מאיר רוזנבוים בן ה-34 סבל במשך שנתיים מקשיים חמורים בראייה. כעת, הוא זוכה לראות מחדש בזכותו של יקיר טייטלבוים, לוחם שריון שנפל בקרב בשכונת שג'עאיה בעזה לפני 5 חודשים, שהקרנית שלו נתרמה והושתלה במאיר.
אביו של יקיר, יהודה טייטלבוים, נזכר בהודעה על נפילתו של בנו, ברגעים הקשים ובהחלטה הגורלית לתרום את איבריו: "אני זוכר שדפקו לנו בדלת רגע לפני כניסת שבת והדלקת נרות ואז בישרו לנו את הבשורה הקשה, והחלטנו שאנחנו לא אומרים לאיש דבר עד צאת השבת. כמה דקות בלבד לאחר מכן קיבלנו שיחת טלפון בנוגע לתרומת איבריו של יקיר. היה לנו ממש כמה דקות להחליט. כשאמרו לנו 'תרומה' - אמרנו כן, בלי היסוס. יקיר חתם על כרטיס 'אדי' כבר בגיל 16, ותמיד היה חשוב לו לתרום".
יהודה התרגש במיוחד במפגש עם מאיר, שחי עם תסמונת דאון, ושבשנתיים האחרונות סבל ולא ראה כמעט דבר. מאיר קיבל את הקרנית של יקיר וזכה לחיים חדשים. "אני יודע שגם יקיר שמח היום. הוא הקדיש את זמנו לפעילות חברתית משמעותית ולסיוע ועזרה בתור מדריך באחת העמותות לילדים ובוגרים עם מוגבלות. הוא תמיד רצה לעזור ולתת לאחרים, וזה מה שהנחה אותנו בהחלטה לתרום את איבריו. הסיפורים והמעשים שסיפרו לנו שהוא עשה עבור אנשים, העזרה לזולת ולאחר הייתה ערך עליון אצלו. הוא הציל את המפקד שלו, חבר טוב שלו, ממוות בצה"ל. הוא כתב הרבה והוא מאוד אהב אנשים".
משפחתו של יקיר רצתה להכיר את התורם: "הרגשתי שאנחנו במקום עכשיו אחרי 5 חודשים מאז מותו שאנחנו רוצים לפגוש את מי שקיבל את הקרנית של יקיר, זה היה חשוב לנו מאוד וזה מאוד מחזק ומשמח. יקיר כתב גם כמה מילים על העתיד שלו ואמר כי הילד שלו יאהב את כל עם ישראל, הוא לא ישנא אף אחד, ככה היה יקיר - אהבת ישראל הייתה מעל הכל עבורו".
מרים אמו של יקיר, אמרה על המפגש: "אני מאוד שמחה כי זה היה החלום של יקיר אם חלילה משהו יקרה, ולצערי זה כן קרה. הוא דיבר הרבה על תרומת איברים וכמה זה חשוב וזה דבר מהמם ומתאים ליקיר".
"ברגע שהשתילו לו את הקרנית, מאיר חזר למצב רוח חיובי והחל לראות. זה שינוי שאי אפשר לתאר", סיפרה אמו, שפרה רוזנבוים על הרגשות המעורבים בעת קבלת הטלפון המיוחל שנמצא תורם. "היו לי דפיקות לב מואצות כי תמיד היינו בדריכות, אבל ברגע שהודיעו לי שיש תורם הרגשתי מועקה כזאת כי כולנו אחים וכל אחד שנופל הוא עולם ומלואו. אנחנו מתפללים ששום משפחה לא תדע צער ושכל החטופים יחזרו לקראת חודש חנוכה שזה חודש הניסים והנפלאות".
אמו סיפרה כי מאיר מתקשה לדבר, לכן היה לו קשה לבטא את הכאב שלו. "העין שלו הייתה דומעת כל הזמן, הייתי פעמים רבות במיון, אבל הבנו שאנחנו חייבים השתלה. אנחנו מרגישים שזו זכות עבורנו לקבל את הקרנית של יקיר, שתשמור לנו על מאיר שלנו והמשפחה המדהימה שלו היא חלק מאיתנו לתמיד. אנחנו גם מודים לבית החולים בילינסון על הטיפול המסור והמתמשך במאיר".
פרופ' יואב נחום, סגן מנהל מערך עיניים בבית החולים בילינסון שביצע את ההשתלה, אמר לוואלה: "במערך העיניים בבית החולים בילינסון יש לנו מדי יום את הזכות לעזור למטופלים שלנו לחזור לראות, לתפקד בצורה עצמאית ולהנות מיופיו של העולם. בחלק מן המקרים דרושה לנו לשם כך תרומת קרניות, והשמחה שלאחר השתלה מוצלחת, נמהלת בצערן של משפחות התורמים. התרגשנו מאד לראות ולשמוע כיצד החיים של מאיר השתנו לטובה לאחר הניתוח ובזכות התרומה האצילית של משפחתו של יקיר. אנו משתתפים מעומק ליבנו בצערם, ומקווים שאורו יאיר את חייו של מאיר עוד שנים רבות".
בסיום המפגש מאיר העניק למשפחתו של יקיר שי צנוע - תמונה של יקיר ושל מאיר יחדיו. המשפחה התרגשה מאוד והודתה לו על כך. יהודה פנה למאיר ושאל אותו איזה שיר הוא אוהב לשיר, ויחדיו הם שרו את "שבט אחים גם יחד".
מאיר, שמקבל ליווי מתמשך במסגרות עמותת "שיח סוד", הצליח לשוב לקרוא ולכתוב ולהמשיך להתפתח בחודשים ספורים. הרב שמעון לוי, מנכ"ל העמותה, ציין: "השורשים של מאיר הם קדושים. הוא לא רואה רע באף אחד ואני שמח שעכשיו הוא חזר לראות ואני בטוח שיקיר ישמור על מאיר עכשיו. המשפחה שלו חלק מאיתנו. בקרוב אנחנו נכניס ספר תורה ונזמין את המשפחה לכתוב את האות של יקיר בספר".