנאמניו מכנים "חונטות") - ובעצם נגד המדינה כולה. עד עכשיו נתניהו מאוד מצליח בחזית הזו. הוא מצליח כי עדיין יש לו מספיק תמיכה בבייס להמשיך לעשות את מה שהוא עושה. הוא מצליח כי דונלד טראמפ, עבריין פופוליסט, השתלט מחדש על ארצות הברית ונותן לו רוח גבית. הוא מצליח במה שהוא עושה בגלל שהוא יעיל מאוד בהעברת המסרים הפשוטים והאלימים שלו. הוא מצליח בגלל אופוזיציה חלשה ולא מאוחדת. והוא מצליח בגלל נבחרי ציבור ואנשי ציבור שנאמנים למנהיג ולא למדינה.
מה אנחנו יכולים לעשות? לא להיות אדישים. לא להיות פאסיביים. דמוקרטיה היא מערכת פוליטית שמעניקה לאנשים את היכולת להשפיע על הקהילה שלהם, להיות חלק מאיך שהדברים עובדים. כרגע, זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות מול הצונאמי הרודני - להתנדב לגוף שמסייע לשכנינו, לתרום כסף לשיקום העוטף או לעזור לנפגעי טראומה. והכי חשוב: מול האדם שרוצה נאמנות מוחלטת אליו, אנחנו צריכים להישאר נאמנים למדינה ולקוות שהממלכה תמשיך להחזיק מעמד במכות הפטיש של המלך.