הרצח הטראגי של הרב צבי קוגן באיחוד האמירויות הערביות בסוף השבוע הותיר בהלם את חברי בקהילה היהודית ועורר מחדש שאלות קריטיות לגבי היציבות האזורית ועתיד יחסי ישראל עם מדינות ערב. לאחר שגורמים בישראל תייגו את הרצח כ"פעולת טרור אנטישמית", התעוררו במהירות חשדות בנוגע לקשרים פוטנציאליים לאיראן ולמתיחות הגיאופוליטית הרחבה יותר במזרח התיכון. הרצח הזה מגיע בעיצומו של שינוי מהותי בדיפלומטיה המזרח תיכונית, במיוחד סביב סוגיית ההתקרבות בין ישראל למספר מדינות ערביות, ובהן איחוד האמירויות, ואולי בקרוב גם סעודיה.
איראן רואה בישראל יריבה אזורית ובתוך כך דואגת לאיים על האינטרסים האידיאולוגיים והאסטרטגיים שלה. המשטר האיראני עושה את זה באמצעות טיפוח של ארגוני הפרוקסי כמו חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה ומיליציות שונות בסוריה ובעיראק, כולם עוסקים בפעולות נגד מטרות ישראליות ויהודיות. ההנהגה בטהרן נוהגת לעתים קרובות להשתמש ברטוריקה אנטי-ישראלית כדי לעורר תמיכה מקומית ולגייס בעלות ברית באזור, במיוחד בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
למרות שבאיחוד האמירויות מנהלים קשרים דיפלומטיים עם ישראל מאז החתימה על הסכמי אברהם לפני כארבע שנים, שיתוף הפעולה הזה לא הפחית מאום מהאיזון העדין שמתקיים באיחוד האמירויות בין שמירה על הקשרים עם ישראל וניהול יחסיה האזוריים עם איראן.
השפעתה של טהראן במדינות המפרץ, במיוחד באמצעות תמיכה במיליציות החמושות, הייתה ונותרה דאגה ממשית עבור הנהגת איחוד האמירויות ושאר מדינות המפרץ המתונות. לשירותי המודיעין של איראן יש היסטוריה מתועדת היטב של פעילות חשאית באזור, כולל מקרים של חטיפות והתנקשויות של אנשים הקשורים לישראל או לאינטרסים מערביים.
הרצח של הרב צבי קוגן באיחוד האמירויות בסוף השבוע, שאולי בוצע על ידי רשת הקשורה לפעילים איראנים, לא הוא לא חסר תקדים. הרפובליקה האסלאמית פגעה בעבר לא אחת בדמויות שהיא תפסה כעוינות, אפילו במדינות כמו איחוד האמירויות. העובדה שקוגן היה דמות ציבורית, יהודית במפרץ, נציג חב"ד ליובאוויטש באבו דאבי, הפכה אותו לסמל פוטנציאלי של ישראל והנוכחות היהודית באזור - שניהם אינם מקובלים על טהראן. למרות שאין ראיות ישירות הקושרות כרגע את איראן לרצח זה, העיתוי והאופי עולים בהחלט בקנה אחד עם האסטרטגיה הרחבה יותר של איראן של הפעלת לחץ על יריביה האזוריים, במיוחד כשהמתיחות מתלקחת בין ישראל לבין הפרוקסי האירניים כמו חמאס וחיזבאללה.
החתימה על הסכמי אברהם סימנה שינוי היסטורי בדיפלומטיה המזרח תיכונית. לראשונה מזה עשרות שנים, מדינה ערבית נורמלה רשמית את היחסים עם ישראל, ושברה טאבו אזורי ארוך שנים. לאחר מכן הגיעו הסכמים דומים עם בחריין, מרוקו וסודאן, מה שמאותת על מגמה רחבה יותר, אם כי בזהירות המתבקשת, לנורמליזציה עם העולם הערבי. עבור ישראל, הסכמי אברהם היו הזדמנות לחזק את הקשרים הדיפלומטיים, הכלכליים והביטחוניים עם מדינות המפרץ, ובמיוחד עם איחוד האמירויות שהפכה לשותפת מפתח.
מבחינת איחוד האמירויות, ההחלטה לאמץ את ישראל נבעה מכמה גורמים, כולל סוגיות ביטחוניות הנובעות מהשפעתה האזורית הגוברת של איראן, הרצון לקיים שיתופי פעולה כלכליים והדחיפה למודרניזציה. באיחוד האמירויות להוטים להפחית את התלות בארה"ב ולשפר את היחסים עם ישראל, במיוחד כששתי המדינות מתמודדות עם איומים משותפים מצד איראן. עם זאת, השאפה הזאת מגיעה עם המון אתגרים פנימיים. למרות היתרונות של הידוק הקשרים עם ישראל, עדיין יש חלק נכבד מאוכלוסיית האמירויות, כמו גם דעת הקהל הערבית הרחבה יותר, שאוהדת את המטרה הפלסטינית. הדבר יוצר סביבה מקומית ואזורית מורכבת שבה פעולות הנתפסות כטובות לישראל עשויות לעורר רגשות אנטישמיים ומחאות אנטי-ישראליות.
