משרד עורכי הדין EBN (ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות') המייצג את חיים זר, רשם ניצחון משמעותי בתחום זכויות האדם בבג"ץ, בעקבות דיון בעתירה שהגישה המדינה בשם משרד הרווחה והבריאות נגד זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות המועסקים במפעלים מוגנים שבמימונם.
הפנייה לבג"ץ הגיעה לאחר שבית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת חיים זר, אדם עם מוגבלות שעבד במפעל מוגן, והכיר בו כעובד בעל זכויות סוציאליות המגיעות לעובדים מן השורה. מפעלים מוגנים הם מסגרות המיועדות לאנשים עם מוגבלות אשר אינם יכולים להשתלב בתעסוקה בשוק הפתוח וזקוקים למסגרת מותאמת עבורם. זר עבד במרכז התעסוקה השיקומי במשך 12 שנים בקירוב. הוא הגיע למפעל המוגן במשך חמישה ימים בשבוע, למשך ארבע או חמש שעות עבודה בכל יום, ונדרש להחתים כרטיס בשעון הנוכחות בבואו ובצאתו.
זר השתכר כ-55 שקלים ליום עבודה, שכר של 13.5 שקלים לשעה והתמורה החודשית הממוצעת בשנת עבודתו האחרונה (2015) עמד על כ-1,490 שקלים בחודש. פרט להחזר נסיעות ותשלום מוגבל על ימי חופשה, הוא לא קיבל זכויות סוציאליות כלשהן.
שופטת העליון, דפנה ברק-ארז, דחתה את עמדת המדינה שביקשה לעכב את יישום הזכויות של זר, ואימצה את טענותיהם של משרד EBN וארגון "בזכות". בפסק הדין צוין כי תחולה פרוספקטיבית, כפי שביקשה המדינה, הייתה שוללת את זכויותיהם הקוגנטיות של האנשים עם מוגבלות במפעלים מוגנים, ומונעת מהם לפנות לערכאות משפטיות לבירור זכויותיהם.
השופטת ברק-ארז הדגישה בפסק הדין כי: "שלילת זכות הפנייה לערכאות במקרה זה מציבה את קבוצת העובדים עם מוגבלות במעמד נחות מזה שהיו בו טרם פסיקת בית הדין הארצי". היא הוסיפה כי מדובר בקבוצה מוחלשת במיוחד, שראויה להגנה משפטית מרבית כדי להבטיח את זכויותיהם הבסיסיות בעבודה.
המשיבים טענו כי בקשת המדינה לדחיית התחולה מהווה בפועל ביטול של פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, ומשמעותה היא מניעת גישה לערכאות עבור עובדים אלו. הם ציינו כי אם תתקבל עמדת המדינה, אנשים המועסקים במפעלים המוגנים ימצאו עצמם ללא מעמד וזכויות למשך זמן לא ידוע עד להסדרת חקיקה בנושא - אם וכאשר חקיקה כזו תתקיים.
בעתירה משרד הרווחה והבריאות ניסו להצדיק את עמדתם בטענה כי ההכרה בזכויות הסוציאליות תטיל עול תקציבי כבד, אך בג"ץ דחה טענה זו והצביע על כך שלא הוצגו נתונים או חישובים מסודרים כדי לגבות אותה. השופטת ברק-ארז הוסיפה כי: "הימשכות הליכי החקיקה בנושא זה במשך שש שנים אינה יכולה לשמש תירוץ להמשך שלילת זכויות בסיסיות".
עוד ציינה השופטת בפסק הדין כי ההכרה בזכויות הסוציאליות מהווה השלמה חקיקתית זמנית, שתעניק לעובדים עם מוגבלות את ההגנה הדרושה עד להסדרת חקיקה מסודרת בתחום בתקווה שזה יבוא בהקדם.
עו"ד אלמוג גיל-אור, שייצגה את חיים זר, אמרה לאחר פסק הדין לוואלה: "פסק הדין התקדימי ניתן עוד בבית הדין הארצי לעבודה. לגבי מפעלים מוגנים, אין לאנשים עם מוגבלות זכויות מגן הכי בסיסיות כמו שעות עבודה ומנוחה וכו', המדינה עתרה נגד פסק הדין וביקשה לבטל אותו וזה מאוד חריג". גיל-אור הוסיפה: "ראינו שהטענות של המדינה לעול כלכלי וגל של תביעות בדרך, לא התממשו כי מדובר באוכלוסייה מוחלשת שקשה לה לתבוע ולעמוד על זכויותיה. לשמחתי הרבה, בית המשפט העליון הבין כי זה לא הגיוני שאוכלוסיה מוחלשת כמו המועסקים במפעלים המוגנים יישארו ללא זכויות מגן ובאפלה וזאת ההצדקה שלא לקבל את העתירה של המדינה. החל מרגע זה כל אותם עובדים במפעלים מוגנים, יוכלו לעמוד על זכויותיהם. זה מייצר גם תמריץ משמעותי למדינה לחוקק ולא להשאיר את אותם האנשים בריק".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר: "אנו לומדים את פסק הדין ובוחנים את האפשרויות העומדות בפנינו לרבות בקשה לדיון נוסף".
עוד משרד הרווחה ביקש להדהד את החשש שהביע השופט נועם סולברג בדבריו: "עלינו להישמר מכך שלא נבוא לתקן ונצא מקלקלים". ואף כתב כי "פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה עשוי להוביל מבלי משים ומתוך כוונה טובה לפגיעה במוטיבציה של מעסיקים להקים ולהפעיל אותן מסגרות תעסוקה תומכות. אם חשש זה יתממש, אנשים עם מוגבלות אשר זקוקים לשירות שיקומי ישארו ללא מסגרת תעסוקה תומכת שכן מעסיקים רבים צפויים לעצור את שיתוף הפעולה עם המשרד בתחום חשוב זה. מדובר בתוצאה קשה מאוד עבור ציבור אשר זקוק לשירותים אלו".
ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות לומד את פסק הדין".