לפני שהטפטוף ייהפך למבול: באירופה כבר מצפים למהגרים מישראל

אירופה מונה לאחור וזאת (עדיין) לא מטאפורה: בעוד חודש יחול כאן חג המולד והמבצעים שלקראתו, למשל אלה שיחולו ביום שישי הקרוב - בלאק פרידיי" - מעניינים את התושבים הרבה יותר מכל מבצע צבאי-ישראלי, בסכסוך שמידת העניין שלהם בו הולכת ופוחתת.

נכון שקשה לדבר על אירופה כמקשה אחת, אבל אפשר לומר שעבור תושבי המדינות שבהן אין ריכוז גבוה של מהגרים מוסלמים, נגמרה הסבלנות שנדרשת להבין את הקונפליקט המזרח תיכוני.

אם אחרי ה-7 באוקטובר של השנה שעברה, הזדעזעו רבים מפלישת העזתים לשטח ישראל והטבח הנורא שביצעו - ולאחר כמה שבועות עברו רובם להזדעזע מהתמונות שהגיעו מעזה (ולא שודרו בישראל), אזי עכשיו, בכל פעם שמישהו כאן שומע שאני מישראל, הוא מצקצק בלשונו בקטע של השתתפות בצער על שעלה בגורלנו לחיות במקום שבו הפך הקטל לעניין יום יומי. כבר לא הבעת עמדה בעד או נגד, אלא רק שאלות בנוסח: "המשפחה בסדר?"...

פורטוגל אינה המקום ללמוד בו על היחס לישראל באירופה, גם לא על הבעיות שמחוללת ההגירה: רוב המהגרים כאן הם מארצות שהיו קולוניות פורטוגליות בעבר הרחוק או הקרוב יותר, מברזיל ועד לאנגולה. כלומר, הם היגרו לכאן כדי להיטיב את מצבם הכלכלי, אבל ללא אג'נדה ג'יהאדיסטית, שבה מחזיקים רבים מאותם "פליטים" שייצרו ארצות מוסלמיות בעשור האחרון.

זה לא אומר שלפורטוגלי השמרן אין בעיות עם ההגירה (מפלגות הימין התחזקו מאוד גם כאן), אבל לפחות הוא לא צריך להתמודד עם תופעות של מי שמכריזים שבקרוב ישליטו את חוקי השריעה על ארצו.

במהלך שלושת השבועות שעשיתי כאן, יצא לי ללמוד גם על הלך הרוח בעיקר בקרב סטודנטים צעירים.

חלקים גדולים מהם הם פרו-פלסטינים, אבל לא מתוך הכרת הסכסוך הישראלי-ערבי, אלא דווקא משום שהם לא יודעים עליו ככמעט כלום (מלבד מה שהם רואים בחדשות - וגם זה במידה פחותה בהרבה מכפי שנהוג לחשוב בישראל). התמיכה בפלסטינים מתיישבת אצלם עם אג'נדה ליברלית קלושה, כזאת שמקדשת את החירות ולפיכך עוינת את הכיבוש.

איך זה מתיישב למשל עם דיכוי נשים בחברה המוסלמית או בהשלכה של הומוסקסואלים מצריחי מסגדים? זה לא, כך גם איסור על שתיית אלכוהול, ובכל זאת - המרצ'נדייז של המאבק הפלסטיני בדמות כאפיה, משתלב לא רע עם אופנת החורף.

יש כאן כמובן גם אלמנט של מרד בדור ההורים השמרני, שבהכללה אוהד את הרעיון הציוני. המאבק בדור הקודם שמסמל את העבר הקולוניאליסטי, מתורגם להזדהות עם המאבק במה שנתפס כקולוניאליזם ציוני.

גם זה קורה כאן רק בשוליים של השוליים ומתרגם למעט מאוד אקטיביזם. תלייה של דגל פלסטין בחלון דירת הסטודנטים, למשל.

לא כך הוא הדבר באשר לצעירים ממדינות אירופה שבהן יש ריכוז גבוה יותר של מהגרים. הם רואים כבר סכנה של השתלטות עוינת על ארצם. אמנם בארצות סקנדינביה למשל (ובהכללה כמובן) האהדה למאבק הפלסטיני היא כמעט מוחלטת (ולרוב גם מנומקת יותר), אבל בקרב מי שמוצאם בגרמניה או צרפת, למשל, שתי המדינות הגדולות והמשמעותיות ביותר באירופה, התמונה כבר מורכבת יותר.

הם מבינים פתאום שהעניין הוא לא לאהוד את החלש והמסכן, כביכול, אלא שאותו מסכן הוא בבחינת זאב בעור של כבש.

הם מתחילים להבין שהמאבק הפרו פלסטיני ברחובות אירופה, לא נועד רק להיטיב את מצבם של העזתים, אלא שהוא מתודלק על ידי גורמים שמבקשים לנצל אותו כשמן על מדורת האסלאם הקיצוני.

"במשך הרבה שנים הדבר שעשינו בכל פעם שנתקלנו באלימות מצד מוסלמים היה להתעלם, להביט לכיוון השני", אומר סטודנט מצרפת. האגרסיביות שהוליד המפגש בין מהגרים חדשים מארצות ערב, לבין הדורות השני והשלישי של מהגרים ותיקים יותר מארצות האסלאם, בלבלה כהוגן את האירופים שחונכו על ברכי הסובלנות, לקח של הוריהם וסביהם מהגזענות האלימה שחוללה את מלחמת העולם השנייה.

