יוניפי"ל הוכיח עצמו כבלתי אפקטיבי בריסון ההתעצמות של חיזבאללה בלבנון. אבל יש מודלים מוצלחים יותר לכוח מסוג זה, כמו "כוח קוסובו" (KFOR) של נאט"ו, הפועל בזירת קוסובו משנת 1999 ומהווה דוגמה מוצלחת לגוף רב-לאומי אפקטיבי הנשען על החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, ומצליח לייצר ערך ממשי בשימור היציבות הביטחונית בזירה. התעצמות הלחימה בלבנון בין ישראל לבין חיזבאללה, החל מסוף ספטמבר 2024, הוכיחה הלכה למעשה את אי האפקטיביות של כוח האו"ם הזמני בלבנון - יוניפי"ל (UNIFIL) - בהסדר מדיני עתידי.
ההחלטה, שאושרה פה אחד בידי כלל חברות מועצת הביטחון, קבעה כי 15,000 חיילי יוניפ"יל חמושים יתפרסו בדרום לבנון, בשטח המצוי מדרום לנהר הליטני, במטרה להבטיח את שימור הפסקת האש ולמנוע פעילות מלחמתית עוינת במרחב זה. קונקרטית, סעיף 11 בהחלטה קבע, כי בסמכותו של הכוח יהיה "לעקוב אחר הפסקת הפעולות ההתקפיות, ללוות ולתמוך בכוחות הלבנונים בעת התפרסותם בדרום, לסייע בהגשת סיוע הומניטארי ולסייע לצבא לבנון בצעדים להקמת האזור המפורז". בהמשך, סעיף 12 הדגיש, כי בסמכותו של יוניפי"ל "לפעול נגד ניסיונות בכוח למנוע ממנו למלא את תפקידו, ולהגן על אנשי האו"ם, מתקניו וציודו". אך העובדה שלכוח אין סמכויות אכיפה אקטיביות הוא כשל קולוסלית.
כוח קוסובו" כמודל אפשרי לכוח שמירת שלום אפקטיבי
"כוח קוסובו" הוקם מתוקף החלטת מועצת הביטחון 1244 מיוני 1999, במטרה למסד כוח שמירת שלום אפקטיבי בהובלה ותחת פיקוד של ברית נאט"ו במרחב קוסובו. זאת, לאחר סיום ההתערבות הצבאית של נאט"ו בזירה בעקבות המשבר ההומניטארי החמור שנוצר לאחר המלחמה בין יוגוסלביה (תחת משטר מילושביץ) לבין קוסובו - ה-Kosovo Liberation Army, שבין תוצאותיה היו יותר ממיליון עקורים. הקמת הכוח התאפשרה כנגזרת מההבנות שהושגו בין נאט"ו לבין השחקנים המרכזיים בסכסוך, בדגש על ממשלת סרביה. הגם שבתחילת דרכו הכוח מנה עשרות אלפי חיילים, עם השנים מספרם פחת עד כדי כ-4,000 חיילים כעת, שמקורם ב-32 המדינות החברות בנאט"ו ובמדינות השותפות של הברית. אנשי הכוח פועלים לצד משטרת קוסובו וגוף פיקוח של האיחוד האירופי - EU Rule of Law Mission.
כוח קוסובו של נאט"ו בפעולה
החלטה 1244 קובעת, כי משימותיו העיקריות של הכוח מתמקדות בהבטחת ביטחון וחופש תנועה לכלל הקהילות במרחב קוסובו, הרתעה מפני "פעילות עוינת" והבטחת סביבה בטוחה לדיאלוג בין הצדדים לסכסוך. קונקרטית, ההנחיות המבצעיות של נאט"ו המנחות את פעילות כוח KFOR קובעות, כי הכוח מוסמך להשתמש בכוח צבאי להגנה על אזרחים במרחב, לשימור היציבות הביטחונית, להגנה על מוסדות שלטון ולהגנה עצמית על הכוח במידת הצורך.
בשונה מהחלטה 1701 אודות סמכויות יוניפי"ל, החלטה 1244 מעניקה לנאט"ו - השושבינה של כוח KFOR - גמישות מבצעית מלאה בהגדרת ההנחיות האופרטיביות המנחות את פעילות הכוח. זאת, באופן המשקף בפועל את האינטרסים הביטחוניים הרחבים של ברית נאט"ו, ללא הגבלה ממשית מצד בעלי עניין נוספים. הכוח מורכב מ-5 'קבוצות משימה' (Task Forces), כל אחת מהן בהובלת חברה אחרת בברית נאט"ו, אשר בשנים האחרונות נפרסו מחדש ל-2 פיקודים אזוריים (Regional Commands).
הכוח אף זכה לשבחים רבים בקרב גורמים בינ"ל רבים במשך 25 שנות פעילותו, ונחשב כאחד המודלים המוצלחים לכוח שמירת שלום בעת המודרנית, לצד משימות כמו כוח האו"ם לשמירת שלום בנמיביה (UNTAG), כוח נאט"ו בבוסניה (SFOR) וכוח המשימה של האו"ם בהאיטי (MINUSTAH).
ד"ר אייל רובינסון הוא עמית מחקר ב ICGS, המרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל ומומחה ליחסים בינ"ל וביטחון בינ"ל מהמחלקה למזה"ת ומדע המדינה באוניברסיטת אריאל