יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים המצוין היום (שני) בישראל, בצל מלחמת חרבות ברזל. הנתונים שנחשפים לציון היום מעידים כי אמנם נרמשה ירידה בפניות למרכזי הסיוע ובקשות לעזרה, אך לא בטוח שמדובר בהוכחה לכך שהמצב משתפר - אלא בדיוק להפך. הנשים, כך נדמה, "מבינות" שהן נמצאות במצב מלחמה, מקדישות לעצמן ולמצבן פחות תשומת לב - ואז הסכנה מבית היא גדולה הרבה יותר.
"בעלי לשעבר הכה אותי, חנק אותי, אנס אותי פעמים רבות גם ליד הילדים שלי. הוא היה קופץ לי על הצוואר ועל הבטן בזמן שהייתי בהיריון עם הילדים שלנו", סיפרה נעמה (שם בדוי) צעירה בשנות ה-30 לחייה ואם ל-3 ילדים. "במשך 7 שנים סבלתי מהתעללויות רבות מבעלי לשעבר, הוא הכה אותי ואת ילדיי", המשיכה נעמה: "זה לא התחיל בלתת כאפה, אחרת הייתי קמה וישר הולכת ממנו, אלא עם מניפולציות רבות ומשחקים פסיכולוגיים - האלימות הייתה בהתחלה בגדר סוג של צחוק. הוא כל הזמן היה שואל אותי "מה את נעלבת"?, עם הזמן זה נמשך לפגיעות פתאומיות. לא ידעתי מאיפה זה הגיע - הוא שבר לי את הלסת".
"בדיעבד אני מבינה היום שעברתי את כל שרשרת האלימות. הוא אמר לי במספר פעמים שהוא לא רוצה לחיות. הוא היה הולך עם סכין בבית ואיים להתאבד. אני זוכרת שהוא היה אומר לי שהמחשבה שלו היא רק אם להשאיר אותי בחיים כדי שאראה את הילדים סובלים", המשיכה נעמה. "הוא כל הזמן היה אומר לי שאני משוגעת. שאני שוכחת דברים בבית, הייתי שמה קפה על השולחן חוזרת והקפה נעלם, פתאום גם הארנק שלי נעלם איתו. לא הייתי קולטת את המשחקים הקשים שלו, היום אני מבינה מה שקרה לי", משחזרת.
"לא האמנתי שמישהו שהתחתנתי איתו יכול לעשות לי כל כך רע. הוא היה כועס על הילדים, היה חושב שהם מחליפים אותו ומתחרים איתו ומכה אותם כל הזמן כצורת חינוך. הוא היה מוציא את כל הזעם שלו על הילדים, הוא אנס אותי המון, כשהוא היה נכנס הביתה הוא היה משוגע. כשהיינו יוצאים החוצה הכל השתנה. תמיד כלפי חוץ הוא היה נעים הליכות, אבל הוא גם הזהיר אותי מהרגע שבו אספר על מה שאני עוברת בבית, הייתי נאיבית", הדגישה.
נעמה הגיעה למקלט לנשים מוכות לאחר שגילו כי אחד הילדים הגיע עם סימני אלימות לבית הספר.
"תמיד היו צעקות והשכנים שמעו את מה שאני עוברת, אבל שום דבר לא יצא החוצה. בהזדמנות אחת סיפרתי לאחת מהעובדות הסוציאליות ברווחה את מה שעברתי, פחדתי מאוד כי הוא היה מאיים עליי שאם אספר מה שהוא עושה לי זה יהיה הסוף שלי. בתוך תוכי, לא הבנתי עד הסוף שאני אישה מוכה. תמיד סיפרתי את מה שעברתי כאילו מישהי אחרת עוברת את זה. הגעתי למקלט לנשים מוכות, שם הסבירו לי מה זה אומר אישה מוכה, היום אני משתקמת וממשיכה בחיי ולא מביטה לאחור", הסבירה נעמה ששיתפה כי לאחרונה היא קיבלה את הבשורות כי לאחר חמש שנים של המתנה, יוגש כתב אישום נגד בעלה לשעבר על מסכת ההתעללויות שעברה.
"חמש שנים לאחר שאזרה אומץ והגיעה למקלט לנשים נפגעות אלימות, ולאחר שעברה אלימות קשה במשך 7 שנים, החליטה סוף סוף הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד מי שהיה בעלה, שהתעלל בה ובילדיה קשות", אמרה ורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת לא. לאלימות נגד נשים.
"זוהי סגירת מעגל עבורה ועבור ילדיה, לאחר שבמשך שנים הוא הכחיש שנהג באלימות ובהעדר ראיות לא יוכלו להעמידו לדין". לדברי דנציגר, לא כל הנשים זוכות לסגירת מעגל שכזו, שכן לעיתים לא מאמינים לקורבן האלימות ומגלים סלחנות כלפי הפוגע. נעמה חוותה אלימות על סוגיה השונים: אלימות פיזית קשה עד כדי סכנת חיים, אלימות מינית, התעללות נפשית ופסיכולוגית ועוד.
