ישראל עומדת בפני גל הטראומה הגדול בהיסטוריה. כלבי השירות יכולים להציל חיים

כשאלון כץ, 39, יושב עם סיגריה בפינה שלו בביתו בחיפה, שיטפון של מחשבות מבעיתות יכול להציף את מוחו בתוך רגע. ייתכן מאוד שגם אנשים לצידו לא יזהו את מה שהוא עובר אם הוא לא יקפיץ את הרגל או יתחיל להתנשף בכבדות, אבל עוד לפני שהוא או אפילו אנשי מקצוע יוכלו לזהות תסמינים של התקף חרדה, תופיע כלבתו האהובה - ג'ודי, חצי גולדן רטריברית, חצי הלברדורית.

"היא תבוא והיא לא תוותר" אומר כץ. "גם כשאני לא מודע למה שאני מרגיש, היא תגיע, תהיה שם בשבילי. תשים עליי ראש, יד. היא מבחינה בחרדה שלי לפני שאני מזהה את זה".

ג'ודי, כמו כלבי שירות אחרים, יכולה לזהות עלייה ברמות הקורטיזול שגופו של כץ מפיק.

קורטיזול הוא הורמון סטרואידי שמופרש בכמות משמעותית במצבי לחץ - מתח נפשי, חרדה ודחק.

כלבי שירות התאמנו והוכשרו מלידה כדי לזהות קורטיזול ולהציע "טיפול" מרגיע לפני שהאדם שלהם מגיע למצב נפשי קשה. "הכלבה יודעת לגשת אליי כשיש עלייה בקורטיזול" אומר כץ. "אז היא שמה עליי את הראש, תקפוץ סביבי, תעשה משהו כדי שאני לא אוכל להתעלם ממנה. וזה יכול לקרות גם במהלך שינה, כשאני בסיוט או פלאשבק וצריך לצאת מזה, היא תקפוץ אלי להעיר אותי, להוציא אותי מזה".

כץ סובל מפוסט טראומה לאחר שירות סדיר ומילואים בשטחים, בעוטף עזה ובלבנון. הוא שירת בסדיר במלחמת לבנון השנייה והיה גם במבצעים ופעולות בעוטף עזה. "ג'ודי הצילה את חיי" הוא אומר היום. "ה-10 במאי 2023 זו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו, היא עזבה את המטפלת שלה, שגידלה אותה במשך שנתיים ופשוט רצה אליי. ומאז אנחנו צוות. זו היתה אהבה ממבט ראשון והתהליך שאני עובר איתה מדהים".

ישראל עומדת בפני גל הטראומה הנפשית הגדול בהיסטוריה שלה. יותר מחצי מיליון ישראלים בסכנה לפוסט טראומה וכרגע, לפחות 20% מהישראלים עם פוסט טראומה ברמות שונות. כך העריכו מומחים לנושא בישראל. וזה לא רק הערכות. שירותי בריאות כללית דיווחה שמאז השבעה באוטקובר 2023 חלה עלייה של כ־25% בצריכת תרופות פסיכיאטריות, עלייה של 52% בפניות בנושא חרדה ועלייה של 45% באבחוני פוסט־טראומה. אנחנו רגע לפני שצונאמי פוסט טראומה שוטף את המדינה.

כלבי שירות יכולים לספק עזרה מצילת חיים להרבה מהסובלים בפוסט טראומה. ואולם, יש מעט מאוד מהם בישראל. רק בין 500 ל-600. הסיבות לכך רבות. עלות כלב שירות עומדת על כ-100 אלף שקל - לא כולל סובסידיות למזון ותרופות שהבעלים שלו מקבל לאורך חייו (יכול להגיע להרבה יותר מ-50 אלף שקל). גם ההכשרה ארוכה - לפעמים יותר משנתיים. כלב שירות, שלא כמו כלבי נחייה, מתפקד ככלב התרעה רפואית (מאומן להתריע על מצב מסוכן לפי זיהוי סימנים מוקדמים) או ככלב תגובה רפואית (מסוגל להגיב בהתפרצות מצב רפואי מסוכן - למשל ידע להביא תרופה או להרגיע).

"כמעט כל מטופל שמקבל כלב, מותאם לו, חווה שיפור משמעותי" אומר דודיק מזור, הבעלים של דוגסקול שמכשיר כלבי שירות. "היו לי כאן מטופל שהראה לי במספרים איך הכלב סייע לו. הוא עישן פחות ג'וינטים, לקח פחות תרופות, יצא יותר החוצה. שיפור בכל מדד".

בקהילה הרפואית מכירים את היעילות של החיות המופלאות הללו בטיפול ובסיוע לפוסט טראומתיים אבל בקרב האוכלוסייה הכללית בישראל, למרות השכיחות המבהילה של פוסט טראומתיים, אין מודעות כמעט בכלל לחשיבות של הכלבים הללו. הם פשוט לא יודעים את החשיבות שלהם ליום-יום של פגועי פוסט טראומה.

