האיש החזק של השבוע: מה מסתתר מאחורי המילים "משטרת ישראל"?

איתמר בן גביר הפך, בחסות בנימין נתניהו, לאחד האנשים החזקים בישראל. מעטים יראו בכך ברכה, השאר מתחלחלים.

"שבו בשקט, תנו לתולעים לעבוד" כתב הלל מיטלפונקט באחד משירי אופרת הרוק המצליחה "מאמי", כבר כמעט לפני 40 שנה.

השיר התייחס לפועלה של קבוצה לאומנית כהניסטית, בעת שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, היה עדיין נער צעיר, תומך נלהב של הרב הגזען מאיר כהנא, אחד שכל גיליון ההרשעות שלו עדיין לפניו.

פחות מארבעים שנה חלפו מאז הימים שבהם מילאה "מאמי" (מזי כהן) אולמות, והנה הכהניסטים כבר לא צריכים לעבוד במחתרת אלא יושבים סביב שולחן הממשלה. איך משנים פורמט מ"נערי גבעות" (כינוי כמעט רומנטי לפעילי טרור) לזה של לובשי חליפות שמאיישים את מוסדות השלטון?

ובכן, לא תאמינו, אבל ממש באותה שיטה שבה משתלטים בעלי עניין על תאגיד בורסאי: קונים את ה"שלד" במחיר נמוך - ואז יוצקים לתוכו פעילות.

זה בדיוק מה שעושה איתמר בן גביר במשרד לביטחון לאומי. משטרת ישראל הפכה לחברת שלד, או אם תרצו דימוי מתחום הנדל"ן - לפרויקט תמ"א שבו היזם מחויב לשמור על מעטפת הבניין, אבל מבפנים - הכל משתנה: החשמל, האינסטלציה ובעיקר הייעוד.

אך אבוי: מה שמשתנה ומתחדש לטובה במקרה של בניין מגורים, משתנה לרעה בכל יום שחולף במקרה של משטרת ישראל בעידן בן גביר.

איך עובדת השיטה? תחילה משיגים את המינוי המיוחל באמצעות לחץ פוליטי. עד כאן בן גביר לא המציא כלום. רק שהשיטה הפוליטית המקובלת פגשה הפעם ראש ממשלה מפוחד, לחיץ וסחיט - כך שהמינוי לא היה בעיה.

וזאת, אגב, עדיין האפשרות הטובה, אפילו הנאיבית משהו. האפשרות הקודרת הרבה יותר היא שנתניהו לא נלחץ לתת לכהניסט-גזען-עבריין את המשרד הרגיש הזה, אלא בחר בו בכוונה.

למה בכוונה? כדי שיהפוך את הארגון החשוב ביותר שתחתיו, משטרת ישראל, למיליציה חמושה לעת מצוא, כזאת שמטרתה תהיה לשחרר אותו יום אחד ממאסר, או למנוע אותו, אם אך ייגזר עליו כזה.

בואו לא נלך רחוק מדי עד ליום הרשעתו, אם וכאשר, של נתניהו - ונדמיין משהו קרוב הרבה יותר כמו עדותו בפני בית המשפט, זאת שצריכה להתקיים בעוד ימים אחדים.

נניח לרגע שכל הניסיונות להציל מקו השער ייכשלו ונתניהו יחויב להתייצב בבית המשפט (זה המצב כרגע). עכשיו הבה נניח שהוא יבחר שלא להתייצב... במצב עניינים רגיל היה כל אזרח במצבו, בכיר ככל שיהיה, נגרר לבית המשפט על ידי המשטרה שפסיקת בית המשפט מחייבת אותה.

האם משטרת בן-גביר תבצע את עבודתה במקרה שכזה? די בטוח שלא, קל וחומר במקרה של הרשעה עתידית - ועוד יותר מכך במקרה שייגזר על ראש הממשלה עונש של מאסר בפועל, כפי שנגזר על קודמו בתפקיד, אהוד אולמרט.

בעצם, באווירה המתגבשת לא יהיה בכך צורך - די יהיה להפחיד את השופטים בטרם עת, כפי שניסה רק השבוע לעשות השר דוד אמסלם. אמסלם אולי מאיים בקפצונים, אבל התחמושת החיה, נמצאת אצל בן גביר.

