בעוד ממשלת ישראל הכריזה השבוע על הפסקת אש בלבנון, בחזית הדרומית אין שום אופק להסכם, הסדרה או עסקה שתשיב את 101 החטופים שנמקים בשבי בעזה. "הממשלה הזו - וראש הממשלה בראשה - ויתרה על החטופים", אומר מישל אילוז, אביו של גיא אילוז ז"ל שגופתו מוחזקת בעזה, שמעיד על עצמו שהוא "מתוסכל מיואש ושבור" מלמעלה משנה של מאבק להשבת החטופים החיים ולהבאת בנו לקבורת עולמים בישראל.
"כבר 7-8 חודשים אני צועק בכל מקום שלא תהיה עסקה, כי נתניהו לא מוכן לשלם את מחיר ההתמודדות עם הכוחות המשיחיים בקואליציה שלו", הוא אומר בראיון לסופ"ש שלו. "מספיק לראות את ההסכם עם לבנון - שלכל הדעות הוא הסכם רע, עם חורים כמו בגבינה שוויצרית, שאנחנו מכריזים בו בריש גלי שאם יהיו הפרות נוכל לשוב לפעול, ובעזה שוללים את ההסכם - בדיוק בגלל הסיבה הזאת. כך שאם הממשלה הייתה רוצה אפשר היה לעשות הסכם גם בעזה", הוא אומר.
לדברי אילוז, "יש משוואה מאוד פשוטה: ציר הזמן הורג את החטופים. ככל שעובר הזמן החטופים שלנו מתים, גם בריאותית וגם בגלל הכוח שהצבא מפעיל - בלבנון אין 101 חטופים, אבל בעזה יש 101 חטופים שמתים ונמקים". הוא מוסיף כי אינו מאמין בטענת ראש הממשלה ומקורביו, שההסכם עם לבנון יקדם את השבת החטופים. "הלוואי, אני הראשון שאודה אם יתברר שטעיתי. אבל ההסכם לא יקרה ולא כי נתניהו לא יכול - אלא בגלל הבייס שלו, סמוטריץ, בן גביר, קרעי וכל החבורה הזו שאומרת כל יום שלא תהיה עסקה בעזה, כשהסאב טקסט הוא שלא יהיה הסכם על עוד לא ניישב את עזה".
אילוז סבור שמשפחות החטופים חייבות להתאחד ולהחריף את המאבק כדי לפרוץ את הקיבעון ואת נרמול הסיטואציה. "אם לא נקח את השליטה בידיים, נתאגד כ-101 משפחות ונהיה מוכנים לשלם מחירים, לא נצליח לשנות את המשוואה. מכונת הרעל דאגה לפצל את המשפחות, וללבות את השסעים והמחלוקות אבל אנחנו מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית וזה בסדר. אומרים עכשיו שלא יקרה שום דבר עד שטראמפ לא ייכנס לתפקיד כי נותנים מחווה - הילד שלי הוא לא מחווה - וגם לא החטופים האחרים. אותי לא מעניין לתת מחווה, אותי מעניין שתהיה עסקה מחר. אבל זה לא יקרה, כי אומרים נחכה לטראמפ. הרגנו את סינוואר, מוטטנו את חיזבאלה, מוטטנו את חמאס, חיכינו הרבה מאוד שלבים ושום דבר לא יקרה עד שאנחנו כ- 101 משפחות לא נשכב על הגדר, נחריף את המאבק ונגיע למצב שאנחנו מתבצרים כולנו בבית ראש הממשלה ברחוב עזה, או בכנסת בירושלים ועד נשק היום הדין - שביתת רעב המונית של כולנו - עד אז לא תהיה עסקה".
גיא אילוז, בן 26, איש מוזיקה וסאונד של היהודים ואמנים נוספים, עוד הספיק להתקשר לאביו לפני שנחטף ממסיבת הנובה ב7 באוקטובר, בעודו מסתתר בין העצים מירי מחבלים. "לא משנה כמה פעמים אשמע את השיחה הזו נהפכות לי הקרביים מבפנים", אומר אילוז בעודו מאזין להקלטות השיחה. במשך שלושה שבועות המשפחה לא ידעה דבר על מה עלה בגורלו, עד שקיבלו את הבשורה על כך שהוא חטוף בעזה. ואולם, שלושה שבועות לאחר מכן, אחרי עסקת החטופים הראשונה, הגיעה גם הבשורה על הירצחו בשבי. "אותם קציני מודיעין שהודיעו שגיא חטוף הודיעו שהוא איננו איתנו, וסיפרו שחטופה סיפרה שגיא לא שרד את הפצעים שהוא נפצע מהם. בהתחלה לא האמנתי, עד שקיבלנו טלפון ממיה רגב. נסענו לבית החולים ופגשנו ילדה מדהימה, וחזקה ושפרקה את מה שהיא ראתה ובעדות כל כך קוהרנטית שהאמנתי במאה אחוז. "חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה אני שמח שגיא נפרד מהעולם שלנו כשאת לצידו".
השבוע צוינה שנה לעסקת החטופים הראשונה, ושנה לידיעה על מותו של גיא, אך מבלי שלמשפחה ניתנה הזכות והאפשרות באמת לקבור את גופתו ולהיפרד. "זה סיוט. לצערי קברתי גם את אבא, את אמא ואחות שמתה מסרטן בגיל צעיר. ולדברים יש כרונולוגיה. כשיש גופה, מלווים את מי שחי עד יום מותו ומנשקים את המצח ונפרדים ופותחים את החלון כדי שהנשמה תפליג למחוזות אחרים. במקרה של גיא הכרונולוגיה הזו נסדקה ולא יהיה קבר. ישבתי שבעה מבלי שיש לי קבר, בלי היכולת שלי לתת נשיקה לבן שלי בני בכורי אהובי ולהפרד ממנו. ולעולם לא אצליח להיפרד מגיא ולו מהסיבה שלא תהיה לי גופה. אני לא אראה את גיא בפעם האחרונה. אני בטוח. עברה כבר יותר משנה, אני לא יכול לפרט אבל הגופה כבר לא תהיה גיא, כי הוא קבור אי שם בחולות של עזה. במקרה הטוב אני אקבל DNA ובמקרה הרע לצערי נהיה משפחה כמו של רון ארד".
לדברי אילוז, חשוב לו לסגור את המעגל ולהביא את בנו לקבורה בישראל, "אבל זה לא מה שמניע ודוחף אותי למלחמה. המלחמה שלי מתחילה במשפחות של חברים שלי - הילדים שלהם חיים לכל הרוחות, איך הם ישנים בלילה כשהם יודעים שמישהו מחבל במודע בתודעה הציבורית להחזיר את החטופים. ואני לא נלחם רק על 101 חטופים, אני נלחם על הערכים שלנו, והזהות שלנו כמדינה, ועל המשפחות שאני רוצה שיקירהן יחזרו בחיים והחללים שאני רוצה שיחזרו לקבורה ראויה".