הצווים נגד נתניהו וגלנט מתירים את הדם של כולנו

נתניהו לא זקוק להפצרותיה של היועצת המשפטית לממשלה כדי להבין שלו היה מקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, הסיכוי להוצאת צו מעצר נגדו היה קטן משמעותית. הוא מבין את זה מצוין בכוחות עצמו. שנות דור הוא נאם ואמר ודרש והטיף כאן באוזנינו על חשיבות עצמאותה של מערכת המשפט הישראלית. הוא מכיר את "עקרון המשלימות", שמנע עד היום מטריבונלים בינלאומיים להגיש כתבי אישום נגד מנהיגים ישראלים. העולם נתן אמון במערכת העצמאית שלנו ולא ראה לנכון להתערב. הוא סמך על זה שישראל בודקת את עצמה.

ובכן, לא עוד. זה נגמר. מי שגמר את זה, הוא הנאשם עצמו. בנימין נתניהו. עכשיו, במזל טוב, הוא נאשם בינלאומי. גם בישראל וגם בחו"ל. ואין שום סיבה לשמוח לאידו. צו המעצר שהוצא נגדו ונגד יואב גלנט הוא בשורה רעה לכולנו. הצו הזה לא רק מסכן את חירותם ואת חופש תנועתם של נתניהו וגלנט, הוא מתיר את הדם של כולנו, הוא צעד נוסף בהפיכתה של ישראל למדינה מצורעת. אנחנו עוד נתגעגע לאמסטרדם. זו הפעם הראשונה שבית הדין הבינלאומי מוציא צווי מעצר נגד מנהיגים של מדינה דמוקרטית.

הקריסה של ישראל ממעמד של מדינת חוק מערבית נאורה למעמד של מדינה כושלת וספק דמוקרטית החלה בהפיכה המשטרית המטורללת מבית מדרשם של לוין ורוטמן. אין בעולם משפטן מכובד שלא הסביר את זה לנתניהו ולכולנו. אבל הם המשיכו בכל הכוח. אחר כך הגיע 7 באוקטובר, ואף שספגה את האסון והמחדל הגדולים בתולדותיה, נמנעת ישראל מהקמת ועדת חקירה בלתי תלויה, רק כי העומד בראשה מנסה לחמוק מאחריותו.

וכך, כפי שההפיכה באה לעולם כדי שנתניהו יימלט מאימת דין תיקיו הפליליים, כך ועדת החקירה לא באה לעולם כדי שנתניהו יימלט מאחריותו ל־7 באוקטובר. אנחנו כלואים בתוך מסע ההימלטות של נתניהו, שגורר עימו מדינה שלמה לתהום. אתמול, בהחלטה להוציא נגדו צו מעצר, הוגש לו, בפעם הראשונה, החשבון.

יש להבהיר: עניינית, צו המעצר הזה מופרך, הזוי ונגוע באנטישמיות. צה"ל הוא צבא מוסרי וזהיר בהרבה מכל צבאות העולם, בכל מצב ובכל מזג אוויר. אחוז הבלתי מעורבים שנפגעו בלחימה בעזה נמוך משמעותית מאחוזם בכל אתרי הקרבות של הקואליציות המערביות השונות בהנהגת ארצות הברית בשני העשורים האחרונים. ועוד לא דיברנו על הרוסים בצ'צ'ניה, באוקראינה, באפגניסטן ואיפה לא.

האמת היא שצווי המעצר לא עוסקים כמעט בלחימה עצמה של צה"ל, אלא בנושא ההומניטרי. כאן, אפשר להבין בדיעבד את התחנונים של ממשל ביידן לאורך שנת המלחמה, במאמץ לשכנע את ישראל שהסיוע לא נועד רק לפלסטינים, אלא גם לעצמה. גאוני הדור בצד שלנו התחרו זה בזה בהצהרות רהב על הרעבה והגליה והשמדה ועמלק ומה לא. מה שהכי מרגיז זה שבשטח אנחנו כן דוחפים לתוך עזה סיוע הומניטרי בשווי של 100 מיליון דולר בחודש. למרות זאת, הוחלט להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון.

