שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים רבקה פרידמן פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם שכחו היום את העיקרון המנחה במשפט בכלל ובמשפט פלילי בפרט: עיקרון השוויון בפני החוק. השופטים שנעתרו לחלק מבקשתו של רה"מ לדחות את עדותו במסגרת תיקי האלפים, בהם הוא נאשם, נימקו את החלטתם בכך שנתניהו אינו ערוך להתחיל להעיד וכן בשל הצהרתו של סנגורו של נתניהו - עמית חדד שזוהי בקשת הדחייה האחרונה. אף נאשם אחר לא היה זוכה לארכות נדיבות כאלה במשפט שממילא מתנהל בעצלתיים.
למעשה, לא היה שום חדש בבקשה של נתניהו והשופטים אף ציינו זאת בהחלטתם, אך הטיעון לפיו הוא אינו ערוך להעיד, טיעון שכבר נדחה על ידי אותם שופטים בדיוק אך לפני שבועיים ימים, הצליח הפעם לשכנע את השופטים לשנות את דעתם ולתת ארכה קצרה. כדי להמחיש את כמה הבקשה הייתה לא חדשה, ניתן להסתכל עליה ולראות שהיא לא עברה הגהה מספקת ובקשת הדחייה נכתבה לאותו תאריך שכבר נדחה על ידי השופטים בעבר, כך שיש בו הנחת סלב.
ובעוד השופטים שכחו מתפקידם, הפרקליטות, גילתה עמוד שדרה ועמדה על דעתה שאין לדחות את העדות. על אופן ניהול התיק על ידי הפרקליטות עוד יכתבו ספרים, אני מניח, החל מההחלטה לא להגיש אישום של שוחד בתיק 1,000 ולכלול בתוכו את המיליארדר הנדיב ארנון מילצ'ן וכלה בהסתמכות על עד מדינה מפוקפק כמו שלמה פילבר. בשני המקרים הפרקליטות התבזתה, מילצ'ן עשה צחוק מהם בעדותו, והפרקליטות הודיעה לפילבר על כוונתה לבטל את הסכם עד המדינה איתו. הפעם במקרה הזה, הפרקליטות תפקדה היטב והזכירה לבית המשפט שיש צורך ציבורי בקידום המשפט, דבר שלא עזר לה לבסוף.
ומה לגבי נתניהו? הוא ימצא את עצמו ביום ראשון ביחד עם היועמ"שית באותו הצד, שניהם אמורים להגיש עמדה משותפת לבג"ץ לגבי הוצאת רה"מ לנצברות בתקופה בה הוא יעיד בבית המשפט, נמתין לראות מה יהיה כתוב בה.