האיום החריף שהשמיע אתמול הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, בדבר "מחיר כבד" שישלמו האחראים להחזקת החטופים אם לא ישוחררו עד להשבעתו, נראה במבט ראשון כהצהרה נחושה של מנהיג העומד לקבל את המושכות. אולם האם מדובר במהלך תקשורתי מחושב היטב?
ניתוח מעמיק של העיתוי והנסיבות עשוי לחשוף דפוס מוכר בהתנהלותו התקשורתית של טראמפ: זיהוי מגמות מתהוות, הצהרה דרמטית המקדימה את ההתפתחויות, וגריפת ההון הפוליטי כשהן מתממשות.
ב-2018, ימים ספורים לפני פגישת הפסגה ההיסטורית עם קים ג'ונג און, הצהיר טראמפ בביטחון על "הסכם יוצא דופן" שעומד להיחתם. בדומה, ערב חתימת הסכמי אברהם, "חזה" את ההתפתחויות הדרמטיות במזרח התיכון.
המקרה הנוכחי עשוי לחשוף תזמון דומה: ייתכן שטראמפ, המעודכן במגעים המתקדמים לעסקת שחרור החטופים, נוקט בטקטיקה של עיצוב נרטיב מקדים, ובוחר להשמיע איום דרמטי שיאפשר לו לטעון להצלחה אם וכאשר העסקה תצא לפועל.
לא תיהיה זו הפתעה גדולה אם יתגלה שהאולטימטום שהציב - שחרור החטופים עד ה-20 בינואר 2025 - ישיג את יעדו. הוא עשוי לאפשר לטראמפ למצב את עצמו כמנהיג נחוש עוד לפני כניסתו לתפקיד, תוך יצירת מסגרת זמן ארוכה מספיק שתאפשר לו לקטוף את פירות העסקה המתגבשת. טראמפ, שמבין היטב איך התקשורת עובדת, יודע כי הודעה ישירה, בוטה ודרמטית תייצר כותרות ותעורר דיון ציבורי- בדיוק כפי שקרה.
פרשנים רבים מיהרו לנתח את המנופים שיש לטראמפ על חמאס - מסנקציות על איראן ועד לחץ על קטאר. אך ייתכן שניתוח זה מחמיץ את העיקר, ומדובר בכלל במהלך תקשורתי שנועד לבנות תדמית של מנהיג אפקטיבי עוד לפני כניסתו לחדר הסגלגל.
העובדה שטראמפ בחר להתערב בסוגיית החטופים דווקא עכשיו עשויה לרמז על התקדמות משמעותית במגעים. אפשר שכמו במקרים קודמים, הוא מזהה הזדמנות ומנצל אותה. זהו עשוי להיות סימן מעודד להתקדמות במשא ומתן, אך גם תזכורת לאופן שבו מנהיגים פוליטיים יכולים לרתום תהליכים מדיניים לטובת בניית תדמיתם.
בסופו של דבר, בין אם מדובר במניפולציה תקשורתית או שלא, עצם העובדה שהנשיא הנבחר של המעצמה החזקה בעולם בוחר להציב את סוגיית החטופים בראש סדר היום שלו, עוד בטרם נכנס לתפקיד, היא סימן חיובי, ומבהירה לכל: אמריקה תחת טראמפ עומדת לצד ישראל.
הכותב הוא יועץ תקשורת, סמנכ"ל בקרמר דוידוביץ' אסטרטגיה ותקשורת