במילים אחרות, גם אכלנו את הדגים הסרוחים וגם גורשנו מהעיר (ונעצרנו). ההתנהלות הישראלית בנושא הזה שברה את כל שיאי הטמטום הקודמים שנשברו כאן. אנחנו מכניסים סיוע ביד אחת, וצורחים כאילו אנחנו לא מכניסים סיוע ביד השנייה. על הדרך, חמאס גורף 25% משווי הסיוע ההומניטרי לקופתו. חלם זה כאן.

לטראמפ ונתניהו הייתה הסכמה שקטה, לא כתובה, שהושגה במהלך המגעים הצפופים שניהלו מקורביהם בשבועות (ואולי בחודשים) שקדמו לבחירות בארצות הברית: ישראל לא תאפשר הישג משמעותי (כמו הפסקת אש בלבנון) לממשל ביידן לפני הבחירות ותעשה מאמץ גדול לסגור את החזיתות הפעילות או לפחות אחת מהן אחרי הבחירות, בטרם ייכנס טראמפ לבית הלבן. הסחורה שהבטיחו אנשי טראמפ לספק, זה "טיפול" טראמפי בבית הדין הבינלאומי בהאג, שירתיע אותו מהוצאת צווי מעצר בינלאומיים נגד בנימין נתניהו.

ובכן, הסחורה הזו כבר לא תסופק. גם כאן, שילמנו את המחיר ולא קיבלנו את התמורה. צווי המעצר הוצאו אתמול. זוהי בשורה רעה לכולנו, לכל מי שמחזיק באזרחות ישראלית או פטריוטיות ישראלית, אבל זו בשורה רעה הרבה יותר לנתניהו (ולגלנט). אין להקל ראש בצווי מעצר מהסוג הזה. בית הדין הפלילי הבינלאומי הוקם על בסיס חוקה שהושגה בכינוס שהתקיים ב־1998 ברומא. 120 מדינות הצביעו בעד החוקה וההקמה של בית הדין, שבע מדינות נגד: תימן, קטאר, סין, עיראק, לוב, ארצות הברית וישראל. כבוד מפוקפק למדי.

תחשבו על נתניהו ביום שאחרי ראשות הממשלה. נניח שיזוכה, או ילך לעסקת טיעון ללא מאסר בפועל. החיים שתכנן לעצמו היו אמורים לכלול שתיים־שלוש הרצאות בחודש, בין חצי מיליון למיליון דולר כל אחת. כהונה בכ־10 דירקטוריונים יוקרתיים, כל אחת מכניסה אף היא מאות אלפי דולרים. ובכן, כל זה כבר לא רלוונטי. הוא יצטרך להצטופף בין וושינגטון למוסקבה. אין יותר חופשות בלונדון, פריז או רומא. ורומא, למי שלא יודע, היא היעד המועדף על "הגברת". כדי להגיע לשם, הם יצטרכו להתחפש. ברומא, היה רומני.

ומה בינתיים? איך יתפקד כראש ממשלה עם צו מעצר בינלאומי? האם "כנף ציון" יורשה לטוס מעל אירופה, בדרכו לארצות הברית? כרגע אין לדעת. החיים יהפכו למסובכים ומסוכנים יותר. חצי מיליון דולר להרצאה? כן, אבל בבגדד, דוחא, צנעה או טריפולי. אחרי שימצה את אמריקה ורוסיה, שאר העולם יינעל בפניו של נתניהו. ואם מדינות מסוימות יצהירו שאין בכוונתן לכבד את צו המעצר, אף שהן חתומות על האמנה? נראה אתכם טסים למדינה כזו ובונים על ההצהרה הזו, כשמדובר בצו מעצר נגדכם.

