השר הטרי זאב אלקין הותקף בשבוע שעבר על ידי חברי האופוזיציה בגלל מינויו לשר במשרד האוצר האחראי על המינהלות לשיקום עוטף עזה ויישובי הצפון; הוא השיב במתקפה משלו: "אתם אופוזיציה פח". אלקין התכוון לכך שחבריו עד לא מזמן לאופוזיציה- ובעבר חבריו לקואליציה בממשלת השינוי - אמנם יודעים לצעוק ולמחות באולם המליאה, אבל לא להשתמש בכלים פרלמנטריים ולהביא הישגים ממשיים.
ברור שאלקין מדבר מנקודת המבט החדשה-ישנה שלו כמצטרף טרי לקואליציה שנגדה הוא נאבק במשך תקופה ארוכה ואין כמו לתקוף את האופוזיציה כדי להסיט את האש. אבל, בואו נבחן לרגע את טענתו;
על מנת למדוד אפקטיביות של אופוזיציה, צריך לנסות ולבחון את השימוש שלה בכלים העומדים לרשותה. כמחצית מהקדנציה הנוכחית - שנתיים מאז שהושבעה הכנסת ה-25 - עברה, ועוברת, עלינו במצב חירום משמעותי שמשפיע גם על תפקוד הכנסת.
לאחר הטבח בשבעה באוקטובר האופוזיציה התרככה וחלקים ממנה אף הצטרפו לממשלה; ומנגד, בקואליציה הסכימו ש"זו לא העת לקדם חוקים שנויים במחלוקת" - במילותיו של יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, לפני מספר חודשים. נראה שהעת הזו הסתיימה- וכנס החורף של הכנסת נפתח בבליץ חקיקה, כמו חוק הרייטינג שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי לטובת ערוץ 14 וחוק הג'ובים של ש"ס. חריצות היתר שמגלה הקואליציה, מאפשרת לעמוד על טיבה של האופוזיציה ועל רמת המוכנות והאגרסיביות שלה.
לפני כשבועיים, לאחר פיטורי שר הביטחון יואב גלנט, הודיעה מרכזת האופוזיציה, ח"כ מרב בן ארי, מ"יש עתיד", כי יהיה שינוי בהתנהלות האופוזיציה וכעת הם יתחילו להתנגד לכל חוק של הקואליציה. השינוי הזה לא החזיק מעמד הרבה זמן - כבר באותו שבוע היו חלקים באופוזיציה שתמכו בחוק שעבר בקריאה טרומית, בטענה שהם חתומים עליו ותומכים בו.
אותה בן ארי, שמחזיקה את התפקיד הקשה של תיאום בין חלקי האופוזיציה והפיכתה למלוכדת, הצהירה ביולי האחרון כי הם "אופוזיציה לממשלה, לא למדינה", והוסיפה שהיא בספק גדול אם הקואליציה תשרוד את כנס החורף של מושב הכנסת. חודשיים לאחר מכן, ארבעה מנדטים של סיעת הימין הממלכתי בראשות גדעון סער נדדו מהאופוזיציה לקואליציה, והדרך לאישור תקציב המדינה ולייצוב הקואליציה מעולם לא נראתה בטוחה יותר.
זה הזמן להיזכר באופוזיציה אפקטיבית שהייתה כאן לא מזמן. היא לא התנהלה נגד ממשלה שעסקה בשינוי כללי המשחק המשטריים של המדינה; ולא התרחש בתקופת כהונתה האסון הכבד ביותר שידעה מדינת ישראל. אנחנו מדברים על האופוזיציה בתקופת ממשלת השינוי - האופוזיציה שהיום מרכיבה את הקואליציה. ההשוואה בלתי נמנעת. והנה דוגמה אחת קטנה: השימוש בכלי הפרלמנטרי השולי שנקרא "שדולות" בכנסת- שדולת חברי כנסת היא כלי המאפשר לח"כים לכנס דיונים בנושאים שונים, גם ללא קשר למתחולל בוועדות הכנסת.
ישנן שדולות מקצועיות המשלבות ח"כים ממפלגות שונות, אך רוב השדולות עוסקות בסוגיות פוליטיות מובהקות כמו שדולת ארץ ישראל או השדולה "לחיזוק ושימור הזהות היהודית" שהקים בכנסת הקודמת ח"כ אבי מעוז. לכינוס השדולה הזו התייצבו לא פחות מאשר כל ראשי מפלגות האופוזיציה הקודמת, לרבות ראש האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, שהוא ראש הממשלה כעת. בניגוד לחלק מראשי האופוזיציה הנוכחית, נתניהו הגיע ונכח בהרבה ישיבות והצבעות במליאת הכנסת ואף כיבד בנוכחותו את הסיעה בעלת המנדט האחד בראשות הח"כ אבי מעוז בשדולה שהוא הקים. כל זה כדי לחזק את הנרטיב האופוזיציוני שלהם שעל מזבחו גם הושמדה הקואליציה ההיא באותו מכתב מפורסם של עידית סילמן, שבו הסבירה כי פירוק הקואליציה נדרש בגלל ה"פגיעה" בזהות היהודית של המדינה.
בתקופה שאליה נכנסנו- ימים של בליץ חקיקתי חסר רסן המכרסם במוסדות דמוקרטיים ומייצר מנגנוני שחיתות נוספים, כמו החוק למימון רבנים במועצות הדתיות שהתקבל בשבוע שעבר בקריאה ראשונה במליאה- יש משמעות גדולה מתמיד לאופוזיציה מתפקדת.
אפשר לבקר בצדק את חזרתו של השר זאב אלקין לממשלה, במיוחד לתפקידים שלא אחת יצא לו לתפור לעצמו באופן גס למדי; אבל אפשר גם להאזין לחבר הכנסת המנוסה והמיומן זאב אלקין, שמכיר היטב את תקנון הכנסת על רזיו ודקדוקיו. הביקורת שלו על האופוזיציה מגיעה מפוזיציה, אבל היא מגובה בנתונים ובניסיון ארוך שנים וצריך לקחת אותה בחשבון.
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה במכון הרטמן.