הכי מבולבלים הם הגרמנים: איך צעיר ליברלי מגרמניה אמור לבטא את הפחד שלו מהגירה מוסלמית, שאינה מעוניינת להיות חלק מהדמוקרטיה המערבית, אלא רק לנצל אותה למטרת כיבוש?

איך הוא יכול להגביל הגירה או את זכויות המגרים לעשות כרצונם בארצו שלו, מבלי להיות דומה מדי לסבא-רבא שלו...? אין לו אפילו את הכלים להתחיל ולנסח תגובה למצב הזה.

את הבלבול הזה הייתה יכולה ההסברה הישראלית לנצל לטובתה, אלא שהיא לא קיימת. למרבה המזל, ממש כשם שיוזמות פרטיות הן שתפקדו בישראל בכל מקום שממנו נעדרה ממשלת חדלי האישים וחסרי הכישורים, כך גם בכל הקשור להסברה. סטודנטים ישראלים, אנשי עסקים ואפילות תיירים, אורחים לרגע, שמייצגים ישראלי שפוי, עושים הסברה טובה בהרבה מאשר הציוצים המתלהמים של מי שהפך משר חוץ לשר ביטחון, בטח הרבה יותר מאלה של השר החדש.

הן אלה גם אלה מיועדים לבייס בישראל, לא כדי להפוך אפילו אירופי אחד לתומך ישראל או לפחות למי שמבין אותה קצת טוב יותר, כמתחייב מתפקידם.

נכתב כאן לא מעט על ההגירה המוסלמית שמבלבלת כהוגן את האירופים. ברמת הממשלה, שמבקשת לשמור על יציבות, רואים יישור קו עם העמדה האנטי-ישראלית, כלומר, פוליטיקה נבזית שמבקשת להרגיע את המיעוט המוסלמי הגדול בארצותיהם.

בקרב האזרחים המצב שונה - ולראייה התחזקות הימין, כולל השוליים הקיצוניים שלו, כמעט בכל מקום באירופה. הבעיה היא שהימין הקיצוני הוא פתרון מסוכן מאוד. לא רק בגלל העבר האפל שלו והקשר שלו לאנטישמיות, אלא גם בגלל שהוא דוחק החוצה אוכלוסייה משכילה.

פגשתי כאן גם הונגרים. מדינת המוצא שלהם שנשלטת בידי ממשלת ימין קיצוני, הפכה מאחת משונאות היהודים הגדולות ביותר במלחמת העולם השנייה, לתומכת הכמעט יחידה של ישראל בזירה האירופית היום.

הבעיה היא שמחוץ לשאלה הישראלית, קשה להונגרים צעירים רבים לחיות במדינה לאומנית-ימנית-קיצונית. אפילו כאן, בפורטוגל שאינה יעד הגירה קלאסי, אפשר למצוא הונגרים שמאסו בשלטון שהופך את מדינתם לפחות דמוקרטית בכל יום שעובר.

כן, גם זה לקח חשוב לישראלים. רוב הישראלים שפוגשים כאן הם מי שהיגרו לכאן בימי המהפכה המשפטית (המתחדשת ביתר שאת עתה). נכון שיש להם סיבות טובות אחרות, בעיקר כלכליות, אבל הם נדחקו החוצה בגלל מה שהם מפרשים כשחיקת אופייה הדמוקרטי של ישראל.

האם הם טועים ודנים את עצמם ואת צאצאיהם לחיים של מי שמצויים תמיד בסכנה של לחזור ולהיות מיעוט נרדף, או שמא הם החכמים שהקדימו לראות את הנולד? ובכן, גם אחרי כמעט חודש כאן, קשה מאוד לספק תשובה.

מה שבטוח הוא שישראל כבר מדממת החוצה חלק מהאנשים היותר מוכשרים שלה. זו כבר לא בריחת-מוחות, אלא תנועת הגירה קטנה. אם לקחת הימור לא מאוד פרוע, אזי המיליה שלהם בישראל מחכה עדיין לראות כיצד יתפתחו הדברים לאחר המלחמה.

שובה של ההפיכה המשטרית או ניצחון הימין בישראל בבחירות 2026 (אלא אם כן ההפיכה המשטרית תמנע אותן) עלולה להפוך את הטפטוף הזה למבול של מי שנותנים עדיין עוד צ'אנס לקפלן, עם הפנים לנתב"ג...

למה מבול? כי בניגוד לפליטים אחרים שמגיעים לארצות היעד שלהם בחוסר כל, דווקא מהגרים פוטנציאליים מישראל ימצאו "סלי קליטה" לבעלי מקצועות מבוקשים (לאו דווקא מישראל, כמובן) ברחבי אירופה. אם אומת הסטרטאפ תתפרק, יתחרו ביניהן לא מעט ארצות על השלל.

תחשבו עליהם מה שאתם רוצים, תקראו להם באיזה שם שיעלה על דעתכם, אבל זכרו רק זאת: עוד קצת "רפורמות" מבית מדרשם של לוין, קרעי או גוטליב - ומה שהיום הוא זליגה, יהיה לשיטפון.