ואם כבר דיברנו על עסקת טיעון: מקורות עקשניים טוענים בימים האחרונים שהמגעים השקטים והמוכחשים מראש לעסקה כזו בין הפרקליטות למה שמכונה "מקורבי נתניהו" התחדשו. המטרה: למנוע בכל מחיר את עדותו של נתניהו בחודש הבא. מי שראה את הסרט "תיקי ביבי", שהוקרן בקנדה ועלה אתמול לרשת הטלגרם, יבין למה נתניהו משקיע אנרגיה עצומה במאמץ למנוע או לדחות את מתן עדותו. הפורמט של עסקת הטיעון, אם תושג, דומה מאוד לסיבוב הקודם: ירידה מסעיף השוחד, הודאה בסעיפי מרמה והפרת אמונים, עונש מאסר על תנאי, קנס משמעותי וקלון, כלומר פרישה מהחיים הפוליטיים.

מה שטוענים מקורותיי זה שמקורבים לנתניהו מציעים ללכת על כל זה, בתיקון אחד: הפרישה מהחיים הפוליטיים תקרה בסוף הקדנציה. כלומר בעוד שנתיים. הוא רוצה להשלים את המלאכה, לנצח את המלחמה ולהביא את ההסכם עם סעודיה. הבעיה היא שאין בדין הקיים בישראל פטנט כזה שנקרא "קלון מושהה" או "דחיית קלון". יש קלון. בינתיים, הוא של כולנו.

כל עוד מכהן כאן בתפקיד אדם שניגוד העניינים שלו זועק לשמיים, אדם שמסור כל־כולו למסע ג'יהאד ברוטלי נגד המדינה ומוסדותיה, זהו קלון שנתקשה למחוק מההיסטוריה שלנו. בעניין עסקת הטיעון: המגעים מתנהלים, על פי המקורות, בדרכים עקיפות ועקלקלות המאפשרות להתכחש אליהן. עד שמשהו לא יוסכם, זה לא קיים. הסיכוי שיוסכם? קלוש.

כמה פשוט זה היה יכול להיות לו ההפיכה המשטרית לא הייתה באה לעולם והאמון הבינלאומי במוסדות הישראליים היה נותר גבוה. כמה פשוט זה יכול היה להיות אילו נתניהו היה עושה את המתבקש, המובן, ההגיוני והנחוץ ומקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי 7 באוקטובר. אבל הוא לא בלם את ההפיכה, אלא להפך, והוא לא הקים ועדת חקירה, אלא להפך.

אלה חטאיו. אתמול בא, בפעם הראשונה, על עונשו. זה עדיין לא מאוחר מדי. הקמת ועדת חקירה ממלכתית תסייע לישראל, לדברי גורמים משפטיים בכירים, לבלום את המשך ההליכים והמפולת הצפויה בעקבות הוצאת צווי המעצר השבוע. ולא, זה לא אומר שנתניהו יתרצה ויקים את הוועדה הממלכתית. הרי הוא, את צו המעצר שלו כבר קיבל. המדינה? לא באמת מעניינת אותו.

אני שואל את עצמי מה קרה בשנתיים האחרונות שהפך את מושג "ועדת החקירה הממלכתית" למוקצה מחמת מיאוס בעיני נתניהו. הרי לא מזמן, בכהונת ממשלת בנט־לפיד, הטריף נתניהו את כל המדינה בדרישה הגרוטסקית למנות ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת פרשת הרוגלות. כן, הסיפור ההזוי ההוא על השימוש החריג שעשתה המשטרה בפגסוס. נתניהו לא דרש ועדת חקירה ממשלתית ולא ועדת חקירה פוליטית ולא ועדת חקירה עם שני יו"רים, כמו שהוא דורש עכשיו. הוא דרש את מה שנהוג לדרוש בישראל מאז הקמתה: ועדת חקירה ממלכתית. מוסד שכולנו היינו מאוחדים מאחוריו מקדמת דנא.

