זרקו לנו חבל: כך הפך חבל תלייה דמיוני לכוכב חדשות השבוע

חבל תלייה בתאו של אסיר הוא דימוי קולנועי כמעט, חזק לכאורה, עד שרק מי שמכיר את עולמו האמיתי של תא הכליאה, יודע עד כמה הוא מופרך. בעיני ההמונים מדובר בחבל של ממש, קלוע ממאות סיבים דקים יותר, מלופף בלולאות קטנות שמשמשות כגליל שבתוכו מושחל צידו האחר של החבל. כמו בסרטים.

בפועל מי שנוטלים את חייהם במו ידיהם בתאי כליאה למיניהם, נאלצים להשתמש באמצעים פחות תיאטרליים. אחד נופל עם רקתו על חוד מיטת הברזל, שני מצליח לכרוך חוט חשמל לברז המקלחת - ואלה עוד תיאורים שנלקחו מסצנות ההתאבדות של כוכבי בידור ישראליים, כלומר - אנשים עם חוש תיאטרלי.

מי ששתל את דימוי חבל התלייה (שלא היה!) בתאו של עצור בפרשה ביטחונית מסוימת, הוכיח שני דברים בבת אחת: הראשון הוא שלא היו דברים מעולם - מתאבדים-בתאם מוכרחים להיות יצירתיים הרבה יותר, שהרי חבלים אינם בנמצא.

השני, שהקהל הרחב, קרי הציבור, זה שלא מבדיל בין מה שמכונה בעגה הצה"לית "ידנית" לבין "פצצה", יאמץ בלהט את הדימוי המופרך (חמור ככל שיהיה, עדיין, המעשה עצמו).
כן חברים, ברוכים הבאים לעידן שבו האמת אינה חשובה יותר, אין יותר עובדות. אין מציאות כהווייתה אלא רק פרשנות - ואפילו זו נתונה מראש.

בשולי האירוע היו עוד מי שניסו לנהל שיח נבון, מבוסס עובדות, כמו לתהות בקשר ליכולתו של שירות הביטחון הכללי לאסור אדם מבלי שתינתן לו הזכות להיפגש עם עורך דין למשך תקופה כה ארוכה (תשובה: הוא עושה זאת המשך שנים, לרוב ללא-יהודים). אחרים תהו מהיכן נובעת המוטיבציה של מי שהפכו חשוד בעבירה ביטחונית, שלפחות על פניו אינה מאוד חמורה, לקדוש מעונה. מהו הסוד הגדול שעליו הם מגוננים?

אלה גם אלה הם הקרם דלה קרם של השיח הציבורי בישראל של שלהי 2024, השנה שהגיעה באיחור של 40 שנה ביחס לנבואה האורווליאנית - אצל כלל הציבור הפך הוויכוח לשלט מעל גשר, לאייקון של חבל תלייה.

אנשים שחיים כבר במשך שנים ארוכות על חשבון הקופה הציבורית בזכות יכולתם המופלאה לזרוע ריב ומדון בינינו, להעלות מוגלה מדומה מכל פצע אמיתי, כבר העיפו את הפייק "דיון" הזה למקומות חדשים. עבורם זו פרנסה, עבורנו זו טרגדיה כפולה: לא רק שאנחנו ניזוקים מפגיעתם הרעה של סוכני השנאה, אנחנו גם משלמים את חשבון ההוצאות שלהם.

הבה ננתק לרגע את הדיון מהשיח הציבורי בישראל, רגיש עד כדי חוסר יכולת לשפוט דברים כהווייתם ונלך למחוזות ספרותיים יותר, קפקאיים יותר.

הנה מופץ כי חבל תלייה נמצא בתאו של פלוני אלמוני. הנה הוא נדרש להסתכלות פסיכיאטרית, שהרי רק אדם מעורער בנפשו שוקל ליטול את חייו שלו. מכאן קצרה הדרך לאשפוז בכפייה, במיוחד כשאתה שולט לא רק בגורלו של העציר, אלא גם בגורמי ההערכה. כמובן שכפועל יוצא מכך מוכרז אותו "מעורער בנפשו" כבלתי כשיר לעדות. כך אפשר לא רק לגרום לאדם להודות בכל מני פשעים, אלא גם להעלים עדים מבלי לחסל אותם, לחסל כל אפשרות למשפט צדק.

עכשיו הבה ננסה לקשור, באותו החבל ממש, כמה קשרים למציאות הישראלית בת זמננו, לשיח המתלהט על מעברה של מדינה משלטון דמוקרטי ליברלי לשלטון ריכוזי על גבול הדיקטטורי.

בכל פעם שהשיח מתלהט וצד אחד בו צועק "שטאזי" (ואפשר גם ק.ג.ב, סיקוריטטה ועוד), נמצא תמיד המבוגר האחראי, בעיני עצמו, שיזכיר לו שעוד ארוכה הדרך אל תאי המעצר שמלאים במתנגדי משטר.

לרוב עצם הביקורת משמשת כהוכחה ניצחת בוויכוח הזה, שהרי במדינה דיקטטורית, שלא לדבר על טוטליטרית, אי אפשר כלל להשמיע תהייה שכזאת בקול רם! זה נכון חלקית בלבד. הם צודקים באשר לעובדות, אבל מחמיצים את הסכנה. עצם היותו של אדם בין החיים, לא יכולה להוות הוכחה לכך שלא רוצים לחסל אותו, אלא רק לכך שעדיין לא הצליחו. כך גם באשר לחופש הביטוי.

