האם נתניהו יתמוך בכנופיות פשע ערביות כפי שתמך בחמאס?

כמה תקריות מן העת האחרונה הבליטו את כנופיות הפשע הערביות ואת קשריהן עם הרשויות הישראליות. האם ממשלת ישראל מנסה ובוחנת העצמת כנופיות פשע ערביות כשותף/אמצעי שליטה באוכלוסייה הפלסטינית הן בישראל הן בגדה המערבית, כמו גם בעזה?

הבעיה הבסיסית הניצבת בפני ממשלת ישראל היא ש"בין הנהר לים" ישנו מספר שווה של ישראלים יהודים וערבים פלסטינים - שבעה מיליון. משמעות הדבר היא שישראל אינה יכולה לשלוט בפלסטינים, בפרט אלו שבגדה המערבית ובעזה, ללא הפיכת צה"ל לכוח שיטור, כלומר, הקרבת יכולותיו ככוח לוחם, או לחלופין, העסקת קבלן משנה או שליח-מטעם פלסטיני. זה היה ההיגיון הישראלי שניצב בבסיס הסכמי אוסלו לפני עשרים שנה. בתמורה למידה גדולה יותר של סמכות מדינית תשמש הרשות הפלסטינית כוח שיטור בגדה המערבית. בזכות הגברת הביטחון שהרשות הפלסטינית העניקה (יחד עם השב"כ ויחידות מיוחדות של צה"ל והמשטרה), התרחבו מאוד ההתנחלויות והנוכחות היהודית-ישראלית בגדה המערבית.

אבל הסכם זה החל לקרוס כשנתניהו נעשה יותר ויותר חרד מכך שרשות פלסטינית לגיטימית ואפקטיבית תביא להקמת מדינה פלסטינית. בסביבות 2015 הוא החל אפוא לחתור באופן שיטתי תחת הרשות הפלסטינית ו"להרעיב" אותה. בסופו של דבר קלטו הפלסטינים את המסר שהם עושים בשביל ישראל את "העבודה המלוכלכת" בלי לקבל כלום בתמורה והחלו להפחית את הפעילות. אין זה נכון לומר שהם "לא יכלו" לפעול בג'נין או בשכם. הם בחרו לא לעשות זאת. בינתיים החל נתניהו לטפח את החמאס כשותף שבשתיקה.

כבר ב-1996, כשפיגועי הטרור הפלסטיניים סללו את דרכו למשרת ראש הממשלה, הוא החל להבין שלו ולקיצונים הפלסטינים אינטרסים משותפים. באמצעות הטענה שהחמאס מעוניין בעצם בפיתוח כלכלי הוא אפשר את שלטונו בעזה, שתרם למניעת הקמת מדינה פלסטינית. החמאס לא היה מעוניין בתהליך שלום, ומכיוון שההנהגה הפלסטינית הייתה מפוצלת, יכול נתניהו לטעון שאין עם מי לדבר ושאין פרטנר להסכם שלום.

ובכן, ההסדר הזה התפוצץ בפניו (ובפני כולנו) בשבעה באוקטובר 2023. אולם גם אחרי שישראל פגעה בחמאס, או השמידה אותו, היא עדיין נותרה עם הבעיה של מציאת שותף או שליח-מטעם פלסטיני, בפרט אחרי שנתניהו המשיך לפסול את הרשות הפלסטינית. בעיה זו נכרכה עם שאלת "היום שאחרי" - מי ינהל את עזה לאחר חמאס?

זו הייתה כפי הנראה הנקודה שבה צץ הפתרון של כנופיות הפשע של עזה. ישראל חיפשה גורם עזתי מקומי לשיתוף פעולה, שלא יהיה חמאס. הבעיה הייתה שכמעט כל גורם כזה, כמו למשל סוחרים ומכובדים מקומיים, אוימו בידי חמאס. כנופיות הפשע עשויות להיות, במידה מסוימת, יוצא מן הכלל. למעשה, ארגוני סיוע בינלאומיים בעזה טענו שחיילים ישראלים מאפשרים להן לגנוב מזון ומים (מארגוני הסיוע), ואפילו שיתפו עימן פעולה.

אנו מוצאים התפתחות דומה בישראל עצמה. לפני כמה שנים פירקה משטרת ישראל את הפשע המאורגן הישראלי היהודי. אולם הטבע אינו סובל רִיק, ומהר מאוד נעו כנופיות הפשע הערביות אל החלל שהותירו היהודים (סמים, סחר בזנות וכיוצא באלו).

בזכות כוחן החדש הפכו הכנופיות הערביות לבוררות בחברה הערבית הישראלית, התפתחות שהועצמה על ידי גישתה המתירנית של המדינה. תוך התערבות בסכסוכים ובמאבקים בין בודדים וחמולות חולקות הכנופיות את עונשיהן ואת אמצעי ההרתעה האלימים שלהן.

גם קודם הממשלה הנוכחית הזניחה המדינה את הסקטור הערבי, אבל נראה שהתופעה התגברה תחת כהונת השר לביטחון לאומי בן גביר, שיחד עם מפכ"ל המשטרה סיפק הסברים מוּכרים: "הערבים הורגים אחד את השני. זה בטבע שלהם". דווח גם שהמשטרה מנעה מ"ועדות הפיוס" שהוקמו על ידי הרשויות המקומיות הערביות, לסייע ביישוב סכסוכים ללא אלימות.

במילים אחרות, ישנם סימנים לכך שממשלת ישראל בוחנת שיתוף פעולה עם כנופיות פשע ערביות - בישראל ובעזה. דבר זה הולם את סגנון ממשלת נתניהו. נתניהו, כמו טראמפ, פתוח לעסקה. כנופיות הפשע פתוחות בדיוק כמוהו לעסקה, ואם הן יקבלו מה שהן רוצות, אפשר יהיה לסמוך עליהן.

אם אכן זהו המצב, וישראל מתכננת ליצור שותפות שבשתיקה עם כנופיות הפשע הערביות, כי אז זוהי תוכנית "פיקחית" המספקת פתרונות לבעיות לטווח הקצר, אבל בטווח הארוך היא עלולה להתפוצץ לנו בפנים. קשה לשער שהכמויות העצומות של נשק שישנם ושייפול לידי כנופיות אלו לא יופנה כלפי ישראלים ויהודים.

הכותב הוא ד"ר שלמה פישר, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי