כמו סצנה מ"מונטי פייתון": הדחליל ששוב "לא ידע" מוביל אותנו לקצה הצוק

יש בפרשה הזו גם אלמנטים קומיים, כאילו נלקחו מסרט של אפרים קישון או סצנה מופרעת במיוחד של מונטי פייתון. רק לפני זמן קצר, כשנודע דבר מעצרו של "יועץ בלשכת ראש הממשלה", מיהרה לשכת ראש הממשלה להשליך את אותו יועץ אל מתחת לגלגלי האוטובוס. לא, אף עובד שלנו לא נעצר, אין לנו מושג מי האיש, נאמר בהודעה רשמית. הם עשו את זה בלי למצמץ.

והנה, עברו כמה ימים וחקירות, המעצר הוארך על ידי שופט הדגל של הימין הישראלי והמועמד של יריב לוין לתפקיד נשיא העליון, והם מחשבים מסלול מחדש. שופרות הרעל של נתניהו התפקדו במהירות ל"רופאים לזכויות אדם" ו"האגודה נגד עינויים". אם זה לא יספיק, הם ישקלו להצטרף ל"שוברים שתיקה". פתאום כולם אצים־רצים לבקר את פלדשטיין בכלא, ינון מגל מדווח בפאתוס אופייני על "חבל שנמצא בתאו", צווחות בוקעות מכל עבר על זכויות החשוד ועל ההתעללות ועל ההפיכה ועל הניסיון להפיל ראש ממשלה מכהן, ועל מצוד ועל מה לא. הם כנראה גילו את פלדשטיין מחדש.

ושוב מתחיל מחול החרדות של ההדחות והפיטורים, ומסע הטיהורים הצפוי לקושרים שהעזו להעלות על דעתם להפיל ראש ממשלה מכהן. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה הפכה אתמול מטרה להסתה מופרעת וחסרת עכבות, שכללה גם התנפלות של שרים וח"כים ושלטי חוצות ענקיים מטעם מפלגת נעם בנוסח: "הדם שלו (נתניהו) על הידיים שלה".

גם ראש השב"כ הושלך למטחנה, ולא בפעם הראשונה. יעקב ברדוגו, זנב תולע שאין שום משימה קטנה על מידותיו הנדיבות, הכריז שרונן בר חקר באופן אישי את המקרה של פלדשטיין (פייק מושלם, בר מעולם לא עסק בחקירות, הוא לוחם מבצעים ומעולם לא ראה את פלדשטיין), ו"גילה" ש"הרמטכ"ל הוא זה שהתלונן נגד פלדשטיין". גם זה פייק, כמובן, כי כשהרמטכ"ל ביקש מראש השב"כ לחקור את גניבת החומר הסודי מצה"ל, לאחר הפרסום בבילד, הוא כלל לא ידע שיש אדם בשם פלדשטיין ואף אחד לא חלם שהחקירה תוביל ללשכת ראש הממשלה.

אני מעריך (אין לי מידע) שסביבת נתניהו קיבלה מסרים בימים האחרונים מכיוון מקורבי פלדשטיין בנוסח "אם לא תדאגו לו, הוא לא ידאג לכם". ואז מסע הג'יהאד העולמי של חסידי אומות העולם וזכויות האסיר יצא לדרכו, רומס כל מה שנקרה על אותה דרך. מה גם שהתקשורת מלאה בפרסומים ולפיהם פלדשטיין סיפר שעדכן את נתניהו על המסמך הגנוב ואף קיבל ממנו בקשה מפורשת להשיג עוד. כלומר, נתניהו ידע. לכאורה, כמובן.

