החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג להוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט אינה רק בשורה רעה עבור ראש הממשלה ועבור שר הביטחון לשעבר, אלא גורמת לנזק עצום לישראל עם השלכות שעלולות להשפיע על כל אזרחיה.
למה זה חשוב:
- מעבר לעובדה שראש ממשלת ישראל הנוכחי לא יוכל לטוס ליותר מ-120 מדינות שחתומות על אמנת בית הדין מחשש שייעצר, ההחלטה צפויה לבודד עוד יותר את ישראל בעולם ולהגביר דרמטית את הלחץ הבינלאומי לסיום המלחמה בעזה.
- גלי ההדף ורעשי המשנה של רעידת האדמה המדינית הזו יפגעו בתדמיתה של ישראל בכל פורום בינלאומי ועלולים להשליך גם על היחס שיקבלו חברות ישראליות בעולם ולהגביר חרמות על ישראלים בתחומי האקדמיה, התרבות והספורט.
במוקד החדשות:
- מקריאת החלטת השופטים עולה כי ההחלטה אינה תוצאה של כישלון משפטי. סיכוייה של ישראל לשכנע את שופטי בית הדין כי אין להם סמכות לדון במלחמה בעזה היו אפסיים.
- כאשר רואים על מה ביססו השופטים את החלטתם מתברר כי הוצאת צווי המעצר היא תוצאה של כשלון מדיני מתמשך של ממשלת ישראל שהחל מיד אחרי ה-7 באוקטובר ואולי אפילו עוד קודם לכן.
- רוב טענות השופטים אינן נוגעות ללחימה בעזה ולכן הם גם לא הוציאו צווי מעצר נגד הרמטכ"ל הלוי או מפקדים אחרים בצה"ל. למעט שתי תקריות בודדות, כל שאר התיק נגד נתניהו וגלנט מבוסס רובו ככולו על החלטות מדיניות שקיבלו בנושא הסיוע ההומניטארי לרצועת עזה.
- הטיפול בנושא המשבר ההומניטארי ברצועת עזה היה מחדל ארוך שנים שברובן נתניהו היה ראש הממשלה. אבל מתחילת המלחמה המחדל רק החריף.
- הקריאות של שרים בכירים בממשלת ישראל בימים הראשונים למלחמה ל"סגירת השאלטר" בעזה והפסקת אספקת המים והחשמל - הראו על היעדר מוחלט של שיקול דעת ומחשבה קדימה בדרג המדיני.
- גרירת הרגליים של ממשלת ישראל בנושא הסיוע ההומניטארי בחודשים שלאחר מכן, החבלה המכוונת של כמה שרים בממשלה במאמצי הסיוע ההומניטארי וסירוב לקדם תכניות ליום שאחרי המלחמה החריפו דרמטית את המשבר ההומניטארי בעזה.
- השופטים קבעו בהחלטתם במידה רבה של צדק כי לממשלת ישראל לא באמת היה אכפת מהמצב ההומניטארי בעזה וכי כאשר היא נקטה בצעדים להגדלת הסיוע ההומניטארי זו היתה תוצאה של לחץ אמריקני.
- נתניהו הוזהר כמה פעמים ע"י היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מפני התרחיש של הוצאת צווי מעצר. היועמ"שית אף הציעה לנתניהו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתכלול התייחסות גם לחשד לביצוע פשעי מלחמה וזאת כדי להראות שישראל מקיימת חקירה עצמאית משל עצמה. אם מתקיימת חקירה כזו, בית הדין בהאג לא מוסמך להתערב.
- נתניהו דחה את ההמלצות הללו פעם אחר פעם, כיוון שחשש מוועדת חקירה ממלכתית שתהיה עצמאית ולא פוליטית. שיקוליו האישיים והפוליטיים גברו על שיקולי הביטחון הלאומי.
- התנהלות אחרת של הדרג המדיני ובראשו נתניהו וגלנט בנושא הזה היתה עשויה להגדיל משמעותית את האשראי של ישראל בעולם, לספק עוד לגיטימציה בינלאומי למלחמה נגד חמאס ואולי אף למנוע את הוצאת צווי המעצר.
התמונה הגדולה:
- זו הפעם הראשונה שבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג-ICC מוציא צווי מעצר נגד בעלת ברית קרובה של ארה"ב, כמו גם הפעם הראשונה שהוא מוציא צווים למנהיג מדינה דמוקרטית שמזוהה עם המערב.
- שורה של מדינות מערביות שחלקן בנות ברית קרובות של ישראל כמו הולנד וצרפת כבר הודיעו שימלאו אחרי החלטת בית הדין. ארה"ב אינה נמנית עם הקבוצה הזו ואינה מכירה בסמכות השיפוט של בית המשפט.
- עם זאת, החלטת בית הדין מציבה אתגר גדול עבור ממשל ביידן בחודשיים האחרונים בתפקידו ותהווה נושא מרכזי עבור הממשל הנכנס של הנשיא הנבחר טראמפ כבר עם תחילת כהונתו ב-20 בינואר.
- לא בכדי הודיע היועץ לביטחון לאומי המיועד של טראמפ מייק וולץ כי הממשל הנכנס יגיב בחריפות על החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג מיד עם כניסתו לתפקיד.
- אבל תגובה אמריקנית צפויה עוד לפני ה-20 בינואר. ההחלטה להוציא צווי מעצר עלולה להפעיל חקיקה של הקונגרס האמריקני נגד בית הדין בהאג או לדחוף לחקיקה חדשה שתטיל סנקציות על התובע ועל השופטים. כל מהלך כזה צפוי לזכות לתמיכה לא רק אצל הרפובליקנים אלא גם מצד לא מעט מחוקקים דמוקרטים.
מה הלאה:
- התגובה הישראלית להחלטת שופטי בית הדין היתה צפויה. נתניהו, בכירי ממשלתו ובכירי האופוזיציה מיהרו להאשים את בית הדין באנטישמיות, צביעות ואנטי-ישראליות.
- נתניהו אף הוסיף כי התובע של בית הדין דחף להוצאת צווי המעצר רק כדי להציל את עצמו מחקירה שנפתחה נגדו בחשד להטרדה מינית של עובדת במשרדו.
- הטענות הישראליות, כולל אלה של נתניהו אינן מופרכות לחלוטין. יש לא מעט צביעות בהחלטת בית הדין. אולם, בדומה להתנהלות ממשלת ישראל לפני הוצאת צווי המעצר, גם המתקפה על בית הדין לאחר הוצאת הצווים לא צפויה לפתור את המשבר.
- החלטת בית הדין מדגישה עוד יותר את הצורך הדחוף בגיבוש אסטרטגיית יציאה ישראלית מהמלחמות בעזה ובלבנון, שתכלול לא רק הפסקת אש והחזרה של החטופים, אלא גם תכנית מדינית שתסייע בשיקום מעמדה הבינלאומי של ישראל.