הרי בג"ץ לא השתנה בשנתיים האחרונות. ואם כן, אז לטובת המחנה השמרני. מה כל כך מפחיד את נתניהו? הרי שופט העליון שיעמוד בראש הוועדה אמור למנות אנשי מקצוע ראויים, נקיים והגונים. אף אחד לא ייתן יד למינויים מטעם. אז מה קרה? מה השתנה? נתניהו וחסידיו טוענים שהם מתנגדים לוועדת חקירה ממלכתית כי "העם קרוע". ובכן, גם זה שקר. העם היה די קרוע בתקופת ההפיכה המשטרית (אם כי היה רוב ברור למתנגדיה). היום העם לא קרוע. רוב עצום וברור תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. גם כאן הם משקרים, כרגיל. משקרים, וממשיכים במלאכת ההרס.

ובמסגרת המלאכה הזו, הגיע קרקס השופרות הנודד אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם הוגש כתב אישום נגד אלי פלדשטיין. עשרות פעילי ימין הפגינו בחוץ למען "הילד של כולנו", כולל ח"כים בולטים מהליכוד והימין. יצא לי לשמוע אחר כך אחד מהם, ח"כ עמית הלוי, שעלה לשידור ברדיו: "שומו שמיים", הוא הכריז, "על מה שופטים כאן בן אדם, על מה, על זה שהוא העביר חומר מודיעיני לנסראללה? לא! על זה שהוא העביר חומר לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו".

חבר כנסת הלוי שיקר בבוטות. ראשית, כי על פי גרסת נתניהו עצמו, פלדשטיין לא העביר לו חומר. נתניהו אומר שראה את המסמך שהודלף ל"בילד" בפעם הראשונה באמצעי התקשורת. אז או שנתניהו משקר, או שעמית הלוי משקר, או ששניהם משקרים. אני בוחר באפשרות השלישית.

הלאה: מבלי משים, סיפר חבר הכנסת הלוי את הסיפור האמיתי: פלדשטיין אכן העביר מידע לנסראללה. כשאתה מדליף חומר מודיעיני רגיש שנגנב מאמ"ן לעיתון ה"בילד", זה כאילו העברת אותו לנסראללה. או לסינוואר. וזה בדיוק מה שקרה כאן. בניגוד למה שהשופרות מנסים לפמפם, אין כאן חקירה של הדלפה. יש הרבה הדלפות. התקשורת חיה מהדלפות, הדמוקרטיה זקוקה להדלפות. מה שקרה כאן זה גניבה של חומר סודי מצה"ל, ניסיון להדליף אותו לעיתונאים ישראלים, אלא שאז הוא נפסל בצנזורה. ואז, בדם קר, למרות הפסילה בצנזורה, הדלפת החומר הזה לתקשורת הזרה.

למה זה "דם קר"? כי פסילת ידיעה מסוימת על ידי הצנזורה הצבאית, בשעת מלחמה, היא החותמת הרשמית שקובעת כי הדלפת אותה ידיעה גורמת נזק ברור ומיידי לביטחון המדינה, לחיי אדם ולאינטרסים מודיעיניים חיוניים. וזה בדיוק מה שקרה עם המסמך שהם הדליפו ל"בילד". אחד הספינים שמכונת הרעל מנסה לפמפם במאמץ להגן על השרץ הוא האשמה ש"מסתירים חומר מראש הממשלה". צריך להחליף את כתב האישום של פלדשטיין בצל"ש. הוא הנהיג פעולה קומנדו נועזת בעורף האויב (אגף המודיעין של צה"ל) כדי לחלץ משם חומרים שכל הבוגדים מסתירים מנתניהו.

טוב, זה טיעון מגוחך במיוחד, אבל מכיוון שאנחנו בתקופה מגוחכת, צריך להפריך גם אותו: אם החומר הזה כל כך חשוב, למה פלדשטיין לא עשה איתו כלום מחודש יוני, שבו קיבל את המסמך, ועד חודש ספטמבר, שבו הוא הדליף אותו? ואפילו לא הראה אותו לנתניהו! התשובה ברורה: החומר הזה לא היה באמת חשוב, הוא הפך לחשוב ב־31 באוגוסט 2024, כשששת החטופים הישראלים נרצחו בעזה ולשכת נתניהו הייתה זקוקה בדחיפות למשהו שיבלום את פרץ הזעם הציבורי. ואז, נשלף החומר מהבוידעם.