עכשיו הם מאיימים לפטר את גלי בהרב מיארה ואת רונן בר. נדמה לי שהגענו לקצה הצוק. נתניהו יודע שפיטוריה של בהרב מיארה עלולים להמיט עליו נבצרות, ובצדק. זו הפרה מוחלטת של הסכם ניגוד העניינים שלו והפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, אף אחד לא יעשה לו הנחות. לא בג"ץ, ולא הציבור. אותו דבר בהדחת ראש השב"כ, במהלך חקירה שמבצע הארגון הנוגעת לנעשה בלשכה המורעלת של אותו נתניהו.

חיכיתי אתמול לשמוע את ראשי האופוזיציה - לפיד, גנץ, ליברמן וגולן - מכריזים שפיטוריהם של מי מהמאוימים הללו משמעותם טריפת כל הקלפים וגרירת המדינה למשבר חוקתי, ואני הייתי מוסיף גם התפטרות של כל האופוזיציה מהכנסת ויציאה למחאה אזרחית שטרם נראתה כאן.

הסחריר המעודכן שמטרתו להרחיק את נתניהו מפרשת גניבת החומר הסודי מצה"ל והדלפתו לתקשורת הזרה תוך עקיפת הצנזורה הצבאית, הוא כזה: "הם הסתירו חומר סודי חשוב מראש הממשלה! כמו ב־7 באוקטובר כשלא העירו אותו בלילה! הם מנעו מראש הממשלה לדעת וללמוד את המודיעין והוא נאלץ להשיג את החומר בעצמו! מה הייתם אומרים אם הנגדת ו', זו שהתריעה ממתקפת חמאס, הייתה מעבירה את ההתרעה ישר לראש הממשלה? הייתם משבחים אותה, נכון? אז למה אתם עוצרים את אלי פלדשטיין?".

מדובר בעלבון לאינטליגנציה. נחזור לזה בהמשך. אבל עובדה פשוטה אחת מתנוססת מעל הספין העלוב הזה ומגחיכה אותו. העובדה שהחומר הסודי הגיע לידיו של פלדשטיין בחודש יוני, אבל לא נעשה בו דבר. רק אחרי 31 באוגוסט, כשששת החטופים נרצחו על ידי חמאס וגל מחאה ציבורי התרומם בארץ, הוחלט להדליף אותו. הסיבה, כפי שקבע אתמול בית המשפט, היא "לגרום לציבור להתנגד להפגנות למען החטופים".

כלומר, אם החומר שהיה במסמך שהודלף לבילד היה כל כך חיוני ומטלטל, מדוע לא הובא לראש הממשלה? אם אכן מדובר בחומר בעל חשיבות, מדוע מנעו אותו מנתניהו? למה החומר הזה מתייבש אצל פלדשטיין מיוני ועד ספטמבר, בלי לעדכן את ראש הממשלה ובלי לעשות דבר? הרי על פי גרסת נתניהו ומקורביו, ראש הממשלה בכלל לא ראה את החומר הזה. המסמך לא הובא אליו. מה לו ולכל זה? הפעם הראשונה שהוא נחשף לחומר היתה אחרי שהוא פורסם. אז איך זה מסתדר עם ההקבלה להתרעה של ו' ממלחמה?

התשובה: זה לא מסתדר. זה לא דומה. זה לא קשור. היה כאן ציר שנמתח מלשכת ראש הממשלה למעמקי קודש הקודשים המודיעיני של צה"ל, ומשם לתקשורת הזרה. המידע שהיה באותו מסמך עוות, הוסט והפך לכלי תעמולתי נגד משפחות החטופים. על הדרך, פרסום החומר הגולמי גרם נזק גדול לביטחון המדינה, סיכן חיי לוחמים, פגע במאמץ להשבת החטופים ו"שרף" מקורות מודיעיניים יקרי ערך. אבל לנתניהו, כמובן, אין שום קשר. הוא לא ידע, הוא לא ראה, לא משכו בדש מעילו. הוא פוסטר של ראש ממשלה. דחליל חד־ממדי שיש לו רק דפוס פעולה אחד: לא ידעתי.

לפעמים מתרחשת תקלה בלתי צפויה במכונת הרעל. איזה בורג סורר נקלע לגלגל השיניים הלא נכון ותוקע הכל. פתאום נשמעים קולות צרימה, חריקה, גריסה, שיעול חנוק ורגע של דממה. מתחילה התרוצצות שופרות בהולה ומיוזעת, בסופו של דבר הבורג המעוך נשלף החוצה ומישהו לוחץ שוב על כפתור ה"און" והמכונה מחדשת את הפצת הרעל, השקרים ותיאוריות הקונספירציה נגד כל מה שעוד נותר להרוס בארץ הזאת.

כך קרה גם אתמול, ברגע מזוקק אחד, כשהתברר שדווקא השופט יוסף אלרון הפך את החלטת המחוזי והחליט להאריך את מעצרם של אלי פלדשטיין, לשעבר איש לשכת נתניהו, וחשוד נוסף, בעוד 4 ימים. אלרון? אלרון שלנו? כן, אלרון. אלרון שלכם ושלנו. הוא החל את הדיון עם כוונה ברורה לשחרר את פלדשטיין לביתו וסיים אותו עם "הארכת גשר", הארכה בארבעה ימים שתאפשר להגיש את כתב האישום ולבקש מעצר עד תום ההליכים. השופט אלרון כתב ש"יש בתיק הזה נסיבות חריגות מאוד". הוא צודק מאוד.

התיק הזה חריג גם במושגיה של מכונת הרעל, גם במושגיה של לשכת הרעל שמקיפה את נתניהו. יש כאן מאמץ להשפיע על דעת הקהל, להעביר את תשומת הלב מרצח שישה חטופים שהלם בציבור הישראלי ולהעביר את האחריות על המתרחש לסנוואר. יש כאן מנגנון שסחר ברכוש גנוב, רכוש גנוב שעל פי גורמי בטחון גרם נזק כבד לבטחון, סיכן חיי לוחמים, סיכן חיי חטופים וחשף מקורות מודיעיניים.

צריך להבין: מערכת המודיעין הישראלית אוספת מדי יום עשרות אלפי פיסות מודיעין, מכל הסוגים והמינים. חלק באותות אלקטרוניים, חלק באמצעות לוחמת סייבר, חלק באמצעות סוכנים, חלק באמצעים שונים ומשונים אחרים. החומר הזה הוא חומר גלם והוא לא מועבר לקברניטים, בהם ראש הממשלה. מועבר למאגר שנקרא "אגם המודיעין" או "הבריכה", שם הוא עובר עיבוד, ניתוח, עריכה, תרגום ופרשנות. זה קורה בחטיבת המחקר של אמ"ן, במחקר של המוסד, במחקר של השב"כ ובסוף מתאחד למאגר אחד. מה שראש הממשלה מקבל זה מסמכי מודיעין מעובדים, ערוכים, על פי סדר חשיבות, על פי נושאים. החומר הזה, סודי ביותר, אינו כולל מסמכים גולמיים, כדי לא לסכן שיטות, מקורות, או חיי לוחמים. מה שהדליף הדובר המיוחד שראש הממשלה שכר למלחמה, זה חומר גלם כזה. הנזק שנגרם, עצום. את זה הבין השופט אלרון אתמול.

במקרה שלפנינו, החטא מתחיל בסילוף המסמך עצמו. בניגוד לדרך בה הוצג לציבור ול"בילד", זה לא מסמך "אסטרטגיית סנוואר". אם זה היה מסמך "אסטרטגיית סנוואר", זה היה מגיע לנתניהו. זה נייר שניסח "דרג ביניים" בחמאס וסומן ע"י המודיעין כבעל חשיבות שולית ולא משקף את המצב האמיתי. יחד עם זאת, הדרך בה הושג החומר היתה חייבת להשאר חסויה. חיי אדם, בטחון המדינה, חיי חטופים ועוד דברים רבים שאי אפשר לפרט שם. החומר הזה זוהה ככזה שיכול לסייע למכונת התעמולה של נתניהו, שמטרתה העיקרית היתה דריסת המחאה של משפחות החטופים. וזוהי אם כל חטאת. מכאן הכל צמח.

הם גנבו את זה מתוך קודש הקודשים של אמ"ן, העבירו לדובר ראש הממשלה למלחמה, שהדליף את זה לעיתונות הישראלית. אלא שאז נכנסה לתמונה הצנזורה הצבאית, שפסלה את הפרסום, ובצדק. עצם הפסילה, מוכיח את הטענה העיקרית כי מדובר בפרסום שמסכן חיי אדם ואת בטחון המדינה. פלדשטיין, לכאורה, לא נרתע. הוא עקף את הצנזורה באמצעות הקשר האסטרטגי שיש ללשכת נתניהו עם עיתון ה"בילד" הגרמני. את הקשר הזה ברא ומתחזק נתניהו עצמו, בקשר אישי רב שנים עם הבוס הגדול, מתיאוס דופנר. יועץ בכיר מאוד של נתניהו פיתח את זה הלאה. היועץ הזה נמצא עכשיו בחו"ל ומסרב לחזור ארצה לחקירה. אני מנחש שהטלפון הנייד שלו כבר צלל במי אחד הנהרות בסביבה.

כשפלדשטיין העביר את החומר לאותו יועץ נוסף, שהעביר אותו לבילד, הוכתה הצמרת הצבאית בתדהמה. הרמטכ"ל ביקש מראש השב"כ לחקור. אף אחד לא פילל באותו שלב שזה יגיע ללשכת ראש הממשלה, מרחק נגיעה מנתניהו עצמו. ההשתלשלות הזו מקלקלת את התזה הבאושה של "הפיכה" שנערכת עכשיו נגד נתניהו. זה לא הפיכה, זו בדיחה.

אז מה נותר להם לעשות? לטנף את אלוף אבי גיל, ששיגר מכתב תלונה ליועצת המשפטית לממשלה בעניין סרוח אחר שהתרחש באותם ימים בלשכה: המאמץ המיוזע לאסוף חומרים, ללקט פרוטוקולים, לחפור בנבכי התרשומות ואם אפשר לשנות פה ושם דברים שיועילו לנתניהו. אז את אבי גיל הם מטנפים. על הסירחון, הם מגנים.

נזכרתי שאבי גיל לא היה ראשון. גם לא שני. גם לא חמישי. בכל דור ודור קמים אנשים שהחוק עדיין משחק אצלם תפקיד בהתנהלות, ומתריעים על אירועים בסביבת נתניהו. האבי גיל הקודמים היו המזכיר הצבאי דאז אלוף יוחנן לוקר, מזכיר הממשלה דאז צבי האוזר וראש אגף ההסברה דאז יועז הנדל. הגיעה אליהם תלונה של עובדת בלשכה שהוטרדה ע"י האדם הכי קרוב לנתניהו שנהג לצלם את אבריה המוצנעים מתחת לחצאיתה.

שלושת בכירי הלשכה טיפלו בזה כמו שצריך ואף הגנו על נתניהו ולא עדכנו אותו, כדי שידיו לא יתלכלכו בפרשה המביכה הזו והוא לא יצטרך למסור גירסה. אלא שאז התברר שאותו בכיר שצילם את אותה ר' מהלשכה, הוא חביבה הגדול של הגברת נתניהו. נחשו מה קרה? הנדל גורש כמעט מיד, האוזר נאלץ לעזוב את תפקידו והודר מהליכוד, לוקר נענש בכך שלא היה מועמד לתפקיד מפקד חיל האוויר. זו לשכת הרעל, זה לחם חוקה, אלה כללי ההתנהגות המקובלים בה. מאז ומעולם.