"לי יש רישיון שאני לא 'מובילי' בלי הכלבה שלי" אומר כץ. "אבל אני חווה לא מעט פעמים שאנשים פשוט לא מבינים ואף מסרבים לקבל את זה שאני נכנס למקומות עם כלבת שירות. אם זה בסופרמרקט או במסעדה, אני תמיד אקבל פרצופים. ומשיחותיי עם אנשים בקהילה שלי, פוסט טראומתיים עם כלבי שירות, מתבהרת תמונה די מדאיגה. למרות שאנחנו במדינה בפוסט טראומה, המצב גרוע. מצבנו בכי רע".

"אני הופלתי בהרבה מקומות" אומר ג'רמי אזולאי, שלכלב השירות שלו קוראים סול. "בקניון עוכבתי וזה כמעט הגיע לעימות פיזי. נהג מונית מגט טקסי סירב לעלות אותי וברח, אחות בטיפת חלב סירבה לחסן את הבן שלי כל עוד אני עם הכלב במרפאה. בקופת חולים עיכבו אותי בכניסה למרפאה דחופה. רשת מלונות סירבו לארח אותנו על חשבון ימי ההבראה של משרד הביטחון ורק כשהבעלים של דוגסקול עירב את העורך דין שלו, הם התקפלו".

מלבד ג'רמי יש עוד עדויות רבות לאפליה שסופגים הפוסט טראומתיים עם כלבי השירות. "זה פשוט נורא" אומרת פוסט-טראומתית בת 22 שמעדיפה לא לחשוף את שמה. "זה תמיד סרטים. בכל פטור מתור, זה מתפתח לריבים של ממש (על כלב השירות). זה נוראי".

"אחרי שעשיתי סיבוב וקיבלתי מבטים, הגעתי לקופה ואמרו לי להוציא את הכלבה, ואחרי שהסברתי להם פעם אחת שהיא כלבת שרות ויש לי רשיון עלו בכריזה מול כל הסופר ואמרו 'הבחור עם הכלב צא החוצה" מספר פוסט טראומתי אחר שגם כן מעדיף להישאר בעילום שם. "שם אני קצת איבדתי את זה ואמרתי להם שפעם הבאה יבואו לדבר איתי כמו שצריך לפני שמביכים אותי מול כולם. כמובן שמאז לא חזרתי לשם וכל יציאה מהבית אני חושב האם לקחת אותה מהחשש שאצטרך להתעצבן מול חברה שלי".

פוסט-טראומתית נוספת מעידה: "רציתי להיכנס למאפיה בבתי ים ופשוט סירבו לתת לי להיכנס עם הכלב. כשהתעקשתי שאני לא אשאיר אותו בחוץ, גרשו אותי מהחנות בטענה שאני מפריעה ללקוחות אחרים. אני מרותקת לכסא גלגלים ממונע".

התלונות באמת רבות. מאנשים שמבקשים ללטף כשכתוב "לא ללטף" על הרתמה של הכלב, דרך מאבטחים רבים שפשוט מסרבים להכניס אדם עם כלב למתחמי קניות ועד פקחים בים שדורשים מפוסט טראומתיים בתוך הים להציג להם רישיון לכלב שירות.

עבור כל הפוסט-טראומתים החיים קשים במיוחד בזמן של מלחמה. הכלבים שם לצידם כצורך רפואי ואף קיומי. נותני שירות, בעלים של חנויות ובכלל, הסביבה, צריכים להכיר בזה.

מבחינת אלון כץ, שסייע בהבאת הקולות של הפוסט טראומתיים האחרים, הוא רוצה להראות לכולם את היעילות של כלבי השירות בהתמודדות עם פוסט טראומה ולעורר מודעות לזוגות הללו, פוסט טראומתים וכלבי השירות שלהם, במרחב. ג'ודי שלו עזרה לו להתמודד כאמור, עד כדי כך שהוא הרגיש בטוח מספיק כדי לחזור לשירות המדינה.

"מאז השבעה באוקטובר נלחמתי להתגייס למילואים" הוא מספר. "תחילה לא הסכימו לגייס אותי. עד שמצאתי יחידה שכן, והיא עושה עבודת קודש בעיני, וגם משהו שאני מאוד מתחבר אליו. מיצוי זכויות. לרוב עושה את זה עבורי ועבור פוסט טראומתיים אחרים, במילואים עושה את זה עבור אוגדת מילואים, לדאוג שהלוחמים יקבלו את הכספים מקרן הסיוע, מה שמגיע להם".

מגיע גם לרבים אחרים כלב שירות שיעזור להם להתמודד עם הפוסט טראומה. וכשהם מקבלים אחד כזה, מגיע להם שהתייחסו אליהם ולכלבים שלהם בכבוד. או במינימום של המינימום בהבנה.