סביר להניח שהמשפט הדומיננטי במסדרונות השלטון בטהראן ביממה האחרונה היה "רק זה חסר לנו", בהתייחס למצבו של הנשיא בשאר אל אסד בסוריה. מתקפת הפתע של המורדים הסורים וההצלחה המסחררת שבאה בעקבותיה, מגיעה אחרי חודשים בהם "ציר ההתנגדות" בהובלת איראן נחלש באופן דרמטי, בעיקר בשל חיסול הכוח הצבאי של חמאס והפגיעה הקשה ביכולתו הצבאית של ארגון חיזבאללה. היחלשותו, שלא לומר אפשרות נפילתו של שלטון בשאר, עלולים להמשיך לכרסם באופן משמעותי בהשפעה הנחלשת ממילא של הציר במזרח התיכון בעקבות מלחמת חרבות ברזל.
אסד הינו חיוני לאיראן מכמה סיבות מרכזיות. בראש ובראשונה, בלי סוריה שתומכת בציר, יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לאיראן לחמש מחדש את חיזבאללה, צעד שהוא נדרש בראי השלטון באיראן כדי לחזק מחדש את הרתעתה אל מול ישראל.
אסד עצמו גם מאפשר את נוכחות המיליציות, חיזבאללה ואנשי כוח קודס במדינה, והוא תרם תרומה משמעותית לבניין הכוח הצירי. זה היה גם אותו אסד שאפשר לציר נגישות ליכולות אסטרטגיות אותן העבירה לו רוסיה, וגם ייצור משותף של יכולות צבאיות מתקדמות בתעשייה הצבאית הסורית - מכון סרס. וכלל, ללא הנאמנות של אסד לציר, ספק רב מאוד אם חיזבאללה היה מצליח לפתח יכולות צבאיות מדינתיות שסיכנו את ישראל במשך שנים.
לא לחינם ביקרו את אסד לאחרונה בכירים איראנים רבים, כדי לוודא שהלה נשאר תומך חזית ההתנגדות על רקע שמועות שהוא עלול "לגוון את משענותיו" ולחזק את קשריו עם העולם הסוני.
הבעיה המרכזית של איראן היא היכולת המוגבלת לעזור כרגע לאסד במלחמתו.
בניגוד לשנות השיא במאבק של אסד במורדים, היום איראן תתקשה מאוד לעזור לו "לצאת מהבוץ". זאת לאור העובדה שקאסם סלימאני, מי שהיה "הארכיטקט" שהוביל את הרוסים וחיזבאללה לעזור לאסד, חוסל לפני כמעט חמש שנים ומחליפו אסמאיל קאא'ני נחשב למחליף חיוור ולא כריזמטי שיתקשה מאוד לארגן את התמיכה הצבאית לה אסד נדרש.
בנוסף לכך, לאחר שנים של התמודדות עם המערכה שבין המלחמות, ההנהגה בטהראן מבינה היטב שכל סיוע משמעותי לאסד יתקף על ידי ישראל (גם מחשש שאותו ציוד יעבור לחיזבאללה), והדבר האחרון שההנהגה בטהראן רוצה היא לשלוח חיילים איראנים למערכה, שכן בפעם האחרונה שזה קרה השלטון בטהראן ספג ביקורת נוקבת שכן רוב החיילים שנשלחו חזרו בארון. הפעם, טהראן גם תתקשה מאוד להישען על יכולותיו של ארגון חיזבאללה, שעדיין מלקק את פצעיו מהמלחמה מול ישראל וספק רב אם הוא יכול להרשות לעצמו עוד "הרפתקה" צבאית בסוריה.
"בצוק העיתים", טהראן משליכה את יהבה כרגע על הזירה המדינית. במסגרת זו, פתח שר החוץ עבאס עראקשי במסע דילוגים בניסיון לגבות את אסד וכן להפעיל לחץ על תורכיה - שתנחה את המורדים לעצור באופן שיאפשר את כינוסה של ועידת אסטנה. זאת, בניסיון למצוא פתרון "דיפלומטי" למשבר הנוכחי.
טהראן מגבירה את התיאום בנושא עם רוסיה, כדי שגם זו תפעל כדי לעצור את המתקפה בסוריה.
חשוב לציין כי התערערות מעמדו של אסד בסוריה מגיעה בתקופה לא פשוטה לטהראן.
החשש מכניסת הנשיא טראמפ וחזרת הלחץ המקסימלי, מאבקי הירושה בתוך המשטר על רקע מצבו הבריאותי של המנהיג ח'אמנהאי והמוטרדות הגוברת מתקיפה ישראלית נוספת כנגד איראן, מכניסים את איראן, ביחד עם המצב בסוריה, למצב מורכב ומאתגר. טהראן תזדקק ללא מעט משאבים כדי לצאת ממנו במינימום נזקים.
דני (דניס) סיטרינוביץ' הינו עמית מחקר בתוכנית איראן במכון למחקרי הבטחון הלאומי ולשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ"ן