תזכורת: לא מה שמפורסם באותו מסמך הוא הסיפור. המסמך עצמו הוא הסיפור. עצם קיומו בידי ישראל עלול, כך נקבע בצנזורה, לגרום נזק כבד לביטחון המדינה, לסכן חיי לוחמים, לפגוע במאמץ לשחרור חטופים ולשרוף מקורות מודיעיניים יקרי ערך שהמדינה השקיעה זמן ומשאבים רבים כדי לייצר. ואת כל זה, פלדשטיין עשה בדם קר, לכאורה. זו גם הסיבה שאפילו השופט יוסף אלרון, חביבו האולטימטיבי של הימין, מועמד הביביסטים לתפקיד נשיא העליון, האריך את מעצרו של פלדשטיין לאחר שנחשף לחומרים מודיעיניים. אי אפשר לחשוב על סמכות ברורה ומשכנעת יותר מאלרון כדי להזים את ההזיות הללו, נכון? אז לא נכון. המכונה חזקה יותר.

בואו נתמקד בטיעון ש"מסתירים חומרים מראש הממשלה". מי מסתיר? למה מסתיר? מדובר, כמובן, בטענה הזויה מאין כמותה. היא נלקחה מאותו מאגר שבו נבטה תיאוריית "הבגידה". אבל כשאתה רואה שיותר מדי אנשים מאמינים בתיאוריית הבגידה, שלפיה קצינים או בכירים ישראלים בעצם שיתפו פעולה עם חמאס כדי לדפוק את נתניהו, אתה מבין שגם את ההזיה הזו צריך להפריך, ויפה שעה קודם.

הרמתי השבוע טלפון לקצין בכיר לשעבר, שהיה מזכיר לענייני מודיעין של כמה ראשי ממשלה. אדם שלא עסק בפוליטיקה מימיו וכבר לא נמצא במערכת. מזכיר לענייני מודיעין זה קצין בדרגת אלוף משנה, המשמש גם סגנו של המזכיר הצבאי. הוא זה שמכין את התיק ובו החומר המודיעיני הנמסר מדי יום לראש הממשלה. הוא אחראי על זה שראש הממשלה יהיה מעודכן, יקבל את כל החומר, יידע כל מה שהוא צריך לדעת. שאלתי אותו אם אפשר להסתיר חומר מודיעיני מראש הממשלה. אני מביא כאן את עיקרי השיחה איתו.

פעם, המזכיר לענייני מודיעין היה תלוי במה ששולחים לו כל אגפי קהילת המודיעין. מה שנחת בתיבת המייל (המאובטחת) שלו מאמ"ן, השב"כ, המוסד וכדומה. לפעמים זה גם הגיע בצורת חומר קשיח, הארד קופי וכאלה. במקרים רגישים. אלא שכל זה השתנה. כשאביב כוכבי היה ראש אמ"ן, הוא שינה את קונספט האיסוף והמחקר. הוא רצה להנגיש את כל המודיעין בכל זמן לכל מי שרשאי לראות אותו.

כוכבי היה בעצם היוצר הראשון של "אגם המודיעין" הכללי, שאליו נשפכו כל חומרי המודיעין שנאספו על ידי כל זרועות המודיעין של ישראל באשר הן. כל מי שהייתה לו הרשאה וסיווג מתאימים, יכול היה להיכנס לאגם הזה בכל רגע נתון. הוא מאוחסן ב"ענן" פנימי מאובטח בכבדות. נוספו לו יכולות חיפוש איכותיות במיוחד שפותחו בישראל, בשילוב טכנולוגיות בינה מלאכותית.