לאחר שיקום, תמיכה וליווי של צוות המקלט לנשים נפגעות אלימות וילדיהן ובשנים האחרונות, מאז עזבה המקלט ודירת המעבר, היא מתגוררת עם ילדיה, בדירה שכורה, עובדת במשרה מלאה במקצוע חדש שרכשה לאחר עזיבת המקלט ומצליחה לנהל חיים עצמאיים זאת ההוכחה כי אפשרי לצאת ממעגל האלימות ולהתחיל בחיים חדשים נטולי אלימות כפי שעשתה נעמה.
כאמור, מתחילת שנת 2024 ועד ל-1 בנובמבר התקבלו 4,869 פניות בנוגע לאלימות במשפחה במשרד הרוווחה והביטחון החברתי. מדובר על ירידה של כ-20% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה. גורמי המקצוע במשרד מעריכים כי הסיבה לירידה בפניות נובעת מחשש לביצוע מהלכים משמעותיים בזמן מלחמה, פגיעה בתחושת הביטחון ואי ודאות כלכלית.
"רוב הנפגעות, לצערנו, לא פונות לשירותי הרווחה או לשירותים נוספים. המספר האמיתי גבוה בהרבה מהנתונים שברשותנו, כך אמרה טלי רוזנפלדר, מנהלת תחום אלימות במשפחה במשרד הרווחה והביטחון החברתי. "אחד מתפקידינו המרכזיים הוא לעודד את הפניות לשירותים שלנו, בין אם מדובר בנפגעות מצוקה ואלימות, ובין אם באנשים שנמצאים במצוקה ונוקטים באלימות כלפי נשים ובני משפחתם. לצערנו, הטיפול שלנו מוגבל לחלק קטן ממי שנמצא בתוך מעגל האלימות, בעוד שההערכות מדברות על יותר מחצי מיליון נשים שנפגעו".
רוזנפלדר התייחסה להשפעת המלחמה על המצב ואמרה:
"אנחנו יודעים שהמלחמה השפיעה באופן משמעותי על הפניות לעזרה. נשים שנמצאות במעגל האלימות הן בסכנה גוברת. אנו רואים עלייה ברמות המצוקה הנפשית, הלחץ, חוסר האונים, וכן עלייה בתחושת האיום בשל המציאות הכלכלית הקשה והחשש מהימצאות נשק סביבן. אנחנו מבחינים בכך שנשים פונים פחות לעזרה ומנסות להתמודד לבד. המלחמה, שנמשכת, מונעת מנשים רבות לפנות זמן לעצמן ולפנות לעזרה. רבות חוששות לעזוב את הבית בשל קשיים כלכליים, והאלימות רק מתגברת".
עוד הוסיפה רוזנפלדר:
"אנחנו מעניקים סיוע רב לכלל האוכלוסייה, ובפרט לנשים נפגעות אלימות. לרשותנו 171 מרכזים למניעת אלימות במשפחה, המספקים ליווי, טיפול ושירותי חירום לנפגעות. במרכזי החירום, כמו מרכזי אלומה, הנשים יכולות לקבל ייעוץ משפטי, ליווי בהגשת תלונה במשטרה, ועזרה בקבלת החלטות להמשך דרכן. חשוב להדגיש שהסיוע ניתן באופן אנונימי ואינו מחייב פתיחת תיק ברווחה. אנחנו כאן עבורן, רק מבקשים שיפנו יותר לעזרה".
"171 מרכזים שערוכים לקבל את הנשים והילדים למניעת אלימות במשפחה"
על פי הנתונים שפרסם המשרד, מספר הנשים והילדים ששהו במקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן מ- 7.10.23 ועד 7.10.24 עומד על 626 ו-933 בהתאמה, ירידה של כ-14% וכ-12% בהתאמה בהשוואה לשנת 2023. יחד עם זאת גורמי המקצוע במשרד מעריכים כי לאחר המלחמה צפוי זינוק במספר הנשים שיפונו למקלט עם ילדיהן והגדיל את מספר החדרים הפנויים לקליטתם.
בנוסף, מה-7 באוקטובר 2023 אנו רואים ירידה של 11% בפניות לקבלת סיוע בתחום האלימות במשפחה ועד אוקטובר 2024 נפתחו 7,026 תיקים חדשים בתחום האלימות במשפחה לעומת 7,936 בשנה שעברה.
עוד ניתן לראות כי על פי סקר של הלמ"ס בשנת 2023, 551.1 אלף נשים בנות 20 ומעלה (%17.5 מהנשים בגילים אלו) דיווחו על היפגעות מעבירות שונות. 5.7% מהנשים ציינו כי נפגעו מהטרדה מינית, לעומת 0.9% מהגברים. 3.9% מהנשים דיווחו על היפגעות מאלימות או איום באלימות, לעומת 6.3% מהגברים. בנוסף, נרצחו 32 נשים. ב-11 מהמקרים החשוד ברצח הוא בן זוג (34.4%), ב-7 מקרים החשוד הוא בן משפחה אחר (21.9%) וב-14 מקרים החשוד אינו קרוב משפחה (43.8%).
לסיוע וקבלת תמיכה ניתן לפנות למוקד 118 של משרד הרווחה והביטחון החברתי.
קו החירום של עמותת לא. לאלימות נגד נשים פועל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ונותן מענה במגוון רחב של שפות בטלפון 6724*