עד כמה בנימין נתניהו רוצה את ההסכם הזה אפשר היה להבין אתמול בבוקר, כשבבת אחת פצחו שופרותיו בתרועות עידוד, הסבר, "פרשנות" ורשימות מלומדות על "יתרונות ההסכם".
אחר הצהריים צייץ אחד הכתבים הפוליטיים על התנגדות עזה באגף הימני של הקואליציה ל"הסכם דרמר". אתם מבינים? נכון לעכשיו, עד שהתמונה תתבהר, זה "הסכם דרמר". הס מלהזכיר את נתניהו. זה יהיה הסכם נתניהו, ברגע שנהיה בטוחים שזה הצליח. ואם ההסכם לא יצליח, חלילה? אז תרשמו: זה דרמר. רון דרמר. לדראון עולם. אם הכישלון יהיה חרוץ, צפו לכותרת בערוץ 14 בזו הלשון: "דרמר מידר את נתניהו מסעיפים בהסכם".
ויש בין השופרות את המהדרין, אלה שלא מוכנים לקחת את הסיכון אם ההסכם יצליח או ייכשל, ופורשים את מטריית ההגנה כבר עכשיו. יעקב ברדוגו הוא הנחות שבהם. אתמול הוא טען בלהט שההסכם הושג בגלל הלחץ של הרמטכ"ל. זה הרצי. זה לא ביבי. הרי ביבי פיטר את יואב גלנט בטענה שהוא תבוסתני ורופס ורוצה להפסיק את המלחמה בלבנון. זוכרים? זה קרה לפני שבועיים. והנה, הוא מפטר את גלנט ומיד חותם על הסכם. אז זהו, שהרצי הלוי מושך את ביבי באף.
מסכן ביבי. איך הוא עומד בכל זה? הרי הוא רק רוצה לעשות טוב. הוא רוצה להגיע לביירות, לפרק את חיזבאללה, לגייר את מועצת השורא ולהניף את דגל לה פמיליה בדאחייה. אלה "הם" שלא נותנים לו. מעשה שטן, תמיד יש מי שלוחץ עליו, ממדר אותו, מסתיר ממנו, לא מעיר אותו, לא מעדכן אותו, לא מושך בדש בגדו או מטעה אותו. תמיד. אלא אם כן מדובר בהצלחה.
לא צריך הרבה דמיון כדי לדעת מה היה קורה אם את ההסכם הזה היה מביא, חלילה, יאיר לפיד או, רחמנא לצלן, נפתלי בנט. ב"רשימת היתרונות" האינסופית שפירסם אתמול ינון מגל הייתה משתנה רק מילה אחת - יתרונות - ומוחלפת בחסרונות.
מאיפה אני יודע? ראשית, כי זה בדיוק מה שהם צווחו על הסכם טוב בהרבה, שעליו חתמה ממשלת בנט-לפיד - הסכם הגז עם לבנון. הסכם שבשורה התחתונה שלו ישראל לא מסרה כלום ולא ויתרה על כלום. השטח הימי שלבנון קיבלה התברר להיות נקי לגמרי מגז טבעי. מי ים, ותו לא. השטח שבו הכירה לבנון כריבונות ישראלית רווי בשדות גז טבעי בבעלותנו. ווין־ווין. ועל ההסכם הזה הם צרחו, צווחו וקשקשו שנתיים. חזרו לשלטון - ולא נגעו בו. לא ביטלו, לא שקלו מחדש, לא עשו כלום, מהסיבה הפשוטה: גם הם יודעים שההסכם טוב.
הסיבה השנייה שגורמת לי להאמין שנתניהו היה מתנפל על ההסכם הזה כאחוז אמוק לו היה באופוזיציה, היא שבאמת יש בו לא מעט חסרונות: אין אזור חיץ שיבטיח את שלומם וביטחונם של אזרחי הצפון; כל תושבי הכפרים בדרום לבנון חוזרים לבתיהם, חלק מהם אנשי חיזבאללה. הם יחזרו הביתה עם החיזבאללה; סעיף האכיפה על ידי צה"ל לא קיים בהסכם. הוא קיים בסוג של הסכמת צד עם האמריקאים. אף אחד לא יודע איך זה יקרה בשטח; ההסכם מתבסס על אכיפה של צבא לבנון. כל מי שמכיר את צבא לבנון ומבין את המצב בלבנון, יודע שזו בדיחה. וכן הלאה. ולכן אני יודע שנתניהו היה עושה קציצות מההסכם הזה לו היה באופוזיציה. שופרותיו היו מבעירים את הרחובות. אלא שעכשיו הוא ראש הממשלה.
בין האופציות העומדות בפני ישראל, ההסכם הוא האופציה הגרועה פחות. אני מבין את כאבם ודאגתם של תושבי הצפון. הם אלה ששילמו את המחיר עד עכשיו והם אלה שישלמו את המחיר, אם יהיה כזה, גם בעתיד. גם היום, למרות הדיבורים וההבטחות, הסיוע המובטח להם לא מגיע. מערכת החינוך שלהם מושבתת לגמרי כבר שבוע, גם ביישובים שלא מפונים. ועדת החינוך של הכנסת עוסקת השבוע בהנצחתו של הרב דרוקמן ובהנצחתו של הרב עובדיה. תושבי הצפון ננטשו לנפשם.
אלא שברמה האסטרטגית, ההסכם חיוני. ישראל השיגה במלחמה הזו הישגים אדירים, בלתי נתפסים. אף אחד לא היה חולם עליהם טרם נפתחה המלחמה. חיזבאללה הושפל עד עפר, הוכה שוק על ירך, איבד את כל בכיריו, את כל שרשרת הפיקוד הבכיר, את שדרת הפיקוד המבצעי ואת הפיקוד הזוטר. 3000 מחבלים נהרגו. תשתית הפשיטה לישראל הושמדה. חלק ניכר ממאגר הרקטות הושמד. יכולת השיגור נפגעה קשות. הדאחייה הרוסה. מועצת השורא ונסראללה שוגרו השמיימה. היכולות האסטרטגיות נשללו. וכן הלאה.
מכאן ואילך אפשר יהיה רק לרדת. החורף בפתח. הדשדוש הלבנוני מוכר לנו היטב. איראן עדיין חזית פתוחה. הגרעין עוד שם. יש 101 חטופים בעזה. הצבא עייף ושחוק. הסדירים עייפים, המילואימניקים קרועים. צריך להתארגן, לנוח, להתחמש ולסגור חזיתות פתוחות כדי להתמקד בדבר האמיתי.
מה שאי אפשר להסביר הוא העובדה שממשלת הימין על מלא מוכנה לסגור את החזית הצפונית, שבה נמצא האויב החזק באמת, בלי סידורי ביטחון ממשיים, בלי אזור חיץ ובלי ניצחון מוחלט, בעוד שהחזית הדרומית שנמצאת במצב טוב בהרבה עם אויב חלש בהרבה - את החזית הזו הממשלה מתעקשת לשמר.
טוב, זה לא סוד: בן גביר וסמוטריץ' לא יפילו את הממשלה על ההסכם עם חיזבאללה, וכן יפילו את הממשלה על הסכם מול חמאס. זו האמת המרה, הבלתי נתפסת, האיומה כל כך, האמת שמרוקנת את היהדות שלנו מתוכן ומנוגדת לכל הערכים שעליהם קמה ישראל.