"אתה יכול להיכנס בכל רגע לאן שאתה רוצה", אמר לי הקצין הבכיר בדימוס, "לכל מאגר, לכל חפ"ק, לכל אגף מחקר, להקליד מה שאתה מחפש ולקבל את זה במהירות. זה מאפשר הגעה למודיעין במהירות והבאת המידע הרלוונטי למקבל ההחלטות בזמינות מושלמת ומהירה".

במילים אחרות, שאלתי, עוזר המודיעין של ראש הממשלה יכול להגיע לכל דבר בכל רגע נתון? "כן", הייתה התשובה. "הוא צריך להגדיר מה הוא מחפש ויקבל מיד כל מה שיש בנושא הזה. בנושא שלנו, הוא היה צריך להגדיר שאילתה בסגנון 'מה חושבים בחמאס על הסיכוי לעסקת לשחרור החטופים', וזהו". ובכל זאת, יש הסתייגות. "יש ניואנסים", סיפר הקצין, "לפעמים יש מסמכים שהם מאוד־מאוד רגישים מבחינת המקורות שדרכם הגיעו, את המסמכים האלה לא מעבירים איך שהם לתוך המאגר, אלא רק את תוכנם, בלי טביעות האצבע".

ביקשתי דוגמה. "אם משהו הגיע מתוך שיחה חסויה מאוד שהתקיימה בין שני גורמים בחמאס או בחיזבאללה", אמר הקצין, "אז המסמך עצמו שמפרט את ההאזנה לאותה שיחה לא יגיע למאגר, אבל תוכן השיחה כן יגיע. וכך אתה שומר על בטיחות המקורות שלך. זה פשוט".

ואם מגיע בכל זאת מסמך גולמי מסוים לידי ראש הממשלה, שאלתי, הוא יכול להדליף אותו אף על פי שהוא רגיש? "כן", ענה הקצין, "אבל הוא יבקש קודם מהקמ"ן שלו שיעשה פרפראזה, כלומר יוציא משם את כל הפרטים שיכולים להסגיר את המקורות וישאיר רק את האינפורמציה עצמה, ולפעמים אפילו מטשטשים אותה קצת כדי להבטיח שהמקורות לא יישרפו".

מה שקרה בפרשת פלדשטיין זה שנתניהו לא ביקש להדליף ולא עשה פרפראזה. פלדשטיין הדליף את המסמך המקורי. את הגלם. כשבצה"ל ראו את המסמך ב"בילד", הם התפלצו. הם הבינו את גודל הנזק. גורמי ביטחון בכירים אומרים גם היום שפרסום המסמך (לאו דווקא תוכנו) שרף מקורות שעבדנו עליהם שנים ארוכות, פגע בשחרור חטופים וגרם נזק כבד.

זו הייתה הסיבה לכך שהרמטכ"ל פנה, באופן נדיר, לראש השב"כ וביקש חקירה מהירה. היה צורך לאתר מיד את הדליפה ולסתום את החור, לפני שייגרמו נזקים נוספים. לזה הביביסטים קוראים עכשיו "הפיכה". הם עושים את זה אף על פי שהם יודעים שאף אחד לא העלה על דעתו שהחקירה תגיע ללשכת ראש הממשלה ושאף אחד לא ידע על קיומו של אותו פלדשטיין. למה הם עושים את זה? כי התועבה שהם מגוננים עליה חשובה להם יותר מהמדינה.

על פניו, גם אם נתניהו לוקח את מסמך הגלם ומדליף אותו, אין עם זה בעיה חוקית. הוא ראש המערכת. הבעיה היא שההדלפה תאבד את אמינותה. העובדה שנתניהו עושה אותה בגלוי תהפוך אותה לפוליטית ותסיר את המסיכה מעל האינטרסים החבויים מאחוריה. הנזק שייגרם למודיעין והסכנה לחיי אדם ידבקו בנתניהו. בשביל מה הוא צריך את זה? לכן העדיפה לשכתו ללכת בדרך עקלקלה. לעקוף את הצנזורה הצבאית, להפעיל תקשורת זרה, לגרום נזק כבד לביטחון המדינה ולעשות את כל זה רק כדי להטות את דעת הקהל נגד משפחות החטופים והמחאה. סדום ועמורה זה כאן.