שיחקנו ב"נדמה לי", אבל תודו שלא צריך דמיון מפותח מדי בכדי לשוות בנפשנו את הסיטואציה הקרובה עד להבהיל. בכל מקרה, התרגיל הקצר הזה נועד להוכיח שאולי הדימוי של מי שנכנע לבן גביר מקל על ראש הממשלה, שידע בדיוק איזה פגע רע הוא מכניס לקודש הקודשים של מערך ביטחון הפנים של מדינת ישראל - וכשנזכרים שנתניהו היה זה שיזם את החיבור האלקטורלי בין סמוטריץ' לבן גביר, נדמה שאין מדובר בתסריט מופרך.

לטווח הקצר התברר המהלך הזה כגאוני, בן גביר משדר לבייס את מה שנתניהו לא יכול לומר - והקריצה של ראש הממשלה או ההסתייגות הרפה, מאשררים שהוא והשר לביטחון פנים שלו מתואמים להפליא.

לטווח הארוך, אפשר שיש כאן סיכון אפילו לנתניהו: בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא כל מי שבחר בו הוא "ביביסט" שרוף. חלק מהבוחרים, אולי החלק החשוב שלהם שמונה בערך 4-5 מנדטים מכריעים, נמצא באמצע - כלומר יכולים לבחור בנתניהו ויכולים לבחור, נניח, באיזנקוט.

עבור אלה בן גביר הוא דגל אדום והעובדה שבחסות נתניהו הוא הפך לאחד האנשים החזקים ביותר בישראל, מוכיחה להם שאין דבר שראש הממשלה לא יעשה כדי לשמר את שלטונו, אפילו במחיר פגיעה חמורה בביטחון המדינה.

מתוכנן בקפידה על ידי נתניהו או לא, את בן גביר זה לא עניין לרגע. מיומו הראשון בתפקיד הוא תכנן כיצד להפוך את משטרת ישראל לגוף שלא ממש יתעניין באכיפת החוק (שמעתם לאחרונה על פורץ שנלכד? הן מרבית אזרחי ישראל כלל לא טורחים לפנות למשטרה במקרה של עבירות רכוש, למעט לצרכי ביטוח) אלא יהפוך לגוף שעל שלט הכניסה שלו כתוב "משטרת ישראל" עם כל המשמעות הנלוות לכך, בעוד שמאחורי הפסאדה הזאת ישתנה הארגון מקצה אל קצה.

בשילוב של מפכ"ל מטעם וקידום קצינים כהניסטים (או לפחות מי שמסוגלים להעמיד פנים שהם כאלה, וזה גרוע מספיק) לתפקידי מפתח בארגון, ביחד עם חלוקת נשק סלקטיבית לציבור הרחב - או ליתר דיוק, בעברית-גששית: לציבור הרחב במובן הצר של המילה, הופכת לנגד עינינו משטרת ישראל למיליציית ימין קיצוני.

מי שלא מיישר קו עם האידיאולוגיה של השר, מורחק ממוקדי הכוח. מי שמפגין התלהבות (למשל ברמיסה של מפגינים נגד הממשלה, גם אם אלה כוללים משפחות חטופים למשל, זוכה לקידום). יודגש: לא מדובר בביצוע הנחיות המפכ"ל שמיישם את מדיניות השר הממונה כחוק. מדובר בכפיפות ישירה, גם אם לא באופן רשמי, לשר.

כמובן שלמטבע הזה יש שני צדדים: לא רק הצד שאת זכויותיו יש להפר (נקרא לו "שמאל", למרות שזה בדיוק מה שהשר הנכבד היה רוצה), אלא גם את הצד שיותר לו לפעול ללא התחשבות בחוק.

כך למעשה נולדה הפרשה הנוכחית (למען הסר ספק - אין לי מידע לגביה יותר ממה שפורסם ברבים חרף צו איסור הפרסום, כך שאני מסתמך רק על מה שגלוי וידוע לכל):

השר הממונה על הגוף שאמור לאכוף את חוקי מדינת ישראל, הפך - כך על פי החשד - קצינים בכירים לעבריינים, כדי לסייע ולהציל ממשפט את מי שלכאורה עברו על החוק בניסיון להצית עוד זירת לחימה.

זירה שכנראה מאוד דרושה לשר שלבש מדים רק בפורים, בשעה שצה"ל כבר מתוח עד לקצה גבול היכולת המבצעית שלו.

לבן גביר עומדת עוד תכונה חשובה: המראה הדובי שלו, הלחיים התפוחות והחיוך הרחב, משרים על מי שנפגש עמו רושם של אדם חביב.