הרצח של הרב קוגן עשוי לשקף את הסיכונים ההולכים וגדלים של המתחים הללו, במיוחד ככל שתהליך הנורמליזציה עם ישראל הולך ומעמיק. למרות שממשלת איחוד האמירויות תמכה במידה רבה בהסכמי אברהם, היא מתמודדת עם לחצים מצד כוחות מקומיים ואזוריים, כולל מאיראן ובעלות בריתה, הרואות בנורמליזציה עם ישראל בגידה בסולידריות הערבית עם הפלסטינים. בהקשר זה, ניתן לראות בהתקפות על מטרות יהודיות כמו הרב קוגן ניסיונות לערער את תהליך הנורמליזציה ולעשות דה-לגיטימציה לנוכחות של ישראל באזור.
נורמליזציה פוטנציאלית של היחסים בין ישראל וסעודיה תהיה אחד השינויים הגיאופוליטיים המשמעותיים ביותר באזור. בעוד שההחלטה של איחוד האמירויות לנרמל את היחסים עם ישראל הייתה צעד משמעותי, סעודיה - ביתן של הערים הקדושות לאסלאם מכה ומדינה - הייתה היסטורית שחקן הרבה יותר משפיע בעולם הערבי. כל עסקה בין ישראל וסעודיה תשנה את המשחק, עם פוטנציאל לחדש הנוף הגיאופוליטי של המזרח התיכון כולו.
הסיכוי לנורמליזציה עם ערב הסעודית נמצא באוויר כבר שנים, וההתפתחויות האחרונות, במיוחד לאור הסכמי אברהם והדאגות האזוריות המשותפות בנוגע לאיראן, עוררו ספקולציות כי עסקה כזו עשויה להפוך למציאות ממש בקרוב. עם זאת, ההחלטה של סעודיה לנרמל את יחסיה עם ישראל תהיה מסובכת על ידי מספר גורמים. ההנהגה הסעודית טענה זה מכבר שכל הסכם עם ישראל צריך להיות מותנה בפתרון הוגן לסכסוך הישראלי-פלסטיני. יתרה מכך, בית המלוכה הסעודי חייב לנווט בקפידה ולעצב מחדש תפיסות בקרב תושבי הממלכה, שרבים מהם נשארים תומכים נחרצים בעניין הפלסטיני.
הרצח של הרב קוגן הוא תזכורת לסיכונים הפוטנציאליים הנוגעים להעמקת הקשר בין ישראל לעולם הערבי, במיוחד במדינות כמו סעודיה, שבהן דעת הקהל עלולה להתלהב מפעולות כאלה. ערב הסעודית עדיין לא הלכה בעקבות איחוד האמירויות בנורמליזציה של היחסים עם ישראל, בין השאר בשל חששות אלה. עם זאת, ככל שהדינמיקה הביטחונית האזורית משתנה, במיוחד עם ההשפעה הגוברת של איראן, החישוב לנורמליזציה עשוי להשתנות. רצח של דמות יהודית באיחוד האמירויות עשוי לשמש אות מצמרר עבור ערב הסעודית, שכן הוא מציג בבירור את היתרונות והסיכונים הפוטנציאליים של נורמליזציה עם ישראל.
רצח הרב צבי קוגן באיחוד האמירויות משמש תזכורת מפוכחת למורכבות סביב נורמליזציה של היחסים בין ישראל למדינות ערב, במיוחד בהקשר של האנטישמיות הגואה וההשפעה האזורית של איראן. בעוד שאיחוד האמירויות הייתה שותפה מרכזית בהסכמי אברהם, הרצח מדגיש את הפגיעות שעומדות בפני קהילות יהודיות במפרץ, אפילו במדינות שאימצו את ישראל באופן דיפלומטי. מעורבותה של איראן בפשע כזה, אם תוכח כנכונה, תסבך עוד יותר את היחסים העדינים ממילא בין איחוד האמירויות, ישראל ואיראן, ועלולה להשפיע על מסלול הנורמליזציה הסעודית עם ישראל.
פעולת האיזון של איחוד האמירויות בין השותפות האסטרטגית שלה עם ישראל לבין התחייבויותיה האזוריות, במיוחד כלפי איראן, תמשיך לעצב את עתידו של המזרח התיכון. בעוד ישראל ומדינות ערב כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית מנווטות במים הדיפלומטיים המורכבים הללו, הרצח של הרב קוגן משמש תזכורת לאתגרים האזוריים העמוקים שעמם הם צריכים להתמודד כדי לבנות עתיד יציב ושלו יותר.
אמין איוב הוא סופר מחנך וחוקר מדיניות מרבאט שבמרוקו