לסיום, שאלתי את הקצין איך הוא רואה את הפרשה הנוכחית. "זה נראה רע", הוא הודה, "תחשוב על זה, לפעמים לוקח שנים לייצר מקורות. כל הזרועות המודיעיניות שלנו מקיזות דם, אנרגיה, כסף ומשאבים כדי לייצר את הכלים שבהדלפה אחת אתה משמיד וכל זה בשביל כותרת של יומיים. אותי זה מזעזע".

מה קורה בחזית גיוס החרדים? מעט, אבל הרבה. אי אפשר היה לא להזדעזע השבוע כשח"כ גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, קם מהשבעה על אחיינו סרן יוגב פזי שנפל בעזה כדי להגיע לכנסת ולהציג את הצעת החוק שלו שמחייבת מלגת לימודים בת 100% ללוחמים משוחררים, מלגה בגובה 70% לתומכי לחימה משוחררים ובגובה 50% לחיילי מנהלה משוחררים. קואליציית הזדון וההרס הפילה את ההצעה הזו בלי בושה ובלי למצמץ.

בעוד אנו קוברים מדי יום את מתינו, צה"ל ממשיך להילחם כבר החודש ה־14, הלוחמים שחוקים והמילואימניקים מיואשים, ממשלת החורבן ממשיכה בשלה. ישראל כ"ץ נכנס לנעליו של יואב גלנט. נכון לרגע זה, הוא לא משנה את המדיניות. הוא אומנם מדבר עם החרדים ומבטיח למצוא נוסחה שתהיה מקובלת על כולם, אבל צווי הגיוס שעליהם הורה גלנט עושים את דרכם ליעדם. גם צווי המעצר.

בעמודים האלה, לפני מספר חודשים, תיארתי איך האיש החזק בחסידות גור, מוטי בבצ'יק, מערבב את האדמו"ר מגור בכל הקשור לצווי הגיוס שנשלחים, או לא נשלחים, לאברכים ותלמידי החכמים. נדמה לי שהערבוב הזה מיצה את עצמו. האדמו"ר המעורבב התאפס על עצמו. צווי הגיוס מגיעים ויש בתוכם גם צווים שמגיעים לאברכים ותלמידי חכמים. מבחינת האדמו"ר מגור זה חילול השם על סטרואידים.

בבצ'יק נהנה כל השנים מהסמכות, אבל לא נשא באחריות. היא מוטלת על כתפיו של מי שמייצג את גור בכנסת. הנציג הקודם היה יעקב ליצמן. כשנחלש והחל לדעוך, דרכה קרנו של בבצ'יק. לליצמן החדש קוראים יצחק גולדקנופף. התנהלותו מעוררת געגועים אפילו לימיו הגרועים של אריה דרעי, אבל לא בהתנהלותו עסקינן. אלה צווי הגיוס. האדמו"ר מכיר את המצב ומטיל את האחריות כולה על גולדקנופף.

בגור מספרים שגולדקנופף חיתן לא מזמן נכדה. האדמו"ר הגיע, כמובן, ועוד בבגדי שבת (מה שמעיד על כבוד גדול), אבל כמעט לא התייחס לשר השיכון. לחיצת יד רפה, "מזלטוף" מהיר וזהו. הדבר משול לאורח שיזדמן לאחד ממעונותיה של הגברת נתניהו בלי מתנה יפה. חילול הקודש ממש.

בסביבת האדמו"ר מדברים על רשימות של אברכים שכבר קיבלו צווי מעצר. על אנשים שביטלו תוכניות בגלל זה. על החיים שמתחילים להשתבש. השמיים נופלים על ראשו של האדמו"ר, ואין פוצה פה ומצפצף. הוא שואל את עצמו בשביל מה הוא בממשלה? כסף הם לא מקבלים, החוקים נבלמים והנה מגיעים צווי הגיוס. מי יודע כמה אברכים יפגינו חולשת דעת ויעדיפו לשמור את זכותם לרישיון נהיגה או יציאה מהארץ במחיר גיוס? אכן, שמד!