לא רק מי שישבו אתו לשיחה ופסקו בסיומה: "איזה איש נחמד" נפלו בפח, אלא גם קשת שלמה של מי שהיו אמורים לדעת טוב יותר - מהחיקוי הכמעט מחבק ב"ארץ נהדרת": עם הוספה של "ידידי" מוטעם בהגזמה בסוף כל משפט, חיקוי שהציג לנו דמות חביבה, אפילו קצת מטופשת - בשעה שמדובר באיש שקול להפליא (גם אם מדיניותו אינה שקולה בעליל) וממוקד מטרה.

חמור מכך, גם ראשי סיעות האופוזיציה נפלו באותו פח. בין אם התעלמו ממנו בזלזול, ובוודאי כאשר יאיר לפיד מכנה אותו "ליצן טיקטוק".

לפיד מתכוון לזלזל, להקטין, להתבדח על חשבון בן גביר, אבל לא קולט שהבדיחה היא עליו ועל תומכיו, כי לא רק שהוא מחטיא את האמת (כוכב טיקטוק? כן. ליצן טיקטוק? ממש לא: בן גביר עושה שימוש מושכל להפליא בפלטפורמות הדיגיטליות), הוא גם גורם להקטנה של האיום הנשקף למדינת ישראל כתוצאה ממה שמעולל בן גביר לגופים שנמצאים תחתיו, כרגע בעיקר משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר.

אני בטוח שתחושת רבים מהמשרתים בשני גופים אלה דווקא השתפרה. מעטים התפטרו מהם בשאט נפש, הרוב - גם מי שנשאר מחוסר ברירה, דווקא מבסוט: בן גביר מעניק להם הילה של לוחמים ומקפיד על קמפיינים (האם גם כאן טמונה סיבה ליחס המקל של התקשורת כלפיו?!) שיותר משנועדו לעודד גיוס למשטרה או לשב"ס, נועדו להחמיא למשרתים.

זה דבר לא רע לכשעצמו ולזמנו, ועם זאת מעורר בעתה כשהוא נכנס לקונטקסט היסטורי של מי שמזהים תהליכים ולמדו פרק או שניים בדברי ימיהם של משטרים חשוכים.

להפיכת משטרת ישראל למיליציה שתשרת את השר הקיצוני ביותר שלה ביום פקודה, יש לא רק השלכות פנים ארגוניות אלא גם השלכות רחבות יותר על עוד ארגונים רגישים שפועלים לשמירת בטחון אזרחי ישראל ואופייה הדמוקרטי של המדינה.

השוו לרגע בין התייחסותו הרפה של מפכ"ל המשטרה לפרשה החמורה שנחקרת כעת על ידי מח"ש, לעומת התבטאותו של דובר צה"ל לעניין "חוק פלדשטיין". הנה לכם ההבדל בין גוף שקרס ומתרפס בפני השר, לבין גוף ששומר עדיין על עצמאות מחשבתית (נכון שתא"ל הגרי התנצל על שאמר את הדברים לתקשורת, אבל לא על תוכנם, שמבטא את עמדת צה"ל).

דוגמה טובה לגוף שנמצא בסכנה חמורה היא שב"כ (ששמירת הדמוקרטיה הישראלית היא אחת מהגדרות המשימה שלו), מהמתרסים האחרונים שעוד עומד בגל העכור ששוטף אותנו. דמיינו את שירות הביטחון הכללי נופל לידי "תואם בן גביר".

המשמעות תהיה מיידית - למשל פירוק החטיבה היהודית בשב"כ, שהרי ליהודים מותר יהיה לפגוע בערבים גם ללא סיבה מיוחדת. המשמעות לטווח האורך יותר תהיה הקמתה מחדש, הפעם כדי לצוד מפגינים (בני כל הדתות) נגד הממשלה.

נשמע אפוקליפטי? בהחלט, אבל טיבן של אפוקליפסות הן שאתה לא מבחין בהן עד שכבר מאוחר מדי, אחרת לא היו מצליחות לחולל נזק כה גדול. הן מתקדמות צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל - וכשנודעים ממדי הנזק, את הנעשה כבר אי אפשר להשיב.

במילים אחרות: באחת הלשכות החשובות ביותר של שרים בישראל, יושב מי שמתכנן הפיכה משטרית - לא כסיסמה, אלא כזאת שכבר מתבצעת בפועל מאחורי הפסאדה שנקראת "משטרת ישראל".

מה עושים מי שעתידים להיות קורבנותיה של ההפיכה הזאת? לפחות בינתיים, נקרעים מצחוק מול ההוא שמשבש "קיציס" ל"קידיס" או מסמנים לייק לראש האופוזיציה שקורא לו "ליצן טיקטוק". שכתב, נאמר והושר: שבו בשקט, תנו לבן גביר לעבוד.