נשמע פילוסופי? ממש לא: גם השטאזי, הק.ג.ב, הסיקוריטטה וארגונים דומים אחרים, לא קמו בן לילה. תהליך החרבת הדמוקרטיה הוא איטי, לרוב טוען בשמה, בשם "רצון העם", מצמצם אט אט את מרחב התמרון של האופוזיציה, זורע בהלה באמצעות מאסרי שווא...

זה כבר נשמע מוחשי יותר, נכון? אז הבה נברח למחוזות הדמיון המודרך: נניח רגע, שבמדינה דמיונית ממונה עבריין מורשע לשר הממונה על מנגנוני ביטחון הפנים. מדובר באדם שיש לו רקורד של תקיפת סמלי שלטון (נניח אפילו סמל לא רק כדימוי, אלא ממש של רכב השרד של ראש הממשלה). באיש חביב- לכאורה, אבל למעשה פופוליסט וגזען.

ובכן נניח, הזוי ככל שהדבר יישמע, שאותו ברנש מונה לשר האחראי למשל על המשטרה ועל שירות בתי הסוהר.

נניח שבאותה מדינה הופכים אט אט הבריונים של אתמול - למשל קבוצת אוהדי כדורגל שהוכרזה על ידי קצין משטרה בכיר כארגון-פשיעה, למתנדבים-מתגייסים החדשים לשורותיה.

נניח שבאותה מדינה דמיונית מתקיימות גם הפגנות נגד השלטון, שעל פיזורן עלולים להיות מופקדים מי שעד אתמול הוחזקו כחוליגנים על ידי רוב הציבור. הם שונאים את המפגינים, אבל ראו זה פלא: כל מי שמפליא מכותיו בהם, דווקא מקודם. הקצין הזוטר האלים של אתמול, הוא הקצין הבכיר של המחר.

נניח שאותם עצורי-שווא מובלים לכליאה זמנית בתאים שעליהם מופקדים סוהרים שמתעללים בהם - בהתחלה רק ביחס משפיל וטרטורים, אבל בהמשך באלימות גלויה, לבסוף גם בביום של התאבדות בתא המעצר.

לרווחת אזרחי אותה מדינה דמיונית, יש עדיין כמה שומרי סף שנותרו על משמרתם - אחת מהם היא הפרקליטות של אותה מדינה דמיונית - גוף מלא פגמים שזקוק לשידוד מערכות דחוף, אבל גם כזה שעוד נותרו בו כמה אנשים שאמונים על משמר זכויות האדם הבסיסיות ביותר.

גוף אחר שחוצץ בין אזרחי אותה מדינה דמיונית לבין הדיקטטורה הוא שירות הביטחון הכללי, ששמירה על הדמוקרטיה היא אחת ממשימותיו המוגדרות.

מה יעשה החפץ בשלטון בכל מחיר? ניחשתם נכון: ינסה לבטל את האחד, למלא אותו באומרי הן, ביועצים משפטיים שהם בובות. גם גורלו של שומר הסף האחר לא יהיה טוב בהרבה: הוא יהפוך מגוף עצמאי לגוף מטעם, ממש כמו שקרה למשטרה באותה מדינה דמיונית.

כן, הוא צפוי לגורל דומה, אבל לא לפני שמי שתאב שלטון בכל מחיר יכשיר את הקרקע, למשל בהפצת עלילות דם כלפי אותו גוף, לפיהן הוא היה מעורב לכאורה במזימה שהמיטה אסון נוראי על העם.

כל זה עטוף כמובן במתק שפתיים, בנימוק דמוקרטי-לכאורה על משילות, על השלטת רצון העם כפי שהתבטא בבחירות דמוקרטיות. עוד לא נולד הדיקטטור, בוודאי לא הטוטליטר, שיכריז על עצמו כאנטי-דמוקרטי.

תמיד הוא פועל בשם העם, למען העם - לפעמים הוא נתמך באמת על ידי חלקים גדולים בעם - וכשאלה מגלים שלא כך הם פני הדברים, בדרך כלל כבר מאוחר מדי.

את קורותיה של אותה מדינה דמיונית אפשר רק לנחש: הרכוש הפרטי של מתנגדי המשטר בה יולאם, תיאסר הפגנה (למעט הפגנות תמיכה בשלטון). לאט לאט יפסלו רשימות מהתמודדות בבחירות, אנשים יוכרזו כבתי כשירים לעדות.

כן - המשטרה החשאית לעולם אינה נולדת בן לילה, אלא בהיריון ארוך שרובו סמוי מן העין - וכשהיא מתגלה לעיני כל, למשל כשכל מתנגדי המשטר עסוקים בהתנפלות על הכרטיסים לאיזה מופע מוזיקה נוסטלגי (משהו עם כבשים ומספרים), כבר אי אפשר לעשות יותר שום דבר.

ומה באשר לחבל התלייה שלא היה? שתילת הדימוי המופרך הזה נועדה כדי להקל את ההשתלטות על אותו שומר סף, להכשיר את "הרפורמה" (מצלצל מוכר?) הנדרשת בו כביכול.

"רפורמה" שמטרתה היא להפוך אותו משירות ביטחון כללי לשירות ביטחון אישי, למשטרה חשאית שאמונה על חיסול כל מחאה כנגד המשטר - והכל בשם הדמוקרטיה כמובן.

אחרי שטיפסנו בסולמות, אל מקומות דמיוניים, נרד בחבלים לעולם האמיתי, זה שבו הונח חבל תלייה דמיוני אחד שצריך להדליק אלף נורות אזהרה.