הם בכל פעם מספרים לאדמו"ר סיפור אחר. פעם זה הכל באשמת היועצת המשפטית לממשלה ותכף יפטרו אותה. אחר כך זה הכל גלנט והנה, הוא פוטר. תמיד יש למה לחכות ותמיד יש למה לקוות, אבל הסחורה לא מגיעה. הערבוביה הזו, שבה ניסו לערבב את האדמו"ר מגור, נגמרה בבכי. מהבכי הזה, שום דבר טוב לא יכול לצאת לקואליציה.

מעטים יודעים על "המשכון". מי שזוכר, הקואליציה הזו קמה בהכרזה חגיגית של החרדים שחוק הגיוס החדש, שיהיה בעצם חוק השתמטות, זה הדבר הראשון שיקרה. אפילו לפני התקציב. נתניהו התחייב, חד וחלק. כדי שיהיה להם מנוף על נתניהו, הם קיבלו מה שקיבל את הכינוי "משכון" בחדרי חדרים. מדובר בתיק מיניסטריאלי פיקטיבי שבו מחזיק גולדקנופף שלנו. "שר במשרד ראש הממשלה".

אתם יודעים שגולדקנופף הוא שר השיכון, נכון? ובכן, תיכנסו לוויקיפדיה. הוא גם "שר במשרד ראש הממשלה". עצם התקועה לנתניהו בגרון. אחרי הסדרת נושא הגיוס, יפרוש גולדקנופף ברצון ממשרד ראש הממשלה ויתמקד רק בשיכון (לחרדים). אז הוא עוד שם. הבעיה היא שמבחינת נתניהו הוא יכול להישאר שם. כל עוד הוא נשאר בקואליציה. זה זול יחסית.

אז איך זה ייגמר? אין לדעת. כרגע, מלחמת ההשהיה נמשכת. מספרים לאדמו"ר סיפורים ומקווים לטוב. מסבירים לו שבמדבר האופוזיציוני יהיה גרוע יותר. מסבירים לו שאצל גנץ, לפיד וליברמן לא מחכות לו בשורות טובות. הבעיה היא שלאדמו"ר יש גם כבוד וציפיות, ובשורות טובות הוא לא קיבל כבר הרבה זמן. האם פרישתו תהיה סוף הקואליציה? גם זה לא ברור. אין לו מספיק ידיים כדי להפיל את הממשלה, בטח לא אחרי שגדעון סער הזדכה על עמוד השדרה וזחל בחזרה פנימה. "מצד שני", אמר לי גוראי השבוע, "כשגור פורשים, לאחרים יהיה קשה להישאר. לא לליטאים ובטח לא לספרדים, שהרבנים שלהם היום יותר קיצוניים משלנו".

מדובר בטרגדיה. עצם העיסוק שלנו בבוכלטריה הזו, כשצה"ל משווע ללוחמים ומסדר הכוחות הקרבי שלו נגרעה אוגדה שלמה, זו שערורייה. מדינת ישראל הגיעה לצומת דרכים גורלי. המשחקים נגמרו, והעמדות הפנים בוטלו. צריך לגייס את החרדים. בניגוד למה שמנסים למכור לנו, זה אפשרי. אני מציע ניסיון: חוק שיקבע שזכות ההצבעה בישראל מוקנית רק למי ששירת בצבא או בשירות אזרחי. ככה פשוט. אנחנו מדינה שנמצאת במצב מלחמה תמידי, אנחנו מדינה שמעצמה אזורית נשבעה להשמיד, אין לנו הפריבילגיה לא לגייס את כל הנוער שלנו. אני מבטיח לכם שברגע שהם לא יתגייסו הם יאבדו את הכוח הפוליטי שלהם, הכל ישתנה. ועוד לא דיברנו על הקצבאות. הן באות יחד עם כוח פוליטי.