לפעמים, תחת עננת המלחמה והנופלים שעליהם אנו מתבשרים כמעט בכל יום, ובתוך סבך הפוליטיקה והניסיונות לשלוט על הנרטיב וסדר היום הציבורי - אנחנו נוטים לשכוח נושאים 'פעוטים' שבמציאות רגילה היו אמורים לפתוח את המהדורות.
אחד כזה מבליח מדי פעם בסדר היום הפוליטי - כמו הניסיון להעביר חוק שיאפשר למשפחות חייבי גיוס להמשיך לקבל הנחה ממשלתית במעונות יום לגיל הרך. מתחילת שנת הלימודים, שר העבודה, יואב בן צור (ש"ס), מונע סבסוד מעונות יום לכלל הזכאים במדינת ישראל. נחזור ונדגיש - שר בממשלת ישראל התעקש עד לפני ימים אחדים לא לחתום על תקנות המאפשרות מתן סבסוד עלות מעונות יום לפעוטות, באופן שמביא אלפי משפחות בישראל לשלם אלפי שקלים נוספים בכל חודש.
בן צור לקח את רוב המשפחות האלו, אשר עומדות בתנאי זכאות שנוגעים לרמת הכנסה ולאחוז היקפי המשרה של האם, כבנות ערובה במאבק של הפוליטיקאים החרדים נגד הגיוס לצבא. מדוע הוא עשה זאת? כי בהתאם להחלטת בג"ץ ולהחלטות של הממשלה שהוא בעצמו חבר בה, ישנן משפחות חרדיות שאינן זכאיות עוד ליהנות מהסבסוד משום שהאב חייב גיוס ולא נכנס יותר תחת קריטריון הסבסוד של "הורים לומדים", שכולל תלמידי הישיבות.
בן צור לקח את רוב המשפחות האלו, אשר עומדות בתנאי זכאות שנוגעים לרמת הכנסה ולאחוז היקפי המשרה של האם, כבנות ערובה במאבק של הפוליטיקאים החרדים נגד הגיוס לצבא. מדוע הוא עשה זאת? כי בהתאם להחלטת בג"ץ ולהחלטות של הממשלה שהוא בעצמו חבר בה, ישנן משפחות חרדיות שאינן זכאיות עוד ליהנות מהסבסוד משום שהאב חייב גיוס ולא נכנס יותר תחת קריטריון הסבסוד של "הורים לומדים", שכולל תלמידי הישיבות.
שופט בג"ץ, נועם סולברג, ביקש מהמדינה לתת תשובה להצעת פשרה שבמסגרתה תוך חודש ייחתמו התקנות לכלל אוכלוסיות הזכאים, ובמקביל תתאפשר בחינת הקריטריונים הנוגעים לקבוצה הקטנה של תלמידי ישיבות שחייבים בגיוס.
על אף המהלך הנבזי של השר בן צור, צריך להגיד משהו על המשפחות החרדיות שסובלות באופן עקיף באירוע הזה: צודקים הטוענים שביטול דרסטי של הטבות וסובסידיות ממשלתיות בכלל, ובפרט ביטול הזכאות לסבסוד מעונות יום, סביר שלא ישליך אף תלמיד ישיבה חרדי לזרועות החטיבה החרדית החדשה שהוקמה בצה"ל. עוד יש לציין, כי על אף הציניות וחוסר האחריות של ראשי המפלגות החרדיות, בסופו של דבר משקי בית שתכננו את מסגרות הלימודים לילדיהם לשנת הלימודים הנוכחית, לא ציפו שהסבסוד, ששווה אלפי שקלים בחודש, יילקח מהם.
המנהיגים הפוליטיים לא תיווכו להם שזו אפשרות; וצעד ש"חותך" באופן מיידי כל כך הרבה כסף שנחסך בהוצאות מהתקציב המשפחתי הוא קשה וקיצוני - הן למשפחות שבהן האב הוא חייב גיוס, והן לכלל המשפחות הזכאיות. אפשר- וצריך היה, ועוד אפשר לעשות זאת - לקבוע הוראות מעבר שיאפשרו הורדה הדרגתית של הסבסוד.
ברור לכולם שחרדי שמפר צו גיוס לא ייתפס ויילקח לכלא 4 או 6 - בניגוד למי שאינו חרדי ואינו מתגייס למרות צו שקיבל; אבל אין סיבה שימשיך ליהנות מהטבות כלכליות שהציבור כולו מממן באמצעות תשלומי המיסים. ונכון, זה הצעד המוסרי והכלכלי הצודק והראוי - אבל צריך לבחור בדרך הכי פחות כואבת לבצע אותו.
בימים שבהם אנו מותקפים מכל עבר - בחזיתות השונות שבהן עודנה מתחוללת המלחמה ובחזית הבינלאומית, קשה להבין איך עדיין מסוגלים מקבלי החלטות לנקוט במידת סדום ולפגוע באופן ישיר במשפחות רבות בישראל למען אינטרס מגזרי צר. אך גם כשמהלך פוגעני כזה מתרחש, צריך לזכור - החרדים אינם מקשה אחת, ויש בהם רבים ורבות שסובלים מהחלטות המנהיגות הפוליטית והרבנית שלהם. אסור לנו לשתף פעולה עם פגיעה לא פרופורציונאלית באף מגזר וקהילה, גם אם המצב והשעה מצריכים עדכון דחוף במאזן הזכויות והחובות של אזרחים ושל סקטורים מסוימים בחברה הישראלית.
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